מלחמת דוד בפלשתים

הפלשתים מתעוררים

הרחבתה וביסוסה של מלכות דוד עוררה את הפלשתים למלחמה. לאורך שבע השנים בהן מלך דוד בחברון על שבט יהודה, לא התעוררו הפלשתים למלחמה, אך בזמן שדוד הרחיב את ממלכתו ומלך על כל ישראל, הבינו הפלשתים שכעת זה כבר מסוכן עבורם, זה כבר לא פשוט, שלטון זה מאיים על השלטון שלהם. הפלשתים הרי פלשו לכל ארץ ישראל והם רצו להמשיך להרגיש שהם השולטים.

דוד שואל בה' - ותוקף

דוד שמע על כוונת הפלשתים לפתוח במלחמה ושאל את ד' "הַאֶֽעֱלֶה֙ עַל־פלשתיים (פְּלִשְׁתִּ֔ים) וּנְתַתָּ֖ם בְּיָדִ֑י"(דברי הימים א יד י). משנענה בחיוב, לא התבצר וחכה שהפלשתים יגיעו, הוא נקט יוזמה ויצא להתקיף. אנחנו לא נוהגים כמסכנים, אנחנו הולכים לתקוף. יחד עם זאת הוא לא תקף בלי לבקש רשות מד', הוא שאל בד' וד' ענה לו "עֲלֵ֔ה וּנְתַתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃"(דברי הימים א יד י)!

המלחמה בפלשתים - מלחמה בעבודה הזרה

דוד שמע את תשובת ד', ויצא להכות בפלשתים. במערכה הראשונה הכה דוד בפלשתים וגרם להם לנוס ולנטוש את אליליהם. הם הגיעו לשדה הקרב עם הפסלים שלהם, וכעת נאלצו להפרד מהם - "וַיַּעַזְבוּ־שָׁ֖ם אֶת־אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד וַיִּשָּׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ׃"(דברי הימים א יד יב) [השווה לשמואל ב ה כא וראה עבודה זרה מד.]. יש כאן תיקון למה שארע במלחמה בה לקחו הפלשתים את ארון ד' וחשבו שהם משתלטים על האמונה שלנו, וכן לחילול השם הנורא שנגרם במשך אותם הימים בהם יצא גולית הפלשתי וחרף מערכות א-להים חיים. כאן באה הנקמה הראשונה בפלשתים - דוד ואנשיו שרפו את אלילי הפלשתים ובכך הראו שהמלחמה בפלשתים היא גם מלחמה בעבודה זרה. 

נאמנותו של דוד לדבר ה'

הפלשתים לא ויתרו וניהלו מערכה שניה - "וַיֹּסִ֤יפוּ עוֹד֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים וַֽיִּפְשְׁט֖וּ בָּעֵֽמֶק׃"(דברי הימים א יד יג). הם הגיעו לעמק רפאים, סמוך לירושלים, ודוד שאל שוב בד'. הפעם אמר לו ד', לא לעלות, אלא להקיף את הפלשתים מאחריהם "הָסֵב֙ מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל הַבְּכָאִֽים׃ וִ֠יהִי כְּֽשָׁמְעֲךָ֞ אֶת־ק֤וֹל הַצְּעָדָה֙ בְּרָאשֵׁ֣י הַבְּכָאִ֔ים אָ֖ז תֵּצֵ֣א בַמִּלְחָמָ֑ה כִּֽי־יָצָ֤א הָֽאֱ-לֹהִים֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת אֶת־מַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃"(דברי הימים א יד יד-טו) - חכה עד שיהיה לך איזה סימן מאת ד', ורק אז צא והכה את האויב! דוד עשה כדבר ד'. חייליו התקרבו מאוד למחנה פלשתים והסכנה היתה מאיימת. החיילים של דוד רצו להתקיף, הם היו נתונים בסכנה, אך דוד ענה להם: "אפילו אם יהרגו את כולנו, לא נלחם, אנחנו לא זזים מדבר ד'!" - דוד עמד במבחן, ובכך תיקן את כשלונו של שאול במלחמתו בפלשתים, בה ציווהו שמואל הנביא לחכות עד שיגיע ורק אז להתחיל במלחמה. שאול נכשל ולא חיכה, וכאן תיקן דוד את אותו החטא. הוא שמע בקול ד' על אף שהיתה סכנה בדבר, וזאת מתוך נאמנות מוחלטת לדבר ד'.

מלכות דוד זוכה לגיבוי נבואי

יש כאן דבר נוסף שמעיד על קומה חדשה שנבנית אצל דוד: לקראת המערכה הראשונה שאל דוד באפוד וקיבל תשובה קצרה, "עֲלֵ֔ה וּנְתַתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃"(דברי הימים א יד י); אך לקראת המערכה השניה, נראה שאין מדובר בשאלה נוספת באפוד, שהרי התשובה הא-להית על שאלה זו אינה תשובה תכליתית קצרה כדרכן של התשובות הניתנות על-ידי האפוד, אלא תשובה שיש בה גם הדרכה כיצד לנהוג - "לֹ֥א תַֽעֲלֶ֖ה אַֽחֲרֵיהֶ֑ם הָסֵב֙ מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל הַבְּכָאִֽים׃"(דברי הימים א יד יד) וכו'. אין זו דרכו של האפוד לתת הדרכות – 'לך לכאן', 'תעשה כך וכך'. נראה שכאן התחילו להגיע אל דוד נביאים שהדריכו אותו בהדרכה מעשית, זו קומה חדשה שנבנית אצל דוד המלך.