פסוק א:בני לוי. בעבור לייחס הנשארים חזר להזכיר כולם:
פסוק ד:לאבותיהם. אשר מתייחסים אל אבותיהם מהבן אל האב:
פסוק ה:לגרשום. אלה התולדות אשר לגרשום:
פסוק ח:אלקנה בנו. לא שהיה בנו של אסיר וכמו שחושב כולם אחד בן אחד אלא אלקנה גם הוא היה בנו של קרח וגם אביאסף כמ״ש ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף (שמות ו):
פסוק ח:ואסיר בנו. זה אסיר השני היה בנו של אביאסף:
פסוק י:ובני אלקנה. הוא היה בן שאול:
פסוק י:ואחימות. היה בנו של עמשי:
פסוק יא:אלקנה. היה בנו של אחימות:
פסוק יא:בני אלקנה. ר״ל ואלה בני אלקנה צופי היה בנו וכו׳ וחושב אחד בן אחד:
פסוק יג:ובני שמואל. הוא שמואל הנביא בן אלקנה:
פסוק יג:ושני. הוא יואל האמור בש״א ובשתי השמות היה נקרא:
פסוק טז:ואלה. הם הנאמרים למטה:
פסוק טז:על ידי שיר. ר״ל לשורר בבית ה׳:
פסוק טז:ממנוח הארון. מיום שבת הארון בירושלים כי לא זזו משם כאשר מקודם שהיה מתהלך ממקום למקום:
פסוק יז:משכן אוהל מועד. זה האוהל אשר נטה לו דוד כמ״ש בשמואל ב׳:
פסוק יז:ויעמדו כמשפטם. כאשר יבנה הבית יעמדו שם כמשפט שתקן להם דוד על עבודתם המוטל עליהם וזהו עבודת השיר:
פסוק יח:ואלה העומדים. אלה הם הראשים העומדים לשורר ובניהם עמהם:
פסוק יח:הימן המשורר. הוא היה הראש:
פסוק יח:בן יואל. הוא ושני הנזכר למעלה וכן ביתר השמות משתנה ממה שזכר למעלה וזהו על כי היו נקראים בשתי השמות וזהו כלל גדול:
פסוק כד:אסף וכו׳. גם הוא היה לראש:
פסוק כד:אסף בן ברכיהו. ר״ל אסף זה היה בן ברכיהו וכו׳:
פסוק כז:בן שמעי. לקצר לא זכר למעלה שמעי וכאן לא הזכיר לבני בן גרשון:
פסוק כט:על השמאול. של הימן המשורר:
פסוק כט:איתן וכו׳. גם הוא היה לראש:
פסוק לג:ואחיהם הלוים. ושאר הלוים היו נתונים לשאר עבודת המשכן להיות שוערים וממונים על צרכי המשכן:
פסוק לד:מקטירים. הם היו מקטירים וכו׳ והיו ממונים לכל מלאכת קדש הקדשים כי הלוים אסורים לבוא בה:
פסוק לה:ואלה בני אהרן. אשר היו ממונים על מלאכת קדש הקדשים וחשב עד אחימעץ שהיה כ״ג בימי רחבעם:
פסוק לט:ואלה מושבותם. אלה המקומות אשר ישבו בהן הכהני׳ והלוי׳:
פסוק לט:לטירותם בגבולם. מקום מוכן לטירותם בגבול הניתן להם:
פסוק לט:לבני אהרן למשפחת הקהתי. ר״ל ראשון למשפח׳ הקהתי נתנו לבני אהרן כי להם היה הגורל לקחת ראשונה:
פסוק מא:נתנו לכלב. כאשר צוה משה ע״פ ה׳:
פסוק מב:ולבני אהרן. על שהפסיק במה שנתנו לכלב חזר לומר ולבני אהרן:
פסוק מב:ערי המקלט. כי כל הערים הניתן להכהני׳ ולהלוים היו קולטין את הרוצח וכן ארז״ל:
פסוק מב:את חברון. על שהזכיר השאר הזכיר שוב את חברון:
פסוק מב:וממטה בנימין. ואלו הנזכרים למעלה היו מבני יהודה ומבני שמעון:
פסוק מב:שלש עשרה. אינם מנויין כאן כ״א י״א והשנים כלולים בהמגרשים וביהושע הזכיר כולם בשמם וקצתם בשינויי השמות ובשתיהן נקראו במשפחותיהם. הנחלקים בין משפחות הכהנים וכל משפחה ישבה לבדה ולא מעורבבים:
פסוק מו:הנותרים וכו׳. כי הכהנים גם המה ממשפחת מטה קהת והם כבר לקחו:
פסוק מו:ממחצית. להם נתנו מנחלת חצי מטה מנשה:
פסוק מו:בגורל. הטילו גורל מה הם הערים אשר יתנו:
פסוק מו:ערים עשר. עם ערי אפרים ודן הנזכרים למטה:
פסוק מז:למשפחותם. נחלקה למשפחותם כי גם המה ישבו כל משפחה לבדה:
פסוק מז:בבשן. אשר ישבו בבשן שעמדה בעבר הירדן כי חצי שבט מנשה שנתנו לבני קהת המה ישבו בא״י עצמה:
פסוק מט:ויתנו. לפ שעתה בא לפרש שמות הערים לזה אמר שוב ויתנו וכו׳:
פסוק נ:ויתנו בגורל וכו׳. לפי שלמעלה לא הזכיר את שמעון ועתה בא להזכירו לזה זכר שוב את כולם:
פסוק נ:אשר יקראו. רצה לומר אשר קראו ופרשו למעלה את שמות הערים:
פסוק נא:וממשפחות. ר״ל ומקצת משפחות בני קהת היו ערי גבולה וכו׳ ומונה כאן גם ערי בני דן עם שלא זכר את דן ולמעלה אמר ערים עשר ומפורשים הם ביהושע והשתים החסרים כאן כללם בהמגרשים:
פסוק נה:למשפחת. לכל משפחה לבדה:
פסוק נה:הנותרים. כי הכהנים שהיו מבני קהת כבר לקחו:
פסוק סב:הנותרים. מבני לוי כי גרשון וקהת כבר לקחו:
פסוק סג:לירדן ירחו. לירדן הסמוך לירחו וגם כאן חסרים ערים שתים וכלולים בהמגרשים:
