פסוק א:הכתוב פותח שוב בתחילת השושלת, על מנת לעסוק במשפחות הלויים שאינם כהנים. בְּנֵי לֵוִי: גֵּרְשֹׁם, קְהָת וּמְרָרִי.
פסוק ב:וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי־גֵרְשׁוֹם: לִבְנִי וְשִׁמְעִי.
פסוק ג:וּבְנֵי קְהָת: עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל.
פסוק ד:בְּנֵי מְרָרִי: מַחְלִי וּמֻשִׁי. וְאֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַלֵּוִי לַאֲבֹתֵיהֶם. כך גם מיוחסת משפחת לוי בתורה.
פסוק ה:לְגֵרְשׁוֹם: לִבְנִי היה בְנוֹ כאמור, יַחַת בְּנוֹ של לבני, וכן שושלת הדורות הלאה – זִמָּה בְנוֹ,
פסוק ו:יוֹאָח בְּנוֹ, עִדּוֹ בְנוֹ, זֶרַח בְּנוֹ, יְאָתְרַי בְּנוֹ. אלה צאצאי גרשום.
פסוק ז:בְּנֵי, צאצאי קְהָת: עַמִּינָדָב, שכנראה הוא יצהר האמור לעיל, הוא בְּנוֹ של קהת, וקֹרַח בְּנוֹ של עמינדב, אַסִּיר בְּנוֹ,
פסוק ח:אֶלְקָנָה בְנוֹ וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ וְאַסִּיר בְּנוֹ,
פסוק ט:תַּחַת היה בְּנוֹ של אסיר, אוּרִיאֵל בְּנוֹ, עֻזִּיָּה בְנוֹ וְשָׁאוּל בְּנוֹ.
פסוק י:וּבְנֵי אֶלְקָנָה, הבנים הנוספים של אלקנה שהוזכר. ויש מפרשים שבנו של שאול נקרא אלקנה, והכתוב קיצר, ובניו היו עֲמָשַׂי וַאֲחִימוֹת.
פסוק יא:ושוב אדם נוסף בשושלת בשם אֶלְקָנָה. בְּנֵי, צאצאי אֶלְקָנָה: צוֹפַי בְּנוֹ וְנַחַת בְּנוֹ,
פסוק יב:אֱלִיאָב בְּנוֹ, יְרֹחָם בְּנוֹ, אֶלְקָנָה בְנוֹ. אלקנה זה הוא אביו של שמואל. שמואל עצמו איננו מוזכר משום מה, אבל רשימת היוחסין נמשכת:
פסוק יג:וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר וַשְׁנִי וַאֲבִיָּה. היו שפירשו: והשני אביה, אבל נראה ששמו היה וַשני, וכמו חלק גדול מן השמות האחרים, אין משמעותו ברורה. אלה היו צאצאי קהת.
פסוק יד:בְּנֵי מְרָרִי, בנו השלישי של לוי: הבכור היה מַחְלִי, לִבְנִי בְנוֹ, שִׁמְעִי בְנוֹ, עֻזָּה בְנוֹ,
פסוק טו:שִׁמְעָא בְנוֹ, חַגִּיָּה בְנוֹ, עֲשָׂיָה בְנוֹ.
פסוק טז:וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל־יְדֵי, על, לשם שִׁיר בֵּית ה', בידיהם הוא הפקיד את השירה בבית ה' מִמְּנוֹחַ, משעה שנח הָאָרוֹן, שאז כבר לא היה צורך בעבודת הלויים הקבועה לשאת את ארון הברית ולטפל בהולכת שאר כלי המשכן.
פסוק יז:וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל־מוֹעֵד בַּשִּׁיר. חלק מעבודתם הייתה השירה במשכן, עַד־בְּנוֹת, שבָּנה שְׁלֹמֹה אֶת־בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִָם, ואז – וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם, כמנהגם עַל־עֲבוֹדָתָם. הם המשיכו להיות משוררים במקדש.
פסוק יח:וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים על השירה וּבְנֵיהֶם. המשוררים לא היו בני משפחה מסוימת אחת של לויים, אלא הגיעו מכל ענפי השבט. מִבְּנֵי הַקְּהָתִי: הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן־יוֹאֵל בֶּן־שְׁמוּאֵל, שהוא כנראה שמואל הנביא. לפי זה הימן היה נכדו של שמואל.
פסוק יט:שמואל היה בֶּן־אֶלְקָנָה בֶּן־יְרֹחָם בֶּן־אֱלִיאֵל בֶּן־תּוֹחַ
פסוק כ:בֶּן־צוּף בֶּן־אֶלְקָנָה בֶּן־מַחַת בֶּן־עֲמָשָׂי
פסוק כא:בֶּן־אֶלְקָנָה בֶּן־יוֹאֵל בֶּן־עֲזַרְיָה בֶּן־צְפַנְיָה
פסוק כב:בֶּן־תַּחַת בֶּן־אַסִּיר בֶּן־אֶבְיָסָף בֶּן־קֹרַח
פסוק כג:בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי בֶּן־יִשְׂרָאֵל. זו הייתה רשימת היוחסין של הימן.
פסוק כד:וְאָחִיו לשבט, אך לא מענף קהת, היה אָסָף, שמו נזכר בכמה מזמורים בספר תהלים, הָעֹמֵד עַל־יְמִינוֹ. הימן היה כנראה המשורר הראשי, ואסף שימש משורר משנה. אָסָף בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־שִׁמְעָא
פסוק כה:בֶּן־מִיכָאֵל בֶּן־בַּעֲשֵׂיָה בֶּן־מַלְכִּיָּה
פסוק כו:בֶּן־אֶתְנִי בֶן־זֶרַח בֶּן־עֲדָיָה
פסוק כז:בֶּן־אֵיתָן בֶּן־זִמָּה בֶּן־שִׁמְעִי
פסוק כח:בֶּן־יַחַת בֶּן־גֵּרְשֹׁם בֶּן־לֵוִי.
פסוק כט:וּבְנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם עַל־הַשְּׂמֹאול. אם אסף עמד על ימינו של הימן, מבני מררי עמדו על שמאלו: אֵיתָן בֶּן־קִישִׁי בֶּן־עַבְדִּי בֶּן־מַלּוּךְ
פסוק ל:בֶּן־חֲשַׁבְיָה בֶן־אֲמַצְיָה בֶּן־חִלְקִיָּה
פסוק לא:בֶּן־אַמְצִי בֶן־בָּנִי בֶּן־שָׁמֶר
פסוק לב:בֶּן־מַחְלִי בֶּן־מוּשִׁי בֶּן־מְרָרִי בֶּן־לֵוִי. בתהלים אכן מופיע גם משורר בשם איתן, אך הוא מכונה איתן האזרחי וייתכן שאין זה אותו אדם.
פסוק לג:וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם שאינם משוררים נְתוּנִים לְכָל־עֲבוֹדַת מִשְׁכַּן בֵּית הָאֱלֹהִים.
פסוק לד:וְאַהֲרֹן וּבָנָיו נושאים בתפקיד מיוחד, כי הם מַקְטִירִים עַל־מִזְבַּח הָעוֹלָה וְעַל־מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת לְכֹל מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, הקודשים הנשרפים על המזבח שקדושתם חמורה, וּלְכַפֵּר עַל־יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים. חלק מן הלויים היו משוררים, ומקצתם מוזכרים כאן בצד ייחוסם; שאר הלויים שימשו בעבודות עזר שונות במקדש, ואילו עבודת הקודש עצמה הייתה שמורה לכהנים בלבד.
פסוק לה:ושוב רשימת הכהנים עד לדורו של שלמה, זהה לזו שהובאה לעיל: וְאֵלֶּה בְּנֵי אַהֲרֹן: אֶלְעָזָר בְּנוֹ של אהרן, פִּינְחָס בְּנוֹ, אֲבִישׁוּעַ בְּנוֹ,
פסוק לו:בֻּקִּי בְנוֹ, עֻזִּי בְנוֹ, זְרַחְיָה בְנוֹ,
פסוק לז:מְרָיוֹת בְּנוֹ, אֲמַרְיָה בְנוֹ, אֲחִיטוּב בְּנוֹ,
פסוק לח:צָדוֹק בְּנוֹ, אֲחִימַעַץ בְּנוֹ.
פסוק לט:וכעת באה רשימת הערים שניתנו לכהנים וללויים מנחלות השבטים השונים, כפי המפורט ברשימה דומה בספר יהושע: וְאֵלֶּה מוֹשְׁבוֹתָם, מקומות היישוב של הכהנים והלויים לְטִירוֹתָם, מגוריהם, או: מאהליהם המוקפים בגדר בִּגְבוּלָם: ותחילה – לִבְנֵי אַהֲרֹן שלְמִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי, כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל ראשונה. הם זכו ראשונים בגורל שקבע את מקומותיהם.
פסוק מ:וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת־חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ, השטחים הפנויים שמסְבִיבֹתֶיהָ.
פסוק מא:וְאילו אֶת־שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת־חֲצֵרֶיהָ, היישובים הקטנים שסביבה נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה. במקומות אחרים כתוב שחברון הייתה של כלב. לכן מוסבר כאן שהעיר עצמה והמגרשים ניתנו לכהנים בני קהת, ואילו השדות והחצרים ניתנו לכלב.
פסוק מב:וְלִבְנֵי אַהֲרֹן נָתְנוּ אֶת־עָרֵי הַמִּקְלָט הבאות: אֶת־חֶבְרוֹן, שהיא עיר מקלט ראשית, וְאֶת־לִבְנָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־יַתִּר וְאֶת־אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ. רק העיר ומגרשיה שייכים להם, אבל לא החצרים והשדות, כי אין ללויים ולכהנים נחלה של ממש בארץ אלא רק מגורים ומקום לצורכי מחיה בסיסיים.
פסוק מג:וְאֶת־חִילֵן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ אֶת־דְּבִיר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ
פסוק מד:וְאֶת־עָשָׁן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ.
פסוק מה:וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן נתנו אֶת־גֶּבַע וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עָלֶמֶת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עֲנָתוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ. כָּל־עָרֵיהֶם של הכהנים מנחלת בנימין היו שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה עִיר בְּמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם. הם ישבו בערים לפי המשפחות.
פסוק מו:וְלִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים מִמִּשְׁפַּחַת הַמַּטֶּה, לכל אלו שאינם כהנים נתנו מִמַּחֲצִית, מחלק מַטֵּה חֲצִי מְנַשֶּׁה, מהחצי היושב בעבר הירדן המערבי, בּאמצעות הגּוֹרָל עָרִים עָשֶׂר. וכן ניתנו להם מנחלות אפרים ודן, כמפורט להלן ובספר יהושע, וכאן המקרא קיצר.
פסוק מז:וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹם לְמִשְׁפְּחוֹתָם נתנו ערים מִמַּטֵּה יִשָּׂשכָר וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וּמִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה, החלק האחר ממנשה שישב בַּבָּשָׁן עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.
פסוק מח:לִבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחוֹתָם נתנו מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וּמִמַּטֵּה־גָד וּמִמַּטֵּה זְבֻלוּן בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.
פסוק מט:וַיִּתְּנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם אֶת־הֶעָרִים וְאֶת־מִגְרְשֵׁיהֶם.
פסוק נ:וַיִּתְּנוּ בַגּוֹרָל מִמַּטֵּה בְנֵי־יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה בְנֵי־שִׁמְעוֹן וּמִמַּטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן אֵת הֶעָרִים הָאֵלֶּה שהוזכרו, אֲשֶׁר־יִקְרְאוּ, קראו אֶתְהֶם בְּשֵׁמוֹת. לא פורשו כאן אילו מהערים הללו ניתנו מבני שמעון, שנחלתם נכללת ביהודה.
פסוק נא:וּמִשאר מִּשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת, וַיְהִי עָרֵי גְבוּלָם מִמַּטֵּה אֶפְרָיִם.
פסוק נב:וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת־עָרֵי הַמִּקְלָט: אֶת־שְׁכֶם, שהייתה עיר מקלט ראשית, וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת־גֶּזֶר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ
פסוק נג:וְאֶת־יָקְמְעָם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־בֵּית חוֹרוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ
פסוק נד:וְאֶת־אַיָּלוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־גַּת־רִמּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ.
פסוק נה:וּמִמַּחֲצִית מַטֵּה מְנַשֶּׁה נתנו אֶת־עָנֵר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־בִּלְעָם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ לְמִשְׁפַּחַת, לפי משפחות, לִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים.
פסוק נו:לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹם נתנו מִמִּשְׁפַּחַת חֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת־גּוֹלָן בַּבָּשָׁן, שאף היא בין ערי המקלט הראשיות, ונמנית בין הערים שהקדיש משה רבנו, וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ.
פסוק נז:וּמִמַּטֵּה יִשָּׂשכָר נתנו אֶת־קֶדֶשׁ, שנקראת בספר יהושע קשיון, להבדיל מקדש-נפתלי, עיר המקלט הראשית שתימנה להלן, וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ אֶת־דָּבְרַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ
פסוק נח:וְאֶת־רָאמוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עָנֵם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ.
פסוק נט:וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר – אֶת־מָשָׁל וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עַבְדּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ
פסוק ס:וְאֶת־חוּקֹק וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־רְחֹב וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ.
פסוק סא:וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי – אֶת־קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל, אחת משלוש ערי מקלט הראשיות שבעבר הירדן המערבי, וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־חַמּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־קִרְיָתַיִם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ.
פסוק סב:לִבְנֵי מְרָרִי, הלויים הַנּוֹתָרִים, נתנו מִמַּטֵּה זְבֻלוּן אֶת־רִמּוֹנוֹ וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ אֶת־תָּבוֹר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ.
פסוק סג:וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ לְמִזְרַח הַיַּרְדֵּן, קיבלו הלויים מִמַּטֵּה רְאוּבֵן אֶת־בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר, שגם היא עיר מקלט ראשית שהוקדשה על ידי משה, וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־יַהְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ מִגְרָשֶׁיהָ
פסוק סד:וְאֶת־קְדֵמוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־מֵיפַעַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ.
פסוק סה:וּמִמַּטֵּה־גָד – אֶת־רָאמוֹת בַּגִּלְעָד, העיר השלישית שנבחרה מעבר לירדן, וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־מַחֲנַיִם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ
פסוק סו:וְאֶת־חֶשְׁבּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־יַעְזֵיר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ. רשימת הערים הזו איננה שלמה. בספר יהושע מופיע פירוט מסודר יותר של האופן שבו התחלקו בני לוי למשפחותיהם לפי הערים שקיבלו מכל שבט משבטי ישראל.