פסוק ד:ולפני מזה - פירש וקודם זה ההבדל.
פסוק ה:ויעש לו לשכה גדולה - אלישיב העושה לטוביה ובלשכתו של טוביה היו שמים הענינים הנזכרים.
פסוק י:מניות הלוים - שצוה השם לתת להם.
פסוק י:לא נתנה - על אחת ידבר כי המלה מיוחדת מן הרבות והם מניות.
פסוק יג:ואוצרה - פועל נגזר מן אוצרות והטעם: הפקדתי גזבר עליהם:
פסוק טו:ואעיד ביום מכרם ציד - הראוי ואעיד בם.
פסוק טז:מביאים דאג - האל"ף עי"ן הפועל. וכן: וקאם שאון.
פסוק יט:ויהי כאשר צללו שערי ירושלים - מענין צל והטעם הגעת הצל אל השערים.
פסוק יט:לא יבא משא - פירש: שלא יבאו הרוכלים הם הסוחרים מערבים ענינים רבים, על כן מערב הדברים נקרא רכיל.
פסוק כא:אם תשנו - אם תלינו שם פעם שנית.
פסוק כא:יד אשלח בכם - להכות או להרוג אתכם.
פסוק כב:מטהרים - הראוי מתטהרים.
פסוק כה:ואקללם - הוא החרם והנדוי והטעם החרמתים נדיתים.
פסוק כה:ואשביעם - לעם ירושלם לבלתי התחתן בהם.
פסוק כז:ולכם הנשמע - יתכן שהוא נפעל מן העתיד, סימן המדברים בעד עצמם והוא הקרוב.
פסוק כט:זכרה להם - לתת לכם שכרם על הנגאלים מן הכהונה ונגאלים מברית הכהונה, והלוים בקחתם נשים נכריות.
פסוק כט:גאלי הכהונה - שם התואר על משקל תאמי צביה והם כדמות פעולים בענין רק בגלל האל"ף שהוא אות הגרון נקדוהו, כן להרחיב מקראו וטעם גאלי כטעם מותרים.
פסוק לא:ולקרבן - בעבור קרבן העצים שסדרתי להביא הכהנים והלוים והעם לעתים מזומנים, ובעבור הבכורים שצויתיו להביא לבית ה', זכרה לי אלהי לטובה.