פסוק א:כאיש אחד. ר״ל חיש מהר כביאת איש אחד:
פסוק ב:מאיש וגו׳. ר״ל הביא לפני כולם כי כולם נאספו שם:
פסוק ב:מבין לשמוע. בעל בינה להבין דברי הספר:
פסוק ב:ביום אחד וגו׳. הוא ר״ה:
פסוק ג:ויקרא בו. עזרא קרא בו:
פסוק ג:מן האור. מן אור הבוקר:
פסוק ג:והמבינים. בעלי בינה:
פסוק ג:ואזני וגו׳. היו נוטים אזניהם לשמוע אל דברי תורה:
פסוק ד:אשר עשו לדבר. הנעשה מתחלה בעבור זה:
פסוק ה:לעיני כל העם. כולם ראו בפתחו את הספר כי עמד על המגדל ממעל לכל העם ולזה ראו הכל:
פסוק ה:וכפתחו. כאשר פתח הספר או כאשר פתח פיו לדבר שתקו כל העם:
פסוק ו:אמן אמן. הכפל לחזק:
פסוק ו:במועל ידיהם. ברוממות ידיהם למעלה:
פסוק ו:אפים. כ״א על פניו ארצה:
פסוק ז:מבינים. הם היו מבינים ומודיעים להעם את דברי התורה שקרא עזרא:
פסוק ז:על עמדם. על מקום מעמדם ולא זזו ממקומם:
פסוק ח:ויקראו. ר״ל שמעו קול הקריאה כי עזרא לבד היה הקורא:
פסוק ח:מפורש. קריאה מפורשת לדעת ולהבין מה שנאמר בה:
פסוק ח:ושום שכל וכו׳. שמו שכלם ר״ל נתנו לבם להשכיל אמיתת הענין והשכילו להבין במקרא:
פסוק ט:המבינים. אשר היו מבינים את העם את דברי התורה:
פסוק ט:לכל העם. הם אמרו לכל העם הלא היום קדוש הוא לה׳ כי ר״ה הוא ואין מהראוי להתאבל ולבכות בו:
פסוק ט:כשמעם וגו׳. כי ראו שלא קיימו את התורה כראוי:
פסוק י:משמנים. מאכלי שמן:
פסוק י:ממתקים. משקים מתוקים:
פסוק י:לאין נכון לו. למי שאין המזון נכון ומזומן לו ר״ל לדלת העם:
פסוק י:כי חדות ה׳. ר״ל שמחת י״ט שהיא שמחה של מצוה היא תתן לכם עוז ותעצומות:
פסוק יא:מחשים. היו משתקים את כל העם ואמרו להם שתקו מן הבכי:
פסוק יב:ולשלח מנות. לאין נכון לו:
פסוק יב:כי הבינו. השכילו וידעו בדברי התורה אשר הודיעו להם ושמחו בזה:
פסוק יג:וביום השני. של ר״ה כי בימי עזרא עברוהו לאלול ועשו שני ימים טובים של ר״ה כן ארז״ל:
פסוק יג:לכל העם. של כל העם:
פסוק יג:ולהשכיל. לקרות בה בכוונת הלב לדעת מצות ה׳ אשר תעשינה:
פסוק טו:ואשר ישמיעו. הוא מקרא קצר וכאלו נאמר וצוו אשר ישמיעו וכו׳:
פסוק טו:עלי זית. ענפים כשהם עם העלים:
פסוק טו:עץ שמן. הוא מין אילן סרק:
פסוק טו:ועלי הדס. ארז״ל שהוא הדס שוטה שאין כשר ללולב וצוו להביאו לסכך בהם את הסוכה עם עלי זית ועלי עץ שמן ועלי תמרים. זה לולב:
פסוק טו:עץ עבות. זה ההדס אשר עליו קלועים זה בזה הכשר ללולב וה״ה שצוו להביא האתרוג וערבי נחל ולא זכרם לקצר בדבר המובן:
פסוק טו:לעשות סוכות. לסכך בהם את הסוכות ומוסב על עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס:
פסוק יז:וישבו בסוכות. ר״ל ישבו בהם בקביעות רב כמו שראוי להיות:
פסוק יז:כי לא עשו. ר״ל עשו המצוה מן המובחר אשר לא עשו כן מימי ישוע בן נון והוא הפוך כמו כי לא עשו בני ישראל כן מימי וכו׳ עד היום ההוא:
פסוק יז:ותהי שמחה. על אשר קיימו המצוה בתקון רב:
פסוק יח:ויקרא. עזרא קרא לפני העם בכל יום מן יום הראשון מימי החג עד וכו׳ ויעשו חג. הקריבו קרבנות החג:
פסוק יח:עצרת. עשו עצרת והקריבו בו הקרבנות הראוים כמשפט התורה: