פסוק א:כי עלתה ארוכה. בא רפואה ר״ל נתחזק החומה כי התחילה מקומות הפרוצים להיות נסתמים:
פסוק ב:ולעשות לו תועה. לעשות לישראל בלבול המחשבה להיות תועה בדעתו לבל ידע מה לעשות:
פסוק ג:ונעמיד. העמדנו שומרים על הבונים מפני סנבלט וחבריו:
פסוק ד:ויאמר יהודה. נחמיה מספר וקובל על הדברים אשר סבבוהו ואמר יהודה אמר הנה מרוב העבודה כבר נחלש כח אנשי הסבל והעפר המצטרך לשאת ולשפוך בחומה הלא מרובה היא:
פסוק ד:ואנחנו. אף לא נוכל לבנות בחומה מפחד האויב:
פסוק ה:ויאמרו צרינו. ואויבינו אמרו נבוא פתאום על הבונים ולא ידעו בדבר ולא יראו אותנו עד אשר נבוא אל תוכם ממש והרגנו אותם ובזה נבטל המלאכה כי לא יבנו עוד בראותם שנפל מהם רב בעבור הבנין:
פסוק ו:היושבים אצלם. בערי הצרים והיו הם נכנעים להם:
פסוק ו:ויאמרו לנו. היהודים הם התרו וזרזו אותנו עשר פעמים וכה אמרו התקבצו מכל המקומות שאתם מפוזרים בהם אשר כולכם תשובו עלינו למלחמה (כי גם היהודים ההם בע״כ באו עם הצרים לארוב על הבונים אבל גילו מצפון הדבר לאנשי ירושלים להיות נשמרים מהם):
פסוק ז:מתחתיות למקום. מתחת מקום הבנין מאחורי החומה כלפי החוץ:
פסוק ז:בצחיחים. בגבה הסלעים:
פסוק ז:ואעמוד. יפרש אמריו לומר שהעמיד שם את העם כל המשפחה לעצמה עם חרבותיהם וכו׳ למען ישמרו את הבונים:
פסוק ח:וארא. ראיתי כי טוב לזרזם ולחזק לבבם וקמתי ואמרתי אל החורים וכו׳ זכרו. לשאול מעמו עזרה:
פסוק ח:על אחיכם. בעבור אחיכם וכו׳:
פסוק ט:נודע לנו. אשר המה רוצים לבוא עלינו פתאום ונשמרים אנו מהם:
פסוק ט:ויפר וגו׳. כי לא באו מעתה להלחם ולהשבית הבנין:
פסוק ט:ונשב. אחר אשר שמענו כי חדלו לבוא שבנו אל החומה לעשות המלאכה:
פסוק י:מן היום ההוא. אשר שמענו שהיו הצרים חפצים לבוא עלינו למלחמה:
פסוק י:מחזיקים. אוחזים בידם הרמחים וכו׳:
פסוק י:אחרי וגו׳. היו הולכים תמיד אחרי העם להיות נכונים להלחם אם יבוא האויב:
פסוק יא:והנושאים בסבל. הנושאים במשא ולתוספת ביאור אמר שוב עומסים:
פסוק יא:מחזקת השלח. אוחזת החרב:
פסוק יב:איש. כל איש היה חרבו קשור על מתניו כשהוא בונה:
פסוק יב:והתוקע. היודע לתקוע בשופר עמד אצלי:
פסוק יג:הרבה ורחבה. ר״ל במקומות מרובות:
פסוק יג:רחוקים וגו׳. ואין האחד רואה את אחיו ואף קולו לא ישמע:
פסוק יד:שמה תקבצו. ונהיה אגודה אחת להלחם מול האויב הבא:
פסוק טו:ואנחנו. חוזר לספור דבריו ואמר שלא עזבנו המלאכה:
פסוק טו:וחצים. חצי העם או חצי נעריו:
פסוק טו:מחזיקים. היו אוחזים ברמחים לשמור את הבונים:
פסוק טז:בעת ההיא. עד לא כלו בנין החומה:
פסוק טז:לעם. המה אשר מערי יהודה:
פסוק טז:בתוך ירושלים. לשמור מן האויב כי פן יבוא:
פסוק טז:משמור. עוסקים בשמירה:
פסוק טז:מלאכה. עוסקים במלאכה:
פסוק יז:אשר אחרי. הנמשכים אחרי ונשמעים אלי:
פסוק יז:פושטים בגדינו. לשכב מבלי לבוש וכ״ז מפחד האויב:
פסוק יז:איש שלחו המים. ר״ל זולתי האיש אשר המים הפשיטו כלומר הצריך לטהר עצמו בטבילה הוא לבדו פשט את בגדיו והרי הוא כאלו המים הפשיטו: