פסוק א:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וְהָעַרְבִים וְהָעַמֹּנִים וְהָאַשְׁדּוֹדִים שהתגוררו מסביב, כִּי־עָלְתָה אֲרוּכָה, רפואה לְחֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם, כִּי־הֵחֵלּוּ הַפְּרֻצִים, הפרצות לְהִסָּתֵם, וַיִּחַר לָהֶם, הם כעסו מְאֹד.
פסוק ב:וַיִּקְשְׁרוּ, התחברו כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם, וְלַעֲשׂוֹת לוֹ – לאיש ירושלים תּוֹעָה, פגע, דבר רע.
פסוק ג:וַנִּתְפַּלֵּל אֶל־אֱלֹהֵינוּ, וַנַּעֲמִיד מִשְׁמָר עֲלֵיהֶם – על אנשי ירושלים שישמור יוֹמָם וָלַיְלָה מִפְּנֵיהֶם.
פסוק ד:וַיֹּאמֶר עַם יְהוּדָה בעקבות מאמצי הבנייה וגיוס השומרים: כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל. קשה לסבלים לשאת את המשאות, וְהֶעָפָר הַרְבֵּה, וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה.
פסוק ה:מלבד החולשה הפיזית גם האיום המרחף מרפה את הידיים – וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ, אויבינו: "לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ היהודים עַד אֲשֶׁר־נָבוֹא אֶל־תּוֹכָם וַהֲרַגְנוּם. וְהִשְׁבַּתְנוּ, נפסיק אֶת־הַמְּלָאכָה". הם מתכננים לתקוף אותנו בהפתעה.
פסוק ו:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּאוּ אלינו הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים אֶצְלָם – בין הגויים שהתנכלו ליהודה. יהודים אלו פעלו בהיחבא לטובתנו – וַיֹּאמְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים, פעמים רבות מִכָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־תָּשׁוּבוּ, יתנפלו, או: שאתם תארבו עָלֵינוּ. היהודים שגרו בין הגויים, גילו לנו שוב ושוב מאילו מקומות תכנן האויב להתנפל עלינו.
פסוק ז:כאשר שמעתי את ההתראות – וָאַעֲמִיד מִתַּחְתִּיּוֹת לַמָּקוֹם, במקומות נמוכים ומוסתרים בקרקע, מֵאַחֲרֵי לַחוֹמָה, ובַצְּחִיחִים, בין הסלעים, וָאַעֲמִיד אֶת־הָעָם לְפי מִשְׁפָּחוֹת עִם־חַרְבֹתֵיהֶם, רָמְחֵיהֶם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶם.
פסוק ח:וָאֵרֶא, ראיתי לנכון, או: כאשר בדקתי את מערכי ההגנה – וָאָקוּם וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים, האצילים וְאֶל־הַסְּגָנִים, הפקידים הגבוהים וְאֶל־יֶתֶר הָעָם: אַל־תִּירְאוּ מִפְּנֵיהֶם, אֶת־אֲדֹנָי הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא זְכֹרוּ, וְהִלָּחֲמוּ עַל־אֲחֵיכֶם, בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם, נְשֵׁיכֶם וּבָתֵּיכֶם.
פסוק ט:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אוֹיְבֵינוּ כִּי־נוֹדַע לָנוּ זממם, וכי אנחנו מוכנים לקרב, וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת־עֲצָתָם. תכניתם בוטלה. וַנָּשָׁב כֻּלָּנוּ אֶל־הַחוֹמָה, אִישׁ אֶל־מְלַאכְתּוֹ.
פסוק י:וַיְהִי מִן־הַיּוֹם הַהוּא ואילך, חֲצִי נְעָרַי, שבאו אתי מבבל, עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה, וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בכלי הנשק וְהם – הָרְמָחִים, הַמָּגִנִּים וְהַקְּשָׁתוֹת וְהַשִּׁרְיֹנִים. וְהַשָּׂרִים שהתלוו אלי הולכים אַחֲרֵי כָּל־בֵּית יְהוּדָה לשמור עליהם.
פסוק יא:הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֵּבֶל עֹמְשִׂים, עומסים, המרימים או המעבירים משא בסל הסבלים, כל אחד מהם בְּאַחַת יָדוֹ, בידו אחת עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְהיד האַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח, החרב.
פסוק יב:וְהַבּוֹנִים הנצרכים לשתי ידיים למלאכתם, אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים, קשורים עַל־מָתְנָיו וּבוֹנִים, וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר נמצא אֶצְלִי לאזעקת העם במקרה של התראת מלחמה.
פסוק יג:וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים וְאֶל־הַסְּגָנִים וְאֶל־יֶתֶר הָעָם: הַמְּלָאכָה הַרְבֵּה וּרְחָבָה, פרושה על שטח נרחב, וַאֲנַחְנוּ נִפְרָדִים עַל־הַחוֹמָה רְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו, ולכן איננו יודעים מה קורה בכל מקום.
פסוק יד:בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר – שָׁמָּה תִּקָּבְצוּ, תיאספו אֵלֵינוּ. השופר יודיע היכן המארב או המתקפה, ואֱלֹהֵינוּ יִלָּחֶם לָנוּ.
פסוק טו:וכך אֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה, וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים, מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, כל שעות האור המאפשרות לעבוד.
פסוק טז:גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם: אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם ולא ישובו לביתם, וְהָיוּ־לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר, בלילה עסקנו בשמירה, וְאילו הַיּוֹם שימש למְלָאכָה.
פסוק יז:וְאֵין אֲנִי וְאַחַי וּנְעָרַי וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר אַחֲרַי, אֵין־אֲנַחְנוּ פֹשְׁטִים בְּגָדֵינוּ בלילה, אִישׁ שִׁלְחוֹ, עם חרבו יוצא אל הַמָּיִם. גם כאשר כל אחד מתרחץ ועושה צרכיו, נשקו צמוד אליו.
