פסוק א:עלתה ארוכה - בעבור אריכות הימים.
פסוק ב:ולעשות לו תועה - לנחמיה, או לעם ירושלם.
פסוק ב:ותועה - שם דבר על משקל עולה שואה.
פסוק ב:ופירש תועה - כי העומד בצרה כתועה שאינו יודע מה יעשה.
פסוק ג:ונעמיד משמר עליהם - בעבורם.
פסוק ו:ויהי, ויאמרו לנו - הגידו לנו עשר פעמים כי מכל המקומות אשר תשובו לעת הערב מלבנות, משם חפצים לבא עלינו, מתחתיות למקום הידוע ששבים משם הבונים בערב.
פסוק ז:בצחיחים - כמו: צחיח סלע.
פסוק י:ויהי מן היום ההוא, והרמחים - הוי"ו נוסף או הוא הפוך ונכון מחזיקים המגנים והרמחים, או טעמו והרמחים בידם.
פסוק יז:איש שלחו - חרבו ורצה לומר כי אינם פושטים בגדיהם וגם כליהם אינם מניחים, כי בלכתם אל המשתה בלילה כליהם בידם. ויש אומרים: שהוא מן התרגום והפשיט וישלח.
פסוק יז:וטעם שלחו – הפשטתו וכן הפירוש אין אנחנו מפשיטים בגדינו זולתי איש שצריך הרחיצה והטהר, הוא לבדו היה פושט בגדיו, וזהו שלחו המים וזה נכון מאד.
פסוק יז:משמר, מלאכה - חסר למ"ד השירות, והנכון למשמר למלאכה.