פסוק א:דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן־חֲכַלְיָה. וַיְהִי בְחֹדֶשׁ־כִּסְלֵו בשְׁנַת עֶשְׂרִים למלך ארתחשסתא, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. שושן הייתה עיר מבוצרת ששימשה בירת הממלכה.
פסוק ב:וַיָּבֹא לשושן חֲנָנִי, אֶחָד מֵאַחַי, מחברי, או אח ממש, הוּא וַאֲנָשִׁים נוספים מִיהוּדָה. חנני עלה לארץ בזמן שנחמיה נשאר בגולה ושירת את המלך. וָאֶשְׁאָלֵם עַל־הַיְּהוּדִים, אנשי יהודה, הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר־נִשְׁאֲרוּ מִן־הַשֶּׁבִי, מגולי בבל שהגיעו ליהודה וְעַל מצבה של יְרוּשָׁלִָם; ואולי שאל נחמיה גם על משפחתו שעלתה לשם.
פסוק ג:וַיֹּאמְרוּ לִי: היהודים הַנִּשְׁאָרִים, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן־הַשְּׁבִי, חיים שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה. מצבם גרוע מבחינה כלכלית ומבחינות אחרות, וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת, פרוצה והרוסה, וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ, נשרפו בָאֵשׁ. ייתכן שהחומה הייתה פרוצה במידה מעטה בזמנו של עזרא, וכעת היא פרוצה יותר.
פסוק ד:וַיְהִי כְּשָׁמְעִי אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה וָאֶתְאַבְּלָה כמה יָמִים, וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם. השתתפתי גם אני בצערם של ישראל.
פסוק ה:וָאֹמַר: "אָנָּא, ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו.
פסוק ו:תְּהִי נָא אָזְנְךָ־קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל־ תְּפִלַּת עַבְדְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, יוֹמָם וָלַיְלָה, עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, וּמִתְוַדֶּה עַל־חַטֹּאות בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ, וַאֲנִי וּבֵית־אָבִי חָטָאנוּ. הוא כולל את עצמו בווידוי על עמו.
פסוק ז:בחטאינו חֲבֹל חָבַלְנוּ, גרמנו נזקים שונים לָךְ, וְלֹא־שָׁמַרְנוּ אֶת־הַמִּצְוֹת וְאֶת־הַחֻקִּים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת־מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ.
פסוק ח:זְכָר־נָא אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת־מֹשֶׁה עַבְדְּךָ לֵאמֹר: אם אַתֶּם תִּמְעָלוּ, תבגדו בי, אֲנִי אָפִיץ, אפזר אֶתְכֶם בָּעַמִּים,
פסוק ט:והיה כאשר תתחרטו וְשַׁבְתֶּם אֵלַי וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, גם אִם־יִהְיֶה נִדַּחֲכֶם, בן עַמכם המרוחק בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, העולם, מִשָּׁם אֲקַבְּצֵם וַהֲבִיאֹתִים, אביא אותם אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לְשַׁכֵּן אֶת־שְׁמִי שָׁם.
פסוק י:והרי הֵם עֲבָדֶיךָ וְעַמֶּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבְיָדְךָ הַחֲזָקָה. אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבְיָדְךָ הַחֲזָקָה.
פסוק יא:אָנָּא, אֲדֹנָי, תְּהִי נָא אָזְנְךָ־קַשֶּׁבֶת אֶל־תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל־תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת־שְׁמֶךָ – נחמיה מתפלל בשם הציבור – וְהַצְלִיחָה־נָּא לְעַבְדְּךָ הַיּוֹם וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה – המלך". נחמיה התכוון לבקש אישור מהמלך לפעול למען תיקון המצב בירושלים. על כן הוא התפלל להצליח ולמצוא חן בעיניו. לקראת המשך סיפור המעשה מעיר נחמיה על תפקידו הרם המעיד על קרבתו למלך: וַאֲנִי הָיִיתִי מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ.
