תנ"ך על הפרק - עזרא נ א - הדיווח על מצבם של שארית הפליטה ושל חומת העיר / הרב צבי שוויגר שליט"א

תנ"ך על הפרק

עזרא נ א

852 / 929
היום

הפרק

דִּבְרֵ֥י נְחֶמְיָ֖ה בֶּן־חֲכַלְיָ֑ה וַיְהִ֤י בְחֹֽדֶשׁ־כסלוכִּסְלֵיו֙שְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַאֲנִ֥י הָיִ֖יתִי בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃וַיָּבֹ֨א חֲנָ֜נִי אֶחָ֧ד מֵאַחַ֛י ה֥וּא וַאֲנָשִׁ֖ים מִֽיהוּדָ֑ה וָאֶשְׁאָלֵ֞ם עַל־הַיְּהוּדִ֧ים הַפְּלֵיטָ֛ה אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֥וּ מִן־הַשֶּׁ֖בִי וְעַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃וַיֹּאמְרוּ֮ לִי֒ הַֽנִּשְׁאָרִ֞ים אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֤וּ מִן־הַשְּׁבִי֙ שָׁ֣ם בַּמְּדִינָ֔ה בְּרָעָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּבְחֶרְפָּ֑ה וְחוֹמַ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ מְפֹרָ֔צֶת וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֥וּ בָאֵֽשׁ׃וַיְהִ֞י כְּשָׁמְעִ֣י ׀ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה יָשַׁ֙בְתִּי֙ וָֽאֶבְכֶּ֔ה וָאֶתְאַבְּלָ֖ה יָמִ֑ים וָֽאֱהִ֥י צָם֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל לִפְנֵ֖י אֱלֹהֵ֥י הַשָּׁמָֽיִם׃וָאֹמַ֗ר אָֽנָּ֤א יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם הָאֵ֥ל הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָ֑א שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וָחֶ֔סֶד לְאֹהֲבָ֖יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽיו׃תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַשֶּׁ֣בֶת וְֽעֵינֶ֪יךָ פְתֻוּח֟וֹת לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־תְּפִלַּ֣ת עַבְדְּךָ֡ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִי֩ מִתְפַּלֵּ֨ל לְפָנֶ֤יךָ הַיּוֹם֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עֲבָדֶ֑יךָ וּמִתְוַדֶּ֗ה עַל־חַטֹּ֤אות בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וַאֲנִ֥י וּבֵית־אָבִ֖י חָטָֽאנוּ׃חֲבֹ֖ל חָבַ֣לְנוּ לָ֑ךְ וְלֹא־שָׁמַ֣רְנוּ אֶת־הַמִּצְוֺ֗ת וְאֶת־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתָ אֶת־מֹשֶׁ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃זְכָר־נָא֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתָ אֶת־מֹשֶׁ֥ה עַבְדְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֣ם תִּמְעָ֔לוּ אֲנִ֕י אָפִ֥יץ אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּֽים׃וְשַׁבְתֶּ֣ם אֵלַ֔י וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֺתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אִם־יִהְיֶ֨ה נִֽדַּחֲכֶ֜ם בִּקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִשָּׁ֣ם אֲקַבְּצֵ֔םוהבואתיםוַהֲבִֽיאוֹתִים֙אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתִּי לְשַׁכֵּ֥ן אֶת־שְׁמִ֖י שָֽׁם׃וְהֵ֥ם עֲבָדֶ֖יךָ וְעַמֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר פָּדִ֙יתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּד֔וֹל וּבְיָדְךָ֖ הַחֲזָקָֽה׃אָנָּ֣א אֲדֹנָ֗י תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַ֠שֶּׁבֶת אֶל־תְּפִלַּ֨ת עַבְדְּךָ֜ וְאֶל־תְּפִלַּ֣ת עֲבָדֶ֗יךָ הַֽחֲפֵצִים֙ לְיִרְאָ֣ה אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהַצְלִֽיחָה־נָּ֤א לְעַבְדְּךָ֙ הַיּ֔וֹם וּתְנֵ֣הוּ לְרַחֲמִ֔ים לִפְנֵ֖י הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַאֲנִ֛י הָיִ֥יתִי מַשְׁקֶ֖ה לַמֶּֽלֶךְ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב צבי שוויגר שליט

הדיווח על מצבם של שארית הפליטה ושל חומת העיר

על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון

וַיָּבֹ֨א חֲנָ֜נִי אֶחָ֧ד מֵאַחַ֛י ה֥וּא וַאֲנָשִׁ֖ים מִֽיהוּדָ֑ה וָאֶשְׁאָלֵ֞ם
(א) עַל־הַיְּהוּדִ֧ים הַפְּלֵיטָ֛ה אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֥וּ מִן־הַשֶּׁ֖בִי
(ב) וְעַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃
וַיֹּאמְרוּ֮ לִי֒
(א) הַֽנִּשְׁאָרִ֞ים אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֤וּ מִן־הַשְּׁבִי֙ שָׁ֣ם בַּמְּדִינָ֔ה בְּרָעָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּבְחֶרְפָּ֑ה
(ב) וְחוֹמַ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ מְפֹרָ֔צֶת וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֥וּ בָאֵֽשׁ׃
(עזרא נ א ב-ג)

רש"י כתב שהשיבו לחנני על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון (=לפי הסדר ששאל, ראה אבות ה ז).

השריפה

...וְחוֹמַ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ מְפֹרָ֔צֶת וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֥וּ בָאֵֽשׁ׃
(עזרא נ א ג)

כתב רש"י:

"וְחוֹמַ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ מְפֹרָ֔צֶת" – וחומת העיר הרי היא פרוצה והשערים שרופים באש כקדמתן שישראל לא בנו חומות העיר ושעריה כי אם בנין בית המקדש לבדו.

ובדומה כתב הרלב"ג:

אחשב שזה נעשה בעת חורבן בית ראשון כי לא בנו עדיין חומה לעיר ירושלים השבים מהגולה כי לא נתן להם רשות רק לבנות בית המקדש.

אם כדברי רש"י והרלב"ג, שתיאור הפרצה בחומות מתייחס למצבן מאז חורבן בית ראשון, יש לשאול מה התחדש בידיעה זו לנחמיה, הרי הוא נזכר מעולי הארץ קודם לכן, כפי שכתבנו בתחילת הספר, וכן כתבו שם רש"י (עזרא ע ב סג) ורלב"ג (עזרא ע ב ב) בעצמם.

לא רק שנחמיה היה בארץ, אלא אף שהה בירושלים בפרט, ככתוב:

וַיֹּ֤אמֶר הַתִּרְשָׁ֙תָא֙ (הוא נחמיה לפי רש"י) לָהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יֹאכְל֖וּ מִקֹּ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים עַ֛ד עֲמֹ֥ד כֹּהֵ֖ן לְאוּרִ֥ים וּלְתֻמִּֽים׃
(עזרא ע ב סג)

נחמיה הודיע לכהנים שהם מסולקים, ומסתבר מאוד שזה היה בירושלים.

אם כן מה מחדשים כעת לנחמיה על החומות?

אלא אפשר לומר שמדובר בשריפה חדשה, שראשיתה בזמן שהיה בבל, כמו שחז"ל אומרים שמרדכי עלה עם זרובבל וחזר.

ראיה לכך שהשריפה חדשה, מדברי נחמיה בפרק הבא: "וּשְׁעָרֶ֖יהָ אֻכְּל֥וּ בָאֵֽשׁ׃", לעומת הלשון בפרקנו: "וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֥וּ בָאֵֽשׁ"; וכתב מהרש"א שהלשון "אֻכְּל֥וּ" מתארת שריפה במצב יותר מתקדם מהלשון "נִצְּת֥וּ" [אמנם מהרש"א כתב שנחמיה החליף בכוונה את הלשון]. כלומר, מהשינוי במצב השערים בין פרקנו לפרק הבא משמע שהשריפה עוד דלקה לאחר הדיווח.

אם כן יש לשאול מהו הגורם לשריפה?

יש לומר שהשריפה היא חלק מהצרות שנגרמו לתושבי ירושלים מן הכותים שגרו בקרבם. וכך תתבאר גם תחילת הדיווח: "הַֽנִּשְׁאָרִ֞ים אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֤וּ מִן־הַשְּׁבִי֙ שָׁ֣ם בַּמְּדִינָ֔ה בְּרָעָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּבְחֶרְפָּ֑ה", מצד הכותים (רש"י). ניתן ללמוד זאת מדקדוק בלשון הדיווח "בְּרָעָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּבְחֶרְפָּ֑ה", כי חרפה, לעומת בושה, נגרמת רק מגורם חיצוני, הכותים שהציקו לבני היישוב. כך נאמר גם בפרק הבא, "וְלֹא־נִהְיֶ֥ה ע֖וֹד חֶרְפָּֽה׃"(עזרא נ ב יז), מהכותים המציקים (רש"י).

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך