הדיווח על מצבם של שארית הפליטה ושל חומת העיר
על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון
וַיָּבֹ֨א חֲנָ֜נִי אֶחָ֧ד מֵאַחַ֛י ה֥וּא וַאֲנָשִׁ֖ים מִֽיהוּדָ֑ה וָאֶשְׁאָלֵ֞ם
(א) עַל־הַיְּהוּדִ֧ים הַפְּלֵיטָ֛ה אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֥וּ מִן־הַשֶּׁ֖בִי
(ב) וְעַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃
וַיֹּאמְרוּ֮ לִי֒
(א) הַֽנִּשְׁאָרִ֞ים אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֤וּ מִן־הַשְּׁבִי֙ שָׁ֣ם בַּמְּדִינָ֔ה בְּרָעָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּבְחֶרְפָּ֑ה
(ב) וְחוֹמַ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ מְפֹרָ֔צֶת וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֥וּ בָאֵֽשׁ׃
(עזרא נ א ב-ג)
רש"י כתב שהשיבו לחנני על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון (=לפי הסדר ששאל, ראה אבות ה ז).
השריפה
...וְחוֹמַ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ מְפֹרָ֔צֶת וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֥וּ בָאֵֽשׁ׃
(עזרא נ א ג)
כתב רש"י:
"וְחוֹמַ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ מְפֹרָ֔צֶת" – וחומת העיר הרי היא פרוצה והשערים שרופים באש כקדמתן שישראל לא בנו חומות העיר ושעריה כי אם בנין בית המקדש לבדו.
ובדומה כתב הרלב"ג:
אחשב שזה נעשה בעת חורבן בית ראשון כי לא בנו עדיין חומה לעיר ירושלים השבים מהגולה כי לא נתן להם רשות רק לבנות בית המקדש.
אם כדברי רש"י והרלב"ג, שתיאור הפרצה בחומות מתייחס למצבן מאז חורבן בית ראשון, יש לשאול מה התחדש בידיעה זו לנחמיה, הרי הוא נזכר מעולי הארץ קודם לכן, כפי שכתבנו בתחילת הספר, וכן כתבו שם רש"י (עזרא ע ב סג) ורלב"ג (עזרא ע ב ב) בעצמם.
לא רק שנחמיה היה בארץ, אלא אף שהה בירושלים בפרט, ככתוב:
וַיֹּ֤אמֶר הַתִּרְשָׁ֙תָא֙ (הוא נחמיה לפי רש"י) לָהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יֹאכְל֖וּ מִקֹּ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים עַ֛ד עֲמֹ֥ד כֹּהֵ֖ן לְאוּרִ֥ים וּלְתֻמִּֽים׃
(עזרא ע ב סג)
נחמיה הודיע לכהנים שהם מסולקים, ומסתבר מאוד שזה היה בירושלים.
אם כן מה מחדשים כעת לנחמיה על החומות?
אלא אפשר לומר שמדובר בשריפה חדשה, שראשיתה בזמן שהיה בבל, כמו שחז"ל אומרים שמרדכי עלה עם זרובבל וחזר.
ראיה לכך שהשריפה חדשה, מדברי נחמיה בפרק הבא: "וּשְׁעָרֶ֖יהָ אֻכְּל֥וּ בָאֵֽשׁ׃", לעומת הלשון בפרקנו: "וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֥וּ בָאֵֽשׁ"; וכתב מהרש"א שהלשון "אֻכְּל֥וּ" מתארת שריפה במצב יותר מתקדם מהלשון "נִצְּת֥וּ" [אמנם מהרש"א כתב שנחמיה החליף בכוונה את הלשון]. כלומר, מהשינוי במצב השערים בין פרקנו לפרק הבא משמע שהשריפה עוד דלקה לאחר הדיווח.
אם כן יש לשאול מהו הגורם לשריפה?
יש לומר שהשריפה היא חלק מהצרות שנגרמו לתושבי ירושלים מן הכותים שגרו בקרבם. וכך תתבאר גם תחילת הדיווח: "הַֽנִּשְׁאָרִ֞ים אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֤וּ מִן־הַשְּׁבִי֙ שָׁ֣ם בַּמְּדִינָ֔ה בְּרָעָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּבְחֶרְפָּ֑ה", מצד הכותים (רש"י). ניתן ללמוד זאת מדקדוק בלשון הדיווח "בְּרָעָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּבְחֶרְפָּ֑ה", כי חרפה, לעומת בושה, נגרמת רק מגורם חיצוני, הכותים שהציקו לבני היישוב. כך נאמר גם בפרק הבא, "וְלֹא־נִהְיֶ֥ה ע֖וֹד חֶרְפָּֽה׃"(עזרא נ ב יז), מהכותים המציקים (רש"י).