תפילת נחמיה

צרת ישראל מעסיקה את נחמיה ביותר

במאמר הקודם לפרק ראינו דיווח על שתי צרות מרכזיות: הפגיעה בעם ישראל והפגיעה בחומות העיר.

בהמשך הפרק מתפלל נחמיה:

וְהֵ֥ם עֲבָדֶ֖יךָ וְעַמֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר פָּדִ֙יתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּד֔וֹל וּבְיָדְךָ֖ הַחֲזָקָֽה׃
(עזרא נ א י)

נחמיה מרכז את מאמצי התפילה להצלת עם ישראל, ובאשר לחומה יכול לטפל בעצמו, או במאמץ משותף עם העם.

אזנך קשבת ועיניך פתוחות

תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַשֶּׁ֣בֶת וְֽעֵינֶ֪יךָ פְתֻוּח֟וֹת לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־תְּפִלַּ֣ת עַבְדְּךָ֡ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִי֩ מִתְפַּלֵּ֨ל לְפָנֶ֤יךָ הַיּוֹם֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עֲבָדֶ֑יךָ וּמִתְוַדֶּ֗ה עַל־חַטֹּ֤אות בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וַאֲנִ֥י וּבֵית־אָבִ֖י חָטָֽאנוּ׃
(עזרא נ א ו)
אָנָּ֣א אֲדֹנָ֗י תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַ֠שֶּׁבֶת אֶל־תְּפִלַּ֨ת עַבְדְּךָ֜ וְאֶל־תְּפִלַּ֣ת עֲבָדֶ֗יךָ הַֽחֲפֵצִים֙ לְיִרְאָ֣ה אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהַצְלִֽיחָה־נָּ֤א לְעַבְדְּךָ֙ הַיּ֔וֹם וּתְנֵ֣הוּ לְרַחֲמִ֔ים לִפְנֵ֖י הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַאֲנִ֛י הָיִ֥יתִי מַשְׁקֶ֖ה לַמֶּֽלֶךְ׃
(עזרא נ א יא)

בלשון התפילה שבפסוק ו' אומר נחמיה "תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַשֶּׁ֣בֶת וְֽעֵינֶ֪יךָ פְתֻוּח֟וֹת" ואילו בפסוק י"א מזכיר רק "תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַ֠שֶּׁבֶת". ההבדל נובע ממהות התפילה: בפסוק ו' מתפלל על ירושלים בחורבנה, ומבקש שכביכול הקב"ה יראה בעני עמו; ואילו בפסוק י"א מבקש נחמיה על העתיד, שהמלך ישחרר אותו.

הוידוי של נחמיה

נחמיה מתוודה:

תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַשֶּׁ֣בֶת וְֽעֵינֶ֪יךָ פְתֻוּח֟וֹת לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־תְּפִלַּ֣ת עַבְדְּךָ֡ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִי֩ מִתְפַּלֵּ֨ל לְפָנֶ֤יךָ הַיּוֹם֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עֲבָדֶ֑יךָ וּמִתְוַדֶּ֗ה עַל־חַטֹּ֤אות בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וַאֲנִ֥י וּבֵית־אָבִ֖י חָטָֽאנוּ׃
(עזרא נ א ו)

כתב בספר חידושי דון יחיא שנחמיה למד את סדר וידויו מעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים; לכן עושה וידוי בשם כולם.

אמנם יש להקשות, אפוא, מדוע מתודה קודם עַל־חַטֹּ֤אות בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ ורק אז בעד עצמו וביתו; בעוד שכהן גדול מתודה בעד עצמו קודם ורק לאחר מכן בעד העם.

אלא יש לומר שנחמיה, בניגוד לכהן גדול, בטוח שלא חטא בחטאי העם, או לפחות בחטא המרכזי עליו מתוודה עבורם, הוא החטא של נשיאת נשים נכריות. לכן נחמיה מתוודה קודם על החוטאים המרכזיים, העם.