עליית זרובבל - העולים מה'שבי' בבבל
הָעֹלִים
הפרק פותח:
וְאֵ֣לֶּה בְּנֵ֣י הַמְּדִינָ֗ה הָֽעֹלִים֙ מִשְּׁבִ֣י הַגּוֹלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הֶגְלָ֛ה נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֖ל לְבָבֶ֑ל וַיָּשׁ֛וּבוּ לִירוּשָׁלִַ֥ם וִֽיהוּדָ֖ה אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ:
(עזרא ע ב א)
"הַגּוֹלָ֔ה" - הגלות המדוברת היא "גלות החרש והמסגר" של יהויכין, אשר גלו עוד לפני החורבן, והם הראשונים לחזור.
"לְבָבֶ֑ל" – הכוונה לעיר המלוכה, כי הם היו נכבדי העם.
"וַיָּשׁ֛וּבוּ לִירוּשָׁלִַ֥ם וִֽיהוּדָ֖ה" – הכוונה שחזרו בעיקר לירושלים ומשם התפזרו ליהודה.
לגבי קבוצת הגולים הנ"ל שבעים שנה של הגלות, עליהן ניבא ירמיה, הסתיימו כעת. אמנם שאר ישראל, שגלו בימי צדקיהו כשמונה עשרה שנה אחר כך, בזמן החורבן ממש, הם היו פחותי העם, ואצלם גמר שבעים שנה היה לאחר עוד שמונה עשרה שנים. (על פי מלבי"ם)
מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה
וְאֵ֣לֶּה בְּנֵ֣י הַמְּדִינָ֗ה הָֽעֹלִים֙ מִשְּׁבִ֣י הַגּוֹלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הֶגְלָ֛ה נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֖ל לְבָבֶ֑ל וַיָּשׁ֛וּבוּ לִירוּשָׁלִַ֥ם וִֽיהוּדָ֖ה אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ:
(עזרא ע ב א)
"הָֽעֹלִים֙ מִשְּׁבִ֣י הַגּוֹלָ֔ה" – הכתוב מכנה את העולים הראשונים עם זרובבל כעולים 'מן השבי', ובפרק הבא נאמר: "...וְכָל-הַבָּאִים֙ מֵהַשְּׁבִ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם..." (עזרא ע ג ח) - כלומר, מכיון שהרגישו בגלות כמו בשבי, לכן מיהרו לעלות. וכן במקומות נוספים: "וַעֲבַ֣דוּ בְנֵֽי-יִ֠שְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּ֨א וְלֵוָיֵ֜א וּשְׁאָ֣ר בְּנֵי-גָלוּתָ֗א" (עזרא ע ו טז), "וַיִּשְׁחֲט֤וּ הַפֶּ֙סַח֙ לְכָל-בְּנֵ֣י הַגּוֹלָ֔ה... וַיֹּאכְל֣וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל הַשָּׁבִים֙ מֵֽהַגּוֹלָ֔ה" (עזרא ע ו כ-כא), "הַ֠בָּאִים מֵֽהַשְּׁבִ֨י בְנֵֽי-הַגּוֹלָ֜ה הִקְרִ֥יבוּ עֹל֣וֹת" (עזרא ע ח לד).
הגולים שחזרו לארץ הרגישו בגלות כמו שבי, לכן מיהרו לעלות מרצונם.
כך ראינו גם בפרק הקודם: "...לְכֹ֨ל הֵעִ֤יר הָאֱ-לֹהִים֙ אֶת-רוּח֔וֹ לַעֲל֣וֹת...: ["לְכֹ֨ל הֵעִ֤יר" - הכוונה 'לכל אשר העיר']"(עזרא ע א ה). וכן נאמר בכתב המינוי שקיבל עזרא: "מִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י כָל-מִתְנַדַּ֣ב בְּמַלְכוּתִי֩ מִן-עַמָּ֨ה יִשְׂרָאֵ֜ל וְכָהֲנ֣וֹהִי וְלֵוָיֵ֗א לִמְהָ֧ךְ לִֽירוּשְׁלֶ֛ם עִמָּ֖ךְ יְהָֽךְ (=ממני יצא דבר אשר כל מתנדב במלכותי מעם ישראל וכהניו ולוייו ללכת ירושלים ילך:)"(עזרא ע ז יג).
אמנם, כאשר עזרא עולה נאמר (עזרא ע ז ז): "וַיַּֽעֲל֣וּ מִבְּנֵֽי-יִ֠שְׂרָאֵל וּמִן-הַכֹּהֲנִ֨ים וְהַלְוִיִּ֜ם וְהַמְשֹׁרְרִ֧ים וְהַשֹּׁעֲרִ֛ים וְהַנְּתִינִ֖ים אֶל-יְרוּשָׁלִָ֑ם...", מבלי לשון של מניע עצמי. דווקא לגבי עלייה שנייה זו נחלקו בגמרא (קידושין דף סט ע"ב) האם הם עלו מרצונם או שעזרא העלה אותם בעל-כרחם; אך לגבי אנשי עליית זרובבל מפורש שעלו מרצונם ומנדבת ליבם.
בני יהודה חזרו לירושלים ויהודה ובני בנימין לעריהם
...וַיָּשׁ֛וּבוּ לִירוּשָׁלִַ֥ם וִֽיהוּדָ֖ה אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ׃
(עזרא ע ב א)
בְּנֵ֣י פַרְעֹ֔שׁ... בְּנֵ֣י שְׁפַטְיָ֔ה... בְּנֵ֤י הָרָמָה֙ וָגָ֔בַע... אַנְשֵׁ֤י בֵֽית־אֵל֙ וְהָעָ֔י...
(עזרא ע ב ג,ד,כו,כח)
בפירוט העולים אפשר למצוא קבוצות המוכתרות בשם משפחה, וקבוצות המוכתרות בשם עיר. קבוצות העולים שנמנו למשפחותם הם בני יהודה שחזרו "לִירוּשָׁלִַ֥ם וְלִיהוּדָ֖ה"(עזרא ע ב א), וקבוצות העולים שנמנו לעריהם הם בני בנימין שחזרו "אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ׃"(עזרא ע ב א).
מיהם נחמיה ושריה?
וְאֵ֣לֶּה בְּנֵ֣י הַמְּדִינָ֗ה הָֽעֹלִים֙ מִשְּׁבִ֣י הַגּוֹלָ֔ה... אֲשֶׁר-בָּ֣אוּ עִם-זְרֻבָּבֶ֗ל יֵשׁ֡וּעַ נְ֠חֶמְיָה שְׂרָיָ֨ה רְֽעֵלָיָ֜ה מָרְדֳּכַ֥י בִּלְשָׁ֛ן מִסְפָּ֥ר בִּגְוַ֖י רְח֣וּם בַּעֲנָ֑ה מִסְפַּ֕ר אַנְשֵׁ֖י עַ֥ם יִשְׂרָאֵֽל:
(עזרא ע ב א-ב)
"נְ֠חֶמְיָה" – בספר מרגליות הים (לח.) כותב שנחמיה זה אינו נחמיה המוכר לנו שהיה פחת יהודה, 'נחמיה התרשתא', ולכן לא מופיע עם תואר. אך צריך עיון על דבריו, שהרי נחמיה הזה נמנה כאן ראשון בדירוג העולים, וזהו סימן שהיה החשוב ביותר מביניהם. וגם אין לומר שנחמיה עלה רק כעבור שנים רבות, שהרי בפרק שלנו הוא מופיע: "וַיֹּ֤אמֶר הַתִּרְשָׁ֙תָא֙ לָהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא-יֹאכְל֖וּ מִקֹּ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים עַ֛ד עֲמֹ֥ד כֹּהֵ֖ן לְאוּרִ֥ים וּלְתֻמִּֽים:" (עזרא ע ב סג), ורש"י כותב ש'התרשתא' הוא נחמיה (וכנראה בא מכח מלך פרס והיו לו סמכויות לפסול את פסולי הכהונה); ולכן יש לומר – שגם הוא (כמו מרדכי) חזר לפרס לאחר שעלה לארץ.
"שְׂרָיָ֨ה" – הגר"א מווילנא כותב, ש"שְׂרָיָ֨ה" הינו "עֲ֠זַרְיָה", ומופיע שוב בהמשך הספר: "מִן-הַֽכֹּהֲנִ֑ים יְדַֽעְיָ֥ה בֶן-יוֹיָרִ֖יב יָכִֽין: שְׂרָיָ֨ה בֶן-חִלְקִיָּ֜ה.."(עזרא נ יא יא), ומוזכר בספר דברי הימים בשם עזריה: "וַעֲזַרְיָ֨ה בֶן-חִלְקִיָּ֜ה"(א ט יא). והוא אביו של עזרא הסופר שמוזכר בהמשך הספר: "עֶזְרָא֙ בֶּן-שְׂרָיָ֔ה בֶּן-עֲזַרְיָ֖ה בֶּן-חִלְקִיָּֽה"(עזרא ע ז א); ומובן שהוא נמנה בין ראשי העם העולים, שהוא היה כהן גדול בעבר וגם בשל היותו אביו של עזרא הסופר.
תפקיד הלווים המוזכר רבות בספר עזרא - "וְיִלָּו֥וּ עָלֶ֖יךָ" – שוערים ומשוררים
הַלְוִיִּ֑ם בְּנֵי-יֵשׁ֧וּעַ וְקַדְמִיאֵ֛ל לִבְנֵ֥י הוֹדַוְיָ֖ה שִׁבְעִ֥ים וְאַרְבָּעָֽה: הַֽמְשֹׁרְרִ֑ים בְּנֵ֣י אָסָ֔ף...:
בְּנֵ֣י הַשֹּֽׁעֲרִ֗ים בְּנֵי-שַׁלּ֤וּם...:
וַיֵּשְׁב֣וּ הַכֹּהֲנִ֣ים וְ֠הַלְוִיִּם וּֽמִן-הָעָ֞ם וְהַמְשֹׁרְרִ֧ים וְהַשּׁוֹעֲרִ֛ים וְהַנְּתִינִ֖ים בְּעָרֵיהֶ֑ם וְכָל-יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶֽם:
(עזרא ע ב מ-מב,ע)
פסוקים אלו מדברים על הלויים ותפקידיהם השונים במקדש – 'משוררים' ו'שוערים'.
הלויים מופיעים במקומות נוספים בספר בסמיכות עם תפקידים אלו: "וַיַּֽעֲל֣וּ מִבְּנֵֽי-יִ֠שְׂרָאֵל וּמִן-הַכֹּהֲנִ֨ים וְהַלְוִיִּ֜ם וְהַמְשֹׁרְרִ֧ים וְהַשֹּׁעֲרִ֛ים וְהַנְּתִינִ֖ים אֶל-יְרוּשָׁלִָ֑ם בִּשְׁנַת-שֶׁ֖בַע לְאַרְתַּחְשַׁ֥סְתְּא הַמֶּֽלֶךְ:"(עזרא ע ז ז), "וּלְכֹ֣ם מְהוֹדְעִ֗ין דִּ֣י כָל-כָּהֲנַיָּ֣א וְ֠לֵוָיֵא זַמָּ֨רַיָּ֤א (=משוררים) תָרָֽעַיָּא֙ (=שוערים) נְתִ֣ינַיָּ֔א וּפָ֣לְחֵ֔י בֵּ֖ית אֱלָהָ֣א דְנָ֑ה מִנְדָּ֤ה בְלוֹ֙ וַהֲלָ֔ךְ לָ֥א שַׁלִּ֖יט לְמִרְמֵ֥א עֲלֵיהֹֽם:"(עזרא ע ז כד), "וּשְׁאָ֣ר הָעָ֡ם הַכֹּהֲנִ֣ים הַ֠לְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִ֨ים הַמְשֹׁרְרִ֜ים הַנְּתִינִ֗ים וְֽכָל-הַנִּבְדָּ֞ל מֵעַמֵּ֤י הָאֲרָצוֹת֙...:"(עזרא ע י כט), "וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים נֹ֠תְנִים אֶת-הַמִּנְחָ֨ה הַלְּבוֹנָ֜ה וְהַכֵּלִ֗ים וּמַעְשַׂ֤ר הַדָּגָן֙ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר מִצְוַת֙ הַלְוִיִּ֔ם וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים וְהַשֹּׁעֲרִ֑ים וּתְרוּמַ֖ת הַכֹּהֲנִֽים"(עזרא ע יג ה).
כתב הרב קמינצקי ('אמת ליעקב' במדבר יח ב) על הפסוק "וְגַ֣ם אֶת-אַחֶיךָ֩ מַטֵּ֨ה לֵוִ֜י שֵׁ֤בֶט אָבִ֙יךָ֙ הַקְרֵ֣ב אִתָּ֔ךְ וְיִלָּו֥וּ עָלֶ֖יךָ וִֽישָׁרְת֑וּךָ וְאַתָּה֙ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֔ךְ לִפְנֵ֖י אֹ֥הֶל הָעֵדֻֽת:"(במדבר יח ב), שמלבד תפקיד הלויים כמשוררים ושוערים, שזה פירוש "וְיִלָּו֥וּ עָלֶ֖יךָ", יש להם את תפקידיהם בעבודת הקרבנות שבמקדש, שהרי שחיטה כשרה בזר [שאינו כהן], והיו נותנים תפקידים אלו רק ללויים - "וִֽישָׁרְת֑וּךָ" - כגון שחיטה, הפשט וניתוח הקרבנות.
פסולי החיתון
וְאֵ֗לֶּה הָֽעֹלִים֙ מִתֵּ֥ל מֶ֙לַח֙ תֵּ֣ל חַרְשָׁ֔א כְּר֥וּב אַדָּ֖ן אִמֵּ֑ר וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לְהַגִּ֤יד בֵּית-אֲבוֹתָם֙ וְזַרְעָ֔ם אִ֥ם מִיִּשְׂרָאֵ֖ל הֵֽם:
(עזרא ע ב נט)
רק בפסוק זה, שהמנויים בו היו פסולי-חיתון - נזכר המקום שממנו עלו. דבר זה רומז שהם הועלו בעל-כרחם על ידי עזרא שרצה לטהר את הפסולים מבבל, והעלה אותם בעל-כרחם לארץ ישראל (מהרש"א מסכת קידושין ע.).
בדיקת ייחוס לכהנים
וּמִבְּנֵי֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים בְּנֵ֥י חֳבַיָּ֖ה בְּנֵ֣י הַקּ֑וֹץ בְּנֵ֣י בַרְזִלַּ֗י אֲשֶׁ֣ר לָ֠קַח מִבְּנ֞וֹת בַּרְזִלַּ֤י הַגִּלְעָדִי֙ אִשָּׁ֔ה וַיִּקָּרֵ֖א עַל־שְׁמָֽם׃
אֵ֗לֶּה בִּקְשׁ֧וּ כְתָבָ֛ם הַמִּתְיַחְשִׂ֖ים וְלֹ֣א נִמְצָ֑אוּ וַֽיְגֹאֲל֖וּ מִן־הַכְּהֻנָּֽה׃
(עזרא ע ב סא-סב)
כתב רש"י:
שיהו כהנים כשרים, לפי שהתחתנו כהנים בגולה בגויי הארץ וילדו להם בנים... והם חללים הוצרכו הנולדים בגולה להתייחס כשעלו מן הגולה לשרת בבנין שני.
(רש"י כתובות כד:)
מבואר שרק הכהנים הצריכים לעבוד בבית המקדש נדרשו להביא כתב ייחוס.
החת"ם סופר כתב שרק בגלל שהתפרסם אירוע כזה, שהתחתנו כהנים בגולה בגויי הארץ, הוצרכו לבדוק ספרי יחוסיהם. אבל כהן רגיל שבא לעבוד במקדש – לא בודקים בייחוסו.
גם העם יכולים להיות משוררים ושוערים בשעת הדחק
וַיֵּשְׁב֣וּ הַכֹּהֲנִ֣ים וְ֠הַלְוִיִּם וּֽמִן-הָעָ֞ם וְהַמְשֹׁרְרִ֧ים וְהַשּׁוֹעֲרִ֛ים וְהַנְּתִינִ֖ים בְּעָרֵיהֶ֑ם וְכָל-יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶֽם:
(עזרא ע ב ע)
מכך שהפסוק הפסיק בין "וְ֠הַלְוִיִּם" לבין "וְהַמְשֹׁרְרִ֧ים וְהַשּׁוֹעֲרִ֛ים" על ידי "הָעָ֞ם" - משמע שבשעות של דחק יכולים גם הָעָ֞ם לעשות מלאכת משוררים ושוערים של הלויים. אמנם מצינו בדברי רבותינו שאסור ללויים להחליף תפקידים אפילו בינם לבין עצמם [מי שהוא 'משורר' אסור לו להיות 'שוער' וכן להיפך] זה דווקא לגבי הלויים עצמם, אך לישראל אחר מותר לעשות מלאכת שמירה או שירה (מדברי המהרש"א קידושין ע.).