פסוק א:בני המדינה. בני מדינת א״י העולים עתה ממה שהיו בשבי הגולה וכו׳ וישיבו. עתה שבו כ״א לעירו אשר הגלה ממנה:
פסוק ב:אשר באו. עתה באו למקומם עם זרובבל וכו׳:
פסוק ב:ישוע. הוא יהושע כ״ג:
פסוק ב:מרדכי בלשן. הוא שם אחד והוא דוד לאסתר המלכה ונקרא בלשן על שידע בשבעים לשון כן ארז״ל:
פסוק ב:מספר. הראשון הוא שם איש:
פסוק ב:מספר אנשי. זהו מספר של החשובי׳ וכן כל איש ואנשי׳ שבמקר׳:
פסוק ג:בני פרעוש וכו׳. יש מהם מזכיר ע״ש אב המשפחה ויש מהם מזכיר ע״ש עירם:
פסוק ו:פחת מואב. המושל במואב:
פסוק ו:לבני ישוע יואב. ר״ל מן בני ישוע ומן בני יואב שהיו בני פחת מואב מספרם היו אלפים וכו׳:
פסוק טז:בני אטר ליחזקיה. נתן סימן על אטר לומר שהיה מזרע יחזקיה או ר״ל עם הבנים של יחזקיה:
פסוק כה:קרית ערים. הוא קרית יערים הנזכר ביהושע:
פסוק כה:שבע מאות. ר״ל בני כל שלשה המקומות היו שבע מאות וכו׳:
פסוק לא:עילם אחר. לפי שחשב למעלה בני עילם והיו כחשבון הזה לזה אמר שזהו עילם אחר והיו שוין במספר אנשיהן:
פסוק לו:הכהנים. ר״ל וזהו מספר הכהנים:
פסוק לו:בני ידעיה לבית ישוע. נתן סימן על ידעיה לומר שהיה מיוחס לבית ישוע ומזרעו היה:
פסוק לט:בני חרם. לא זהו הנזכר למעלה, או יתכן אשר למעלה חשב הישראלים מחרם וכאן חשב הכהנים מחרם:
פסוק מ:לבני הודויה. נתן סימן על ישוע וקדמיאל לומר שהיו מבני הודויה:
פסוק מב:השוערים. שהיו שומרים שערי המקדש עד לא גלו והם היו בני שלום וכו׳:
פסוק מג:הנתינים. הם הגבעונים ונקראו נתינים ע״ש שנאמר בם ויתנם יהושע חוטבי עצים וגו׳ (יהושע ט׳:כ״ז):
פסוק נה:בני עבדי שלמה. והם היו בני סטי וכו׳:
פסוק נט:ואלה. הנזכרים למטה בני דליה וכו׳ הם היו העולים מתל מלח וכו׳ ושמות מקומות הן בבבל:
פסוק נט:ולא יכלו להגיד. כי לא ידעו מבני מי הם:
פסוק נט:בית אבותם וזרעם. היא היא כי זרעם ר״ל הזרע מי יצאו והוא כפל ענין בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):
פסוק סא:ומבני הכהנים. והם בני חביה וגו׳:
פסוק סא:אשר לקח. הוא חוזר על בני ברזלי לומר שאביהם לקח אחת מבנות ברזלי לאשה ולזה היה נקרא עליהם שם ברזלי לומר עליהם בני ברזילי:
פסוק סב:אלה. הכהנים האלה:
פסוק סב:כתבם. דבר כתוב מהם:
פסוק סב:המתיחשים. אשר יסופר בו סדר הדורות:
פסוק סב:ולא נמצאו. בספר היחוס לא נמצאו אלה כתובים וזכורים:
פסוק סב:ויגאלו. ולכן נמאסו מן הכהונה:
פסוק סג:התרשתא. הוא נחמיה בן חכליה וכן נאמר ויאמר נחמיה הוא התרשתא (נחמיה ח׳:ט׳) וארז״ל לפי שהיה משקה למלך והתירו לו חכמים לשתות יין נסך לכן נקרא התרשתא והיא מלה מורכבת התר שתא:
פסוק סג:אשר לא יאכלו. ר״ל משפטם היא אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וארז״ל זו היא תרומה וקדשי המזבח:
פסוק סג:לאורים ולתומים. לשאול בהם אם הם כהנים כשרי׳ וכאומר עד שיבוא המשיח וישאלו אז באורים ותומים כי בבית השני לא היו האורים ותומים לשאול בהם:
פסוק סד:כל הקהל כאחד. כולם יחד הישראלים והכהנים הלוים והנתינים בני עבדי שלמה:
פסוק סד:ארבע רבוא וגו׳. ובפרטן לא יעלו אף למספר שלשה רבוא אבל לא חשב בפרטן כ״א הישראלים מבני יהודה ובנימין ועם מהם שעלו מיתר השבטים היו כחשבון הזה וכן מפורש בס״ע:
פסוק סה:מלבד. החשבון הזה הוא מלבד עבדיהם ואמהותיהם של אלה הנזכרים והיו שבעת אלפים וכו׳:
פסוק סה:משוררים ומשוררות. זכרים ונקבות לשורר בדרך כי עלו בשמחה ובטיול:
פסוק סח:ומראשי. מקצת מראשי האבות:
פסוק סח:לבית ה׳. ר״ל למקום בית ה׳ כי עדיין לא בנו הבית:
פסוק סח:לבית האלהים. וחוזר ומפרש:
פסוק סח:להעמידו וגו׳. ר״ל להעמיד הבית על כנו ובסיסו:
פסוק סט:ככחם. כ״א התנדב כפי כח עשרו:
פסוק סט:לאוצר המלאכה. אל המקום שאצרו שם הזהב והכסף למלאכת הבנין:
פסוק סט:וכתנות כהנים. שילבשו אותם הכהנים בשעת העבודה:
פסוק ע:ומן העם. מבני יהודה ובנימין:
פסוק ע:בעריהם. אשר היו ערי נחלתם עד שלא גלו:
פסוק ע:וכל ישראל. הם העולים מיתר השבטים: