פסוק א:וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה – בבל הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל לְבָבֶל, וַיָּשׁוּבוּ, ששבו לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, כל אִישׁ חזר לְעִירוֹ,
פסוק ב:אלה אֲשֶׁר־בָּאוּ עִם־זְרֻבָּבֶל, נשיא היהודים: יֵשׁוּעַ, הכהן הגדול, נְחֶמְיָה, שכנראה אין זה נחמיה בן חכליה מנהיג יהודה בזמן מאוחר יותר, שְׂרָיָה, רְעֵלָיָה, מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן. יש אומרים ש'בלשן' הוא כינוי למרדכי בגלל בקיאותו בשפות, האיש 'היהודי' שבמגילת אסתר, ויש אומרים שבלשן הוא שם לעצמו, והוא מציין אדם אחר. מִסְפָּר, גם זה שם פרטי, בִּגְוַי, רְחוּם, בַּעֲנָה. אלו מִסְפַּר, סך, או: אחדים מאַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל, החשובים.
פסוק ג:כאן מגיעה רשימת שמות ומספרים: בְּנֵי פַרְעֹשׁ – אַלְפַּיִם מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם;
פסוק ד:בְּנֵי שְׁפַטְיָה – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם;
פסוק ה:בְּנֵי אָרַח – שְׁבַע מֵאוֹת חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים;
פסוק ו:בְּנֵי־פַחַת מוֹאָב. כנראה תואר של אחד השרים שהיה מושל במואב בהיותה תחת יד יהודה, או של אחת המשפחות הגדולות, לִבְנֵי, מזרעם של יֵשׁוּעַ ויוֹאָב – אַלְפַּיִם שְׁמֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר;
פסוק ז:בְּנֵי עֵילָם – אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה;
פסוק ח:בְּנֵי זַתּוּא – תְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה;
פסוק ט:בְּנֵי זַכָּי – שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים;
פסוק י:בְּנֵי בָנִי – שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם;
פסוק יא:בְּנֵי בֵבָי – שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה;
פסוק יב:בְּנֵי עַזְגָּד – אֶלֶף מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם;
פסוק יג:בְּנֵי אֲדֹנִיקָם – שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה;
פסוק יד:בְּנֵי בִגְוָי – אַלְפַּיִם חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה;
פסוק טו:בְּנֵי עָדִין – אַרְבַּע מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה;
פסוק טז:בְּנֵי־אָטֵר שנולדו לִיחִזְקִיָּה – תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנָה;
פסוק יז:בְּנֵי בֵצָי – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה;
פסוק יח:בְּנֵי יוֹרָה – מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר;
פסוק יט:בְּנֵי חָשֻׁם – מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה;
פסוק כ:בְּנֵי גִבָּר – תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה.
פסוק כא:מכאן לקבוצות אנשים שנקראו על שם מקומם: בְּנֵי בֵית־לָחֶם – מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה;
פסוק כב:אַנְשֵׁי היישוב נְטֹפָה – חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה;
פסוק כג:אַנְשֵׁי הכפר עֲנָתוֹת – מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה;
פסוק כד:בְּנֵי עַזְמָוֶת – אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם;
פסוק כה:בְּנֵי קִרְיַת עָרִים, כְּפִירָה וּבְאֵרוֹת, שהיו ערים בנחלת בנימין – שְׁבַע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה;
פסוק כו:בְּנֵי הָרָמָה וָגָבַע – שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאֶחָד; ;
פסוק כז:אַנְשֵׁי מִכְמָס – מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם;
פסוק כח:אַנְשֵׁי בֵית־אֵל וְהָעָי – מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה;
פסוק כט:בְּנֵי נְבוֹ – חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם;
פסוק ל:בְּנֵי מַגְבִּישׁ – מֵאָה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה;
פסוק לא:בְּנֵי עֵילָם אַחֵר, שאינו עילם שנזכר קודם – אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה;
פסוק לב:בְּנֵי חָרִם – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים;
פסוק לג:בְּנֵי־ לֹד, חָדִיד וְאוֹנוֹ, – שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה;
פסוק לד:בְּנֵי יְרֵחוֹ – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה;
פסוק לה:בְּנֵי סְנָאָה – שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים.
פסוק לו:הַכֹּהֲנִים: בְּנֵי משמר יְדַעְיָה, לְבֵית יֵשׁוּעַ בן יוצדק הכהן הגדול – תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה;
פסוק לז:בְּנֵי אִמֵּר, משמר כהנים נוסף – אֶלֶף חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם;
פסוק לח:בְּנֵי פַשְׁחוּר – אֶלֶף מָאתַיִם אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה;
פסוק לט:בְּנֵי חָרִם – אֶלֶף וְשִׁבְעָה עָשָׂר.
פסוק מ:הַלְוִיִּם: בְּנֵי־יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל לִבְנֵי הוֹדַוְיָה – שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה;
פסוק מא:הלויים הַמְשֹׁרְרִים, בְּנֵי אָסָף – מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה;
פסוק מב:בְּנֵי הַשֹּׁעֲרִים, שהיו ממשפחות שונות – בְּנֵי־שַׁלּוּם, בְּנֵי־אָטֵר, בְּנֵי־טַלְמוֹן, בְּנֵי־עַקּוּב, בְּנֵי חֲטִיטָא, בְּנֵי שֹׁבָי. סך הַכֹּל – מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְתִשְׁעָה.
פסוק מג:הַנְּתִינִים, מבני הגבעונים שחיו עם ישראל והיו משרתים בכל צורכי המקדש. למרות עבודתם שלא הייתה מכובדת ומעמדם הנחות הם הרגישו שייכים למקדש ולסדריו, והיו כה קשורים לעם, שהעדיפו לחזור לארץ אפילו לתפקיד זה. אלו שמות משפחותיהם: בְּנֵי־צִיחָא, בְנֵי־חֲשׁוּפָא, בְּנֵי טַבָּעוֹת,
פסוק מד:בְּנֵי־קֵרֹס, בְּנֵי־סִיעֲהָא, בְּנֵי פָדוֹן,
פסוק מה:בְּנֵי־לְבָנָה, בְנֵי־חֲגָבָה, בְּנֵי עַקּוּב,
פסוק מו:בְּנֵי־חָגָב, בְּנֵי־שַׂלְמַי, בְּנֵי חָנָן,
פסוק מז:בְּנֵי־גִדֵּל, בְּנֵי־גַחַר, בְּנֵי רְאָיָה,
פסוק מח:בְּנֵי־רְצִין, בְּנֵי־נְקוֹדָא, בְּנֵי גַזָּם,
פסוק מט:בְּנֵי־עֻזָּא, בְנֵי־פָסֵחַ, בְּנֵי בֵסָי,
פסוק נ:בְּנֵי־אַסְנָה, בְנֵי־מְעוּנִים, בְּנֵי נְפוּסִים,
פסוק נא:בְּנֵי־בַקְבּוּק, בְּנֵי־חֲקוּפָא, בְּנֵי חַרְחוּר,
פסוק נב:בְּנֵי־בַצְלוּת, בְּנֵי־מְחִידָא, בְּנֵי חַרְשָׁא,
פסוק נג:בְּנֵי־בַרְקוֹס, בְּנֵי־סִיסְרָא, בְּנֵי־תָמַח,
פסוק נד:בְּנֵי נְצִיחַ, בְּנֵי חֲטִיפָא. רבים מן השמות הללו אינם נשמעים עבריים, מפני שחלקם שמרו על שמות גבעוניים עתיקים.
פסוק נה:בְּנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה, שמוצאם היה מעבדי שלמה הזרים, ואף הם שבו לירושלים: בְּנֵי־סֹטַי, בְּנֵי־הַסֹּפֶרֶת, בְּנֵי פְרוּדָא,
פסוק נו:בְּנֵי־יַעְלָה, בְנֵי־דַרְקוֹן, בְּנֵי גִדֵּל,
פסוק נז:בְּנֵי שְׁפַטְיָה, בְנֵי־חַטִּיל, בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים – ביטוי שפירושו המקורי הוא מלכודת הצבאים, ונעשה שם פרטי, בְּנֵי אָמִי.
פסוק נח:כָּל־הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה היו שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם. כל אלה עבדים כנענים שחיו בתוך עם ישראל מאות שנים.
פסוק נט:וְאֵלֶּה הָעֹלִים עִם ישראל מִתֵּל מֶלַח ומתֵּל חַרְשָׁא, מכְּרוּב, מאַדָּן ומאִמֵּר. וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית־אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם. ייחוסם לא היה ידוע:
פסוק ס:בְּנֵי־דְלָיָה, בְנֵי־טוֹבִיָּה, בְּנֵי נְקוֹדָא – שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם.
פסוק סא:וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים שמבְּנֵי חֳבַיָּה, בְּנֵי הַקּוֹץ ובְנֵי בַרְזִלַּי שנקרא כך על אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה, וַיִּקָּרֵא עַל־שְׁמָם. משפחתם נקראה על שם ברזִלי מפני שהוא היה אביהם מצד אמם –
פסוק סב:האנשים האֵלֶּה, שטענו שהם כהנים, בִּקְשׁוּ, חיפשו את כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים, כתבי הייחוס שלהם, התעודות המוכיחות שהם אכן כהנים, וְלֹא נִמְצָאוּ. לכן – וַיְגֹאֲלוּ, הורחקו מִן־הַכְּהֻנָּה.
פסוק סג:וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא, המושל, תואר כבוד שניתן במלכות פרס. נחמיה בן חכליה שהיה הפחה של היהודים נקרא כך בזמנו, אך ייתכן שכאן מדובר על אדם אחר שזהותו אינה ידועה. אותו נציג היהודים אמר לָהֶם – לכהנים שייחוסם מפוקפק, אֲשֶׁר לֹא־יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, המאכלים שמותר רק לכהנים לאכלם, עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים. בהיעדר תעודות, כל זמן שאין כהן שיוכל לברר שאלות כאלו באורים ותומים, עליהם לחכות במעמד ביניים של ספק כהנים, בתקווה שהדברים יתבררו בהמשך.
פסוק סד:כָּל־הַקָּהָל כְּאֶחָד, יחד – אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת שִׁשִּׁים, 42,360 בני אדם,
פסוק סה:מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם, שפחותיהם, שאֵלֶּה היו שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה, וְלָהֶם התלוו מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת מָאתָיִם, שהיו מן הסתם חלק מבני הבית במשפחות עשירות.
פסוק סו:סוּסֵיהֶם – שְׁבַע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה; פִּרְדֵיהֶם – מָאתַיִם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה;
פסוק סז:גְּמַלֵּיהֶם – אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה; חֲמֹרִים היו להם הרבה יותר מכל שאר הבהמות גם יחד – שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים. זהו מניין מפורט מאוד של הרכב העלייה הראשונה שבאה לארץ.
פסוק סח:וחלק מֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת, המשפחות, בְּבוֹאָם למקומו ההרוס של בֵית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם, הִתְנַדְּבוּ כסף לְבֵית הָאֱלֹהִים לְהַעֲמִידוֹ עַל־ מְכוֹנוֹ, לשקמו מחדש.
פסוק סט:כְּפי כֹחָם, יכולתם, הונם נָתְנוּ לְאוֹצַר הַמְּלָאכָה: זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים, מטבעות זהב פרסיים – שֵׁשׁ־רִבֹּאות וָאֶלֶף, 61,000; וְכֶסֶף מָנִים, מנות, יחידות משקל או מטבעות כסף – חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים; וְכָתְנֹת כֹּהֲנִים, שלהכנתן נדרשה מלאכה מורכבת – מֵאָה.
פסוק ע:וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּמִן־הָעָם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּתִינִים בְּעָרֵיהֶם, בערים שהיו בעבר של משפחותיהם, ושאר כָל־יִשְׂרָאֵל גם משבטים אחרים, שהתגוררו במקומות אחרים, ישבו בְּעָרֵיהֶם.
