פסוק א:ואני בשנת אחת לדריוש וגו׳ ר״ל כי אין אחד מתחזק על אלה רק מיכאל שריכם ואני. אשר בשנת אחת לדריוש המדי התחיל עומדי למחזיק ולמעוז לו ליש׳ ולהיות נגדיי לשרי׳ ההם.
פסוק ב:ועתה אמת אגיד לך מהרשום בכתב אמת. הנה עוד שלש׳ מלכי׳ עומדי׳ לפרס שהיא החיה השני׳ זולת דריוש המדיי שקבל המלכו׳ מבלשצאר הבבליי שהיה החיה הראשונה. והם כורש וארתחשסתא והוא אחשורוש. ודריוש בנו בן אסתר. והרביעי למלכו׳ פרס שהוא דריוש בן אסתר יעשיר עושר גדול מכל אשר קדמהו. ובכל חזקתו ובכל עושרו יוכרח להעיר ולגלו׳ כל אשר לו את מלכו׳ יון אשר יקח כל אשר לו מידו ויעיר יהיה מגזרת את מקורה הערה.
פסוק ג:אשר יעמוד במלכו׳ יון מלך גבור והוא אלסכנדרוש מוקדון ומשל ממשל רב ונפלא ועשה כרצונו בעולם שכלם יתכחשו לו.
פסוק ד:ובתוך ימי העמידה שלו תשבר מלכותו מאליו ולא במלחמה שהשקוהו אנשי ביתו סם ממית.
פסוק ד:ותחץ לארבע רוחות השמים כי בהרגישו באפיסת כחותיו עוד בחיי׳ חייתו חלק מלכותו לד׳ שרי׳ ממשפחתו. בהיו׳ כי לא היה לו אז בן. מה שאחרי מותו ילדתו אמו ונשאר ערום מבלי לבוש מלכות כי כבר חלקו אביו בחייו.
פסוק ד:ולא לאחריתו כי לא זכה לאורך ימים והדבר הלז לא קרה לו בשני הירידה באחרית ימיו רק בשני העמידה ובעומדו בתוקף ימיו.
פסוק ד:ולא ימשול עוד מושל אחר שימשול כמושלו אשר משל וזה יען כי מלכותו הגדול אשר היה יחידי אליו. תנתש ממנו ותחץ לארבע מושלים כאשר קדם ולמושלים אחרים מלבד אלה. כי נתבלבל הדבר אחר כך וחטפו אלה לאלה ומלך יון שהוא אנטיוכס לקח ארץ מצרים מיד מלכה. וכן מלכים אחרים מלכו במקומו אחרי׳.
פסוק ה:ויחזק מלך הנגב וגו׳ בא להודיענו פרטי הדברים מחלוקת מלכות אלסכנדר ואיך נמשכו המלחמות בין המלכים ההם אשר נחלק להם המלכות. והוא כי מלך הנגב והוא מצרים יהיה חזק תחלה במלכותו באופן ששאר המלכים ומלך הצפון והוא יון ביניהם יתכחשו לו וישתעבדו להיות שריו ועבדיו. ואח״כ אחד מן שריו והוא מלך יון יחזק עליו וימשול בממשל גדול מממשלתו כי יקח רוב ארצו מידו ובמקום היותו משריו ועבדיו של מלך הנגב ישוב להיות מלכו ואדוניו.
פסוק ו:ולקץ שנים יתחברו מלך הנגב ומלך הצפון וישובו להיות חברי׳ ואהובים וזה באמצעות זיווג וחיתון יולד ביניהם. כי בת מלך מצרים היפה בנשים תבוא אל מלך הצפון להזדוג עמו כדי לעשות מישרים ושלום אמת ביניהם. ועם כל אהבת מלך הצפון לבת מלך הנגב לא תעצור היא כח הזרוע והשעבוד שמשעבד מלך הצפון לאביה מלך הנגב. באופן שלא יוכל לעמוד מלך הנגב מפני זרועו ושעבודו הקש׳ ממלך הצפון. מה שלכן תנתן ביד אביה ר״ל שתברח אליו היא בת מלך הנגב עם אנשים שהביאוה ליון. ועם היולדת אותה והיא האומנת שלה שהיתה תמיד עמה כמשפט השרות ועם המחזיקה בעיתים והם אצטגניניה אשר על פיהם תשק מעת לעת שהם החכמים יודעי העיתים.
פסוק ז:ויעמוד מסעיף אחד משרשי הבת מלך הנגב זאת מי שישיב מלך הנגב על כנו ובסיס מלכותו כבראשונה. והוא שבן בנה או בן בתה יבוא בכח אל החיל ממלך הצפון אשר במצרים לשמירת העיירו׳ ולהכניע עם הנגב. ואחר אשר יהרגם ויסיר מעליו את עולו עוד ילך לבקש מלך הצפון בארצו וינצחהו ויבוא במעוז שלו ובערי המבצר ועשה בהם נקמה. ואחר כך יחזיקם בעדו וימשול בהם.
פסוק ח:וגם אלוהיהם עם נסיכיהם ושריהם וכהניהם מהאלוהות ועם כלי חמדתם כסף וזהב יביא בשבי למצרים עיר הנגב. באופן ששנים רבות יעמוד מלך הנגב במנוחה משעבוד מלך הצפון ואדרבא הוא ימשול בו.
פסוק ט:ואח״כ מלך הצפון ישוב להלחם עם מלך הנגב ובא במלכותו. ואמנם ישוב אל אדמתו בבושת פנים כי יאבד במלחמה.
פסוק י:ואחר כך בניו ממלך הצפון בראותם שאביהם אבד במלחמה ההיא יסכימו להתגרות עם מלך הנגב ויאספו המון חילים רבים מכל גויי הארץ. ובא אביו מלך הצפון עם החילי׳ ההם בוא ושטף ועבר כי ילחום עם כל מקומות מלך הנגב אשר יעבור בהם וישחיתם וישטפם עד שיגיע וישוב למקו׳ המעוז והמבצר ממלך הנגב.
פסוק יא:ואז יעשה מר מלך הנגב וימלא חימה על מלך הצפון ויצא ממעוזו ונלחם עמו והעמיד מלך הנגב המון רב מכל מלכותו באופן שבמלחמה ההיא ינתן המון מלך הצפון בידו באופן שבנצחון ההוא–
פסוק יב:יתנשא מאד המון מלך הנגב וירום לבבו ויפיל רבואות ממלך הצפון. ולא יעוז זמן הרבה עם כל נצחונו מלך הנגב על מלך הצפון.
פסוק יג:כי ישוב מלך הצפון והעמיד המון רב מן הראשון ולקץ העתים משני׳ מה אשר יתחזק בהם יבוא בוא במלך הנגב מלך הצפון בחיל גדול וברכוש רב שיוכל להאריך זמן עמידתו שם ברצונו.
פסוק יד:ובעתים ההם רבים יעמדו על מלך הנגב כי מן שריו וגדוליו ורבי המלכות יקומו עליו להורגו ולתתו ביד מלך יון. ובני פריצי עמך אשר תחת מלך מצרי׳ יהיה ידם עם השרים המורדים במלך הנגב ויתנשאו להעמיד חזון ולבאר הנבואות כי מלך הנגב סופו ליפול ביד מלך הצפון ונכשלו כי יודע הדבר למלכות ויתלו כלם על עץ.
פסוק טו:ויבוא מלך הצפון זה והוא אנטיוכוס וישפוך סוללה על מצרים ערי הנגב ולכד עיר מבצרו׳ והוא עיר המלוכה. באופן שזרועות כח מלך הנגב לא יוכלו לעמוד לפני מלך הצפון. ולמבחרי עמו לא יהיה גם כן כח לעמוד.
פסוק טז:ויעשה מלך הצפון הבא אליו למצרים כרצונו ואין עומד לפניו כי כלם המלך והעם ינתנו בידו לרצונם. ואחר כך אנטיוכוס אחרי השפילו את מצרים עד עפר יסכי׳ לעמוד בארץ הצבי והיא ארץ ישראל ולכלותה וזה יען כי אנשי שלום היו אז ישראל למצרים.
פסוק יז:וישם פניו לבוא בישרי׳ והוא עם ישראל בתוקף כל מלכותו עמו כדי להשחיתם ולהשפילם. ועשה מה שהסכים כי יצא מחשבתו אל היש וישפיל את ישראל. ובת הנשי׳ יתן לו להשחיתה והוא הגזרה אשר גזר שכל בת ישראל הנכנסת לחופה תבעל קודם מן השר שלו. ולא תעמוד מלכותו זמן רב מפני עונותיו ולא לו תהיה הממלכה כי יאבדה ככה.
פסוק יח:כי ישב פניו להשפיל איים מאיי הארץ ולכד רבים מהם. ובין כך ישבית החשמונאי קצין ישראל חרפתו מאנטיוכוס לו לישראל כי ינצחהו במלחמו׳. ובלתי עזר זולתו רק עזר שמי׳ חרפתו ישיב לו לאנטיוכוס.
פסוק יט:וישב פניו אנטיוכוס לברוח למעוזי ארצו ונכשל ונפל מפני פחד קול הפיל ולא ימצא עוד חי כי אם מת רצוץ עצמות מוכן אל המות.
פסוק כ:ועמד על כן ובסיס מלכותו במקומו בנו אאופטר מעביר ישראל מדתו גם הוא ונוגש הדר מלכו׳ שהוא ישראל ובימים אחדים ישבר ולא בהתראות פנים במלחמה כי דיתמתריאוס בן סליקוס אשר היה איש נבזה ולא מזרע המלוכה יכה כל חילו ויקח מלכותו מידו–
פסוק כא:ויעמוד על כנו מהממלכה. באופן הלז כי בראותו שעם כל נצחונו העם לא נתנו עליו הוד מלכות להיותו נבזה ומבוז משפחו׳ בא בשלוה והחזיק מלכות מעצמו בחלקלקות ובפתויים ודברים טובים באומרו כי הוא לא היה רוצה להיו׳ מלך רק מנהיג ודבר כדי לשמרם מן המזיקין ולהעמיד השלום ביניה׳.
פסוק כב:ואחרי התחזקו במלכות ישוב לאכזר וזרועות השטף והם גבורי המלכו׳ שהיו שוטפים זולתם. הם ישטפו מלפניו כי יכניעם וישפילם עד עפר. וגם הנגיד מהעם בעלי ברית והוא יהודה מכבי ראש ישראל ישטף מלפניו כי–
פסוק כג:יהרגהו במרמה מאשר יעשה ההתחברות אליו במלחמה ועלה עליו ועצם כאשר יהודה מכבי יהיה במעט גוי. מה שהיה מהבוז לדיתמתריאוס לקום עליו בחיל גדול במוצאו אותו במעט גוי ומרמה עשה בזה.
פסוק כד:ובשלוה יבוא במשמני מדינ׳ וינחל הכל בפיתוייו ודברי חלקלקותיו ועשה אשר לא עשו אבותיו ואבות אבותיו לרשת משכנות לא לו בדברי חלקות ובאשר בראשונה יבזור להם בזה ושלל ורכוש כדי למשוך לבם לאהבתו. ויחשוב מחשבותיו תמיד לבוא ללחום על מבצרי זולתו. ועד עת מעט–
פסוק כה:נתעורר כחו ורצונו לבוא על מלך מצרי׳ בחיל גדול וגם מלך מצרים יתגרה בו בחיל גדול ועצום עד מאד יותר מחיל דיתמתריאוס. ועם כל עוצם חילו ממלך הנגב לא יעמוד יען כי יחשבו עליו מחשבות רעה–
פסוק כו:כדי להמיתו מאוכלי פת בגו שישברוהו וימיתוהו מה [ש]לכן (ש)חילו ישטוף וישחית מלך הצפון ויפיל ממנו חללים רבי׳.
פסוק כז:והנה שני המלכים האלו אף כי היו שונאים זה את זה ומפני שנאתם זאת כל אחד מהם היה מראה עצמו אוהב לישראל פן יתוסף על שונאו. לא כפיהם כן לבם. כי כל אחד מהם לבבם למרע עם ישראל ועל שלחן אחד באוכלם כל אחד מהם עם ישראל כזב ידברו כי יראו היותם אוהבים ובלבם יחשבו להרע עמהם. ועם כל זה לא תצלח כונתם הרעה כי עוד היה קץ וזמן גדול או עד בוא המועד מגלות ירושלם.
פסוק כח:וישוב מלך הצפון לארצו ברכוש גדול משלל מצרים. ולבבו חושב ומתחרט על הברית שכרת ועשה עם ישראל עם קדש כששב לארצו.
פסוק כט:למועד ההוא בשנה האחרת ישוב במצרים ארץ הנגב. ולא תהיה הפעם הזאת כמלחמה הראשונה והאחרונה אשר נצח מלך הצפון. יען כי עתה ינוצח מלך הצפון.
פסוק ל:כי יבואו בו בנגב לעזרה אניות רבות מרומיי׳ ולכן נכאה במלחמה ההיא מלך הצפון ושב מלך הנגב וזעם על הברית שעשה עם ישראל עם הקדש. וישוב ויהיה לו הבנה מחברה וריעות עם מלך הצפון שהוא גם כן מעוזבי הברית שעשה עם עם הקדש כי שני המלכי׳ בפיו ידברו תמיד לישראל ולשונם לא נכון עמו ולשנאתם אלו לאלו שניהם כרתו ברית עם ישראל ואח״כ נועדו יחד להפר בריתם אתו ולהשחיתו.
פסוק לא:וזרועים ממנו יעמדו וגומ׳ ר״ל כי לבסוף מי שהיה הזרוע והעזר ממנו מלך הנגב והם הרומיים יעמדו ראשונה במלכו׳ וירשו אותו והוא תחלת המלכות הרביעי. והמלכות ההוא בסופו חללו המקדש המעוז ר״ל החזק והעצום שבנ׳ הורודוס ויסירו ויבטלו התמיד מלהקריבו בערב ובבקר. ונתנו במקדש הצלם שקוץ משומם אשר אין ממשות בו כי הבל הוא מעשה תעתועי׳.
פסוק לב:וטיטוס הרומיי אשר יעשה כל המסופר בחלקות לשון יחניף למרשיעים מישראל התורה והברית מאלהיהם והם הפריצים הצדוקי׳ אשר היה מושך לבבם לעבודתו. ועם טיטוס יודעי אלהיו ועובדים אותו אשר היו רוצים לשוב לארצם מפני פחד ישראל שהיו הורגים אותם במלחמה. הוא טיטוס יחזקם בדבריו הטובים למען יעשו מלחמה עם ישראל.
פסוק לג:ומשכילי עם ישראל וחכמיהם יבינו לרבים אז התורה והמצוה למען לא ימירו דתם. ואח״כ נכשלו ישראל שיהרגו מאויביהם מי בחרב ומי בלהבת אש ומי ילך בשבי ומי יבוזו את כל אשר לו וישוב ערום מבלי לבוש וזה ימים רבים.
פסוק לד:ואחרי הכשלם ישראל בחרבן הבית מטיטוס יעזרו עזר מעט במלכו׳ ביתר שעמד נ״ב שנה ונלוו עליהם בביתר רבים מישראל בחלקלקות כי היו יראים לבוא שמה מפחדם מאשר קרה אחר כך כי כלם נהרגו על ידי הרומיים.
פסוק לה:ומן המשכילים וחכמי ישראל יכשלו וישחתו לצרוף בהם ולברר וללבן עונות ישראל כי הם מזבח כפרה לחטאת ישראל וכאומרו בקרובי אקדש וזה יתמיד עד עת הקץ מהמשיח אשר יהיה עוד למועד הידוע אצלו ית׳.
פסוק לו:ועשה כרצונו המלך הידוע והוא המלך קוסטאנטינו מרומי אשר שב לדת ישוע הנצרי ונתן לכומריו רומי וכל ארץ קאנפאנייא רומאנה ומחוז אויניון ויתרומם ויתגדל זה המלך על כל אל וחזק משאר שרי ואילי הארץ. ועל אל אלים והוא האלוה יתברך ידבר נפלאות מגשמיותו בהיותו פשוט. ומשלושו בהיותו אחד שהם דברים גדולים ונפלאות אחרות אחד בדת ההיא והצליח הדת ההוא עד כלה וזעם בישראל כי נחרצה וכריתה נעשתה בהם.
פסוק לז:ועל אלהי אבותיו מקוסטאנטינו זה שהיה צדק מכוכבי השמי׳ לא יבין כי ימרוד בו אחרי הכנסו בדת החדשה מחמדת הנשים לפי דעתו מרים הנצרית. ועל כל אלוה מאלהי הארצות האחרות גם כן לא יבין כי על כלם יתגדל הוא לפי דעתו.
פסוק לח:ולבד לאלוה אשר לפי דעתו נתן לו העוז והושיבו על כנו ומלכותו והוא ישוע הנצרי יכבד. אשר האלוה הזה אשר לא ידעוהו אבותיו יכבד בזהב וכסף ואבן יקרה ודברים חמודים בבית תפלה אשר יעשה לו לכבוד ולתפארת ברומי וקוסטאנטינה.
פסוק לט:וכן יעשה לכל עיר מבצר ומעוז כי ירבה שם כבוד לאלוה הזה אשר הכיר מחדש כי בכל עיר ועיר יהיה בית תפלה גדולה הנקרא דומו מוישקובאטו אשר ינהיגהו הגמון וישקובו. אחד לכל עיר ועיר. והמשיל ההגמונים והכומרים בשאר העם הרבים כי הם המושלים באומה הנצרית. ואדמה יחלק במחיר. כי במחיר עבודת הכומרים. האדמה יחלק להם. כי לכל אחד מהם ינתן חלק מאדמה והכנסותיה הנקרא בלשונם ביניפיציאו איספדיטואל.
פסוק מ:ובעת קץ יתנגח עמו עם ראש אומת אדום מלך הנגב שהוא התוגר המולך עתה על מצרים. וישתער עליו על ראש אומת אדום התוגר הנזכר שהוא גם כן מלך הצפון כי כל ארץ יון היא תחת ממשלתו. ובא עליו ביבשה ברכב ופרשים. ובים באניות רבות ובא בארצות אדום ושטף ועבר כי בפתע יעבור על כלם וישטפם וילכדם.
פסוק מא:ואחר כך יבוא אל ארץ הצבי והיא ארץ ישראל אשר תחת ממשלתו אשר ימרדו בו בעוד שישפיל ארצות אדום. ורבות מעירי ארץ הצבי יכשלו כי יכלם וישמידם. ואלה ימלטו מידו אשר לא ישמיד קצת מהערים אשר היו מימי קדם לאדום ומואב וראשית ארץ בני עמון אבל השאר ישחית בחמתו מפני המרד שמרדו בו כי–
פסוק מב:ישלח ידו בארצות ההם וגם ארץ מצרים לא תהיה לפליטה כי גם היא ידה במעל.
פסוק מג:ומשל במטמוני הזהב והכסף ובכל חמודות מצרים כי יקח את כל רכושם. ויהיו במצעדיו לובים וכושים כי ילך גם כן אל ארצם וישפילם.
פסוק מד:ובין כך שמועות יבהולוהו ממזרח מארץ תוגרמה ומצפון ארץ יון כי מרדו בו ויבא בחימה גדולה להשמיד ולהחרים רבי׳ מהם גם כן כאשר עשה בנגב.
פסוק מה:ולמען לא ישובו למרוד בו עוד בני ארץ הצבי יטע אהלי אפדנו והיכלו בין ימים להר צבי קדש והוא הר המוריה מקום בית המקדש וזה להפחיד את העם שיחשבו היותו שמה. ואז אחרי היותו התוגר מלך כל הארץ יבוא קיצו ולא יהיה עוזר לו כי אז יתחיל המלכות החמישי מישראל.