פסוק א:בהווה מיכאל מחזק אותי במלחמתי, ואילו בעבר אֲנִי, גבריאל, בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי עָמְדִי, הייתי עומד להיות מַחֲזִיק וּלְמָעוֹז לוֹ – למיכאל.
פסוק ב:וְעַתָּה בשורת אֱמֶת הנוגעת בעתיד אַגִּיד לָךְ: הִנֵּה־עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים עֹמְדִים לְפָרַס, וְהמלך הָרְבִיעִי יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר־גָּדוֹל מִכֹּל. וּכְחֶזְקָתוֹ, כשיתחזק בְעָשְׁרוֹ יָעִיר, יעורר כנגדו למלחמה את הַכֹּל, ובעיקר אֵת מַלְכוּת יָוָן.
פסוק ג:וְעָמַד ביוון מֶלֶךְ גִּבּוֹר וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב, שלטון נרחב, וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ.
פסוק ד:וּכְעָמְדוֹ, כשיעמוד בשיא כוחו, או: כשחייו יבואו אל קִצם, תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ וְתֵחָץ, תחולק לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם, וְלֹא תעבור מלכותו לְאַחֲרִיתוֹ, לצאצאיו, וְלֹא תישאר כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל, בתוקפה, כִּי תִנָּתֵשׁ, תיעקר מַלְכוּתוֹ, וְהיא תעבור למלכים אֲחֵרִים מִלְּבַד הפיצולים האֵלֶּה לארבע רוחות.
פסוק ה:וְיֶחֱזַק מֶלֶךְ־הַנֶּגֶב, המלך הדרומי. יתעצם יותר מיריבו השולט במרחבים האחרים וּמִן־שָׂרָיו של יריבו, או: על מי שהיה אחד משריו, וְיֶחֱזַק עָלָיו, וּמָשָׁל מִמְשָׁל רַב, חזק ולאורך זמן במֶמְשַׁלְתּוֹ.
פסוק ו:וּלְקֵץ, אחרי שָׁנִים יִתְחַבָּרוּ, ינסו להשלים זה עם זה. וּבַת מֶלֶךְ־הַנֶּגֶב תָּבוֹא אֶל־מֶלֶךְ הַצָּפוֹן היריב לַעֲשׂוֹת מֵישָׁרִים, דברי אמת וצדק, כחלק מניסיון הפיוס, לצורך הסכם כלשהו, וְלֹא־תַעְצֹר, תעכב, תבלום את כּוֹחַ הַזְּרוֹעַ, וְלֹא יַעֲמֹד למלך הנגב כוחו וּזְרֹעוֹ הצבאית. ניסיון החיבור לא יעלה ביד הבת, וְתִנָּתֵן, ולא תחזיק מעמד ותמות הִיא וּמְבִיאֶיהָ, מלוויה וְהַיֹּלְדָהּ, אביה או ילדהּ וּמַחֲזִקָהּ בָּעִתִּים, המחזק אותה בזמנים הקשים; או: ובעלה ימות באותם זמנים. כל אלו לא יחזיקו מעמד וייהרגו או ימותו.
פסוק ז:וְעָמַד, יצמח בן מִנֵּצֶר שָׁרָשֶׁיהָ, ממשפחת בתו של מלך הדרום על כַּנּוֹ, ישוב לתפוס את השלטון, וְיָבֹא אֶל־הַחַיִל, הכוח הצבאי או האוצרות, וְיָבֹא בְּמָעוֹז, במבצר החזק של מֶלֶךְ הַצָּפוֹן, וְעָשָׂה בָהֶם שַׁמות, או: לָחץ וְהֶחֱזִיק בחלקים מן הממלכה.
פסוק ח:וְגַם את אֱלֹהֵיהֶם עִם־נְסִכֵיהֶם עִם־כְּלֵי חֶמְדָּתָם העשויים כֶּסֶף וְזָהָב בַּשְּׁבִי יָבִא למִצְרָיִם, וְהוּא שָׁנִים יַעֲמֹד בארץ שאותה כבש מִמֶּלֶךְ הַצָּפוֹן,
פסוק ט:וּבָא לאחר זמן שוב בּחזרה לתחום מַלְכוּת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְשָׁב אֶל־אַדְמָתוֹ.
פסוק י:וּבָנָו של מלך הצפון יִתְגָּרוּ בו, וְאָסְפוּ הֲמוֹן חֲיָלִים רַבִּים, וּבָא בוֹא, צבא הצפון יבוא וְשָׁטַף וְעָבָר, ישעט בכוח דרומה וְיָשֹׁב וְיִתְגָּרֶה, יפתח במלחמה עַד־מָעֻזֹּה – של מלך הדרום.
פסוק יא:וְיִתְמַרְמַר, יתמלא מרירות ורוגז מֶלֶךְ הַנֶּגֶב על פשיטת בני מלך הצפון בתחומו, וְיָצָא וְנִלְחַם עִמּוֹ – עִם־מֶלֶךְ הַצָּפוֹן, וְהֶעֱמִיד מלך הנגב הָמוֹן רָב, וְנִתַּן הֶהָמוֹן של מלך הצפון בְּיָדוֹ.
פסוק יב:וְנִשָּׂא, יילקח בשבי הֶהָמוֹן, וְרָם לְבָבוֹ של מלך הנגב, וְהִפִּיל רִבֹּאוֹת מחיילי האויב וְאף על פי כן לֹא יָעוֹז, יצליח לשלוט ולנצח.
פסוק יג:וְשָׁב מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רַב, צבא גדול יותר מִן־הָרִאשׁוֹן, וּלְקֵץ הָעִתִּים, לאחר שיעברו שָׁנִים, יָבוֹא בוֹא בְּחַיִל גָּדוֹל וּבִרְכוּשׁ, בציוד צבאי רָב, או: ישוב מהקרב בביזה גדולה.
פסוק יד:וּבָעִתִּים הָהֵם אויבים רַבִּים יַעַמְדוּ עַל־מֶלֶךְ הַנֶּגֶב, וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ, דניאל, יִנַּשְּׂאוּ, יתיימרו לְהַעֲמִיד חָזוֹן, אידיאל, משאת נפש וְנִכְשָׁלוּ.
פסוק טו:וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן להילחם, וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלְלָה, יקים תל עפר ליד החומה וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת, ערים מבוצרות. וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ במתקפה, וְלמרות עַם מִבְחָרָיו, אנשי צבאו המובחרים – וְאֵין בהם כֹּחַ לַעֲמֹד.
פסוק טז:וְיַעַשׂ מלך הצפון הַבָּא אֵלָיו – אל מלך הדרום כִּרְצוֹנוֹ, וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו, וְיַעֲמֹד, יתגבר בְּאֶרֶץ־הַצְּבִי, בארץ ישראל, וְיביא כָלָה בְיָדוֹ, יגרום להשמדה.
פסוק יז:וְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל־מַלְכוּתוֹ, ימשיך אל הדרום בכל חוזקו, וִישָׁרִים, דברי פשרה, או: אנשים מפשרים עִמּוֹ, וְעָשָׂה הסכם שלום, וּבַת מהַנָּשִׁים יִתֶּן־לוֹ – למלך הנגב לְהַשְׁחִיתָהּ, להשחית את מלכותו באמצעותה, וְלֹא תַעֲמֹד כאשתו; או: לא תקום עצתו, וְלֹא־לוֹ תִהְיֶה שייכת.
פסוק יח:וְיָשֵׂם מלך הצפון את פָּנָיו לְאִיִּים, ארצות חוף, וְלָכַד רַבִּים, וְהִשְׁבִּית קָצִין, מצביא שאינו מלך יקום כנגד מלך הצפון ויכלה את חֶרְפָּתוֹ, חירופיו של מלך הצפון לוֹ. בִּלְתִּי, רק את חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אך לא ינצחו.
פסוק יט:וְיָשֵׁב, מלך הצפון ישיב את פָּנָיו לְמָעוּזֵּי, מצודות אַרְצוֹ, וְנִכְשַׁל וְנָפַל וְלֹא יִמָּצֵא, הוא יאבד.
פסוק כ:בהמשך לתיאור המהומות הפנימיות שיהיו בשתי הממלכות הללו –וְעָמַד עַל־כַּנּוֹ, כיסא מלכותו של המלך הצפוני מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ, מי שיעביר את המושל מתפקידו. למלך החדש יהיה אמנם הֶדֶר, יופי מַלְכוּת, ואולם הוא לא יחזיק מעמד כי בְיָמִים אֲחָדִים יִשָּׁבֵר, וְלֹא בְאַפַּיִם, בכעס, במרד עז וְלֹא בְמִלְחָמָה.
פסוק כא:וְעָמַד עַל־כַּנּוֹ איש נִבְזֶה, בזוי, וְלֹא־נָתְנוּ עָלָיו הוֹד מַלְכוּת, משום שלא ייראה כמלך, ולא יהיה שייך למלוכה, וּבָא בְשַׁלְוָה, וְהֶחֱזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלַקּוֹת. הוא יטען לכתר ויצליח לתפוס את המלכות בדרכי פיתוי וערמה.
פסוק כב:וּזְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף, חיילי אויביו יִשָּׁטְפוּ מִלְּפָנָיו וְיִשָּׁבֵרוּ, וְיישטף מפניו גַם נְגִיד בְּרִית, המושל בישראל.
פסוק כג:וּמִן, מכוח ההִתְחַבְּרוּת אֵלָיו הוא יַעֲשֶׂה מִרְמָה, וְעָלָה וְעָצַם, ילך ויגדל בִּמְעַט־גּוֹי, ולצדו מעט אנשים.
פסוק כד:בְּשַׁלְוָה וּבְמִשְׁמַנֵּי, באוצרות מְדִינָה יָבוֹא, וְעָשָׂה מעשים אֲשֶׁר לֹא־עָשׂוּ אֲבֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבֹתָיו – בִּזָּה וְשָׁלָל וּרְכוּשׁ לָהֶם – לאנשי המדינה יִבְזוֹר, יחלק, וְעַל מִבְצָרִים יְחַשֵּׁב מַחְשְׁבֹתָיו. הוא יתכנן להקים מבצרים חדשים ולשכן בהם את אנשיו וְעַד־עֵת, עד שיבוא הזמן הראוי לצאת ולכבוש.
פסוק כה:וְיָעֵר, הוא יעורר את כֹּחוֹ וּלְבָבוֹ עַל־מֶלֶךְ הַנֶּגֶב בְּחַיִל גָּדוֹל, וּמֶלֶךְ הַנֶּגֶב יִתְגָּרֶה כנגדו ויצא לַמִּלְחָמָה בְּחַיִל־גָּדוֹל וְעָצוּם עַד־מְאֹד, וְאולם לֹא יַעֲמֹד כנגדו כִּי אנשיו שלו יַחְשְׁבוּ עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת, יעשו תחבולות וימרדו בו,
פסוק כו:וְאֹכְלֵי פַת־בָּגוֹ, לחמו, אולי: שכירי החרב שלו יִשְׁבְּרוּהוּ, וְחֵילוֹ יִשְׁטוֹף, יסתער, וְנָפְלוּ מהם חֲלָלִים רַבִּים.
פסוק כז:וּשְׁנֵיהֶם – שני הַמְּלָכִים – מלך הצפון ומלך הנגב, לְבָבָם לְמֵרָע, יחשבו בלבם להרע, וְעַל־שֻׁלְחָן אֶחָד כָּזָב יְדַבֵּרוּ. הם ישבו ליד שולחן אחד כאילו אין ביניהם ריב, וירמו זה את זה, וְלֹא תִצְלָח. לא יעלה בידם לעשות דבר, ובסופו של דבר שניהם יחזרו הביתה, כִּי־עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד. עוד לא הגיע הזמן.
פסוק כח:וְיָשֹׁב מלך הצפון לאַרְצוֹ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל, וּלְבָבוֹ, רצונו ומחשבותיו יהיו עַל־בְּרִית קֹדֶשׁ, העם הקדוש, להרע לו, וְעָשָׂה את תכניתו וְשָׁב לְאַרְצוֹ.
פסוק כט:לַמּוֹעֵד, לאחר זמן יָשׁוּב מלך הצפון וּבָא בַנֶּגֶב, וְלֹא־תִהְיֶה הפעם הזו מוצלחת כָרִאשֹׁנָה וְלא כָאַחֲרוֹנָה.
פסוק ל:וּבָאוּ בוֹ צִיִּים, כלי השיט של הכִּתִּים, וְנִכְאָה, ונשבר. ומכשלונו הצורב בדרום שָׁב וְזָעַם, יכלה את חמתו עַל בני בְּרִית־קוֹדֶשׁ, ישראל, וְעָשָׂה להם רעות; יאסוף עליהם צבא, או: ילחץ עליהם. וְשָׁב וְיָבֵן, ישים לבו עַל־עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ. הוא ינסה לבנות קשר עם העוזבים את ברית הקודש.
פסוק לא:וּזְרֹעִים, זרועות, כוחות צבא מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ, וְחִלְּלוּ את הַמִּקְדָּשׁ, שהוא הַמָּעוֹז, וְהֵסִירוּ, יבטלו את הקרבת קרבן הַתָּמִיד, וְנָתְנוּ במקדש את הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם, פסל של עבודה זרה.
פסוק לב:וּלמַרְשִׁיעֵי בְרִית המלך יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת, ינסה לקיים אתם מערכת יחסים טובה. וְאולם עַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו, יודעי אלוקים יַחֲזִקוּ בברית, בתורה וְעָשׂוּ את מצוותיה.
פסוק לג:וּמַשְׂכִּילֵי, חכמי העָם יָבִינוּ, יסבירו לָרַבִּים, וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה, בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה במשך יָמִים רבים.
פסוק לד:וּבְהִכָּשְׁלָם יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט, לא יהיו אתם נאמנים רבים, וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים בַּחֲלַקְלַקּוֹת, בדרך חנופה. רַבִּים בַּחֲלַקְלַקּוֹת,
פסוק לה:וּמִן־הַמַּשְׂכִּילִים יהיו כאלו שיִכָּשְׁלוּ בניסיונם לִצְרוֹף, לטהר בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן, להבהיר, עַד־עֵת קֵץ. הם ייכשלו כִּי־עוֹד זמן לַמּוֹעֵד. עוד לא יגיע הזמן.
פסוק לו:וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ הַמֶּלֶךְ, מלך הצפון, וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל־כָּל־אֵל, יראה את עצמו כגדול מכל האלים, מעין אל עליון. וְעַל, כנגד אֵל אֵלִים, הקדוש ברוך הוא יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת, דברי רהב, וְהִצְלִיחַ עַד־כָּלָה, גְמר הזַעַם, כִּי נֶחֱרָצָה, נגזרה הגזרה ונֶעֱשָׂתָה.
פסוק לז:וְעַל־אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו לֹא יָבִין, יתבונן, יתייחס, וְעַל־חֶמְדַּת נָשִׁים וְעַל־כָּל־אֱלוֹהַּ לֹא יָבִין. הוא יהיה איש מוזר, המנותק מדת אבותיו, מנשים ואף מכל דת אחרת, כִּי עַל הכֹּל יִתְגַּדָּל. רק חמדת הכבוד והתנשאותו יעסיקו אותו.
פסוק לח:וְאף על פי כן, לֶאֱלֹהַּ של מָעֻזִּים, שפסלו מוצב עַל־כַּנּוֹ, בסיסו, יְכַבֵּד. המלך יסייע לעבודה זרה כלשהי, וְלאותו אֱלוֹהַּ אֲשֶׁר לֹא־יְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו, יְכַבֵּד בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבְאֶבֶן יְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת, בחפצי חן.
פסוק לט:וְעָשָׂה לְמִבְצְרֵי מָעֻזִּים עִם־אֱלוֹהַּ נֵכָר, הוא יציב את אלוהו הזר במבצריו החזקים, ואֲשֶׁר יַכִּיר, לאנשים שהוא מכיר, או: לאנשים המכירים באלוהו יַרְבֶּה כָבוֹד, וְהִמְשִׁילָם בָּרַבִּים, על רבים. וַאֲדָמָה יְחַלֵּק בִּמְחִיר מועט. לֵּק בִּמְחִיר
פסוק מ:וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ – עם מלך הצפון מֶלֶךְ הַנֶּגֶב, וְיִשְׂתָּעֵר, ויסתער עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן במתקפה גדולה מאוד – בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת, וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף צבאו כמו זרם מים וְעָבָר.
פסוק מא:וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי, בארץ ישראל, וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ, יפלו על ידו, בין אם בנפילה בקרב בין אם יעביר אותם על דתם. וְאֵלֶּה הארצות שיִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ: אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית, מבחר, או קצה ארץ בְּנֵי עַמּוֹן.
פסוק מב:וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת, וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה. גם אותה הוא יכבוש.
פסוק מג:וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי, במטמוני הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם, נכסיה היקרים, וְאף לֻבִים וְכֻשִׁים, אנשי המדינות הסמוכות למצרים והכפופות לה שהיו בהן מכרות זהב וכסף, יכבוש בְּמִצְעָדָיו, ברגליו.
פסוק מד:וּשְׁמֻעוֹת רעות ומאיימות יְבַהֲלֻהוּ מארצות מִּזְרָח וּמִצָּפוֹן, וְיָצָא בְּחֵמָא, בחמה גְדֹלָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים, להמית רַבִּים.
פסוק מה:וְיִטַּע, הוא יקים את אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ, משכנו העראי, בֵּין יַמִּים לְהַר־צְבִי־קֹדֶשׁ, בין הים להרי ישראל, וּבָא עַד־קִצּוֹ, סופו למות, וְאֵין עוֹזֵר לוֹ.