פסוק א:הפרשה ה״י
בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש וגומר הנה דריוש זה אינו דריוש בן אחשורוש אשר לקח אסתר. כי אותו מלך על כל הגוי׳ כאשר ירש הממלכה כלה מאביו אחשורוש הנקרא ארתחשסתא המולך מהודו ועד כוש. אשר הוא ירשה מכורש מלך פרס. והוא כורש ירשה מדריוש זה שהיה חמיו ומלך מסכן ולזקנותו הומלך על מלכות כשדים אשר הוא מלכו׳ נבוכדנצאר המולך על כל הארץ.
פסוק ב:בשנת אחת וגו׳ ביאר כי הזמן מהשנה אחת מדריוש אשר בו קרה אליו הנמשך אינו השנה הראשונ׳ למולכו במלכות הקטן שירש מאביו. אבל השנה האחת למלכו כאשר הומלך על מלכות כשדים שהוא מלכות כל העולם. ולכן כתב בשנת אחת פעמים. אני דניאל בקשתי להבין דבר מתוך דבר בידיעת מספר השנים אשר היה דבר ה׳ אל ירמיה שנדר למלאת מעם חורבות ירושלם אחרי עבור ע׳ שנה. וראוי לדעת זמן הע׳ שנה אם מתחיל ממלכו׳ כשדי׳. או מעת הגלות.
פסוק ג:ואתנה את פני אל ה׳ האלהי׳. שהוא אדון שלי ביחוד אף כי אלהותו מתפשט בכל הארץ. לבקש ממנו הידיעה הזאת בתפלה ותחנונים בצום ושק ואפר למען דעת אם האיחור הוא מפני שעדין לא הגיע העת. או האף כי הגיע העת שמא גרם החטא. וירפא הדבר בתפלו׳ בתשובה ומעשים טובים.
פסוק ד:ואתפללה לה׳ אלהי שיקצר הקץ וימלא חורבות ירושלם אחרי אשר התודתי בעד עמי ישראל ואומרה אנא ה׳ האל הגדול והנורא. והנה חסר מכתרו יתברך שם הגבורה להיות כי אמר גוים משעבדים בבניו ואיה גבורותיו ולכן אמר גדול ונורא. ולא הזכיר שם גבור. שומר הברית לשומרי מצותיו כי נותן להם שכר המצות שעושי׳ ושומר החסד לאוהביו. כי אוהבי ה׳ כל מעשיהם יהיו לשם שמים ולכן כל פעולותיהם הגופניות יקראו מצות ולכן ה׳ נוהג עמהם מדת החסד שהוא לפנים משורת הדין.
פסוק ה:חטאנו במעשה וכאומרו ובדרך חטאים לא עמד. עוינו בדבור וכאומרו ובמושב לצים לא ישב והרשענו במחשבה וכאומרו אשר לא הלך בעצת רשעים. ומרדנו כי שלש אלה עשינו במזיד. וסור ממצותיך וממשפטיך כי פשענו וכיוננו כדי להכעיסך לסור ממצותיך.
פסוק ו:וכל זה עשינו אחרי התראו׳ רבות מנביאיך אשר לא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך לכלנו. הן לגדולים מלכינו שרינו ואבותינו והם זקני העם. והן לפחותים כי גם דברו והתרו לעם הארץ.
פסוק ז:מה שלכן לך ה׳ הצדקה כי בצדק שפטת עמך ישראל בשפטים גדולים. ולנו הפחותים איש יהודה ויושבי ירושלם וכל ישראל וגו׳ בכל הארצות אשר הדחתם שם. הבושת במעל אשר מעלנו בך והבן כי דניאל לענותנותו השיב את עצמו בחברת ישראל הפחותים ולכן אמר בלשון מדבר בעדו לנו. ואמנם כאשר ביאר סבת הבושת והוא מפני המעל. דבר בלשון נסתר להוציא עצמו מן הכלל כי הוא לא מעל ואם נגלה היה לעון הדור וזהו אומרו במעלם אשר מעלו בך
פסוק ח:ולנו הגדולים מלכינו ושרינו אבותינו הבושת לאשר חטאנו לך.
פסוק ט:לה׳ אלהינו הרחמים וגו׳ כי לולי רחמי ה׳ ששלח לישראל כבר חרון אפו היה מכלם יען כי מרדנו בו ועשינו העונות במזיד כי על השגיאות לא היו חייבים כליה.
פסוק י:ויען שלא שמענו בקול ה׳ אשר היה מתרה בנו ע״י הנביאים ללכת בתורותיו.
פסוק יא:ויען שכל ישראל עברו תורתך בכונת מכוין כדי להכעיסך וסור לבלתי שמוע בקולך. ואף כי לא כלה ישראל הנה יען כי חטאנו התיך עלינו האלה והשבועה הכתובה בפרשת כי תבוא. בספר תורת משה.
פסוק יב:והנה הקים את דברו אשר דבר שם עלינו ועל שופטנו אשר שפטונו והתעו אותנו. להביא עלינו רעה גדולה לעונש על פשעינו אשר לא נעשתה רעה כמוה תחת כל השמי׳ כאשר נעשתה בירושלם.
פסוק יג:כאשר כתוב בתורת משה ככה באה הרעה ולא חסר ממנו דבר. לסבת כי לא חלינו את פני ה׳ אלהינו שירחם עלינו. בשובנו מעוננו ובהשכיל באמתך והוא למידת תורת ה׳ וחכמתו המודיעי׳ אמיתות ה׳. כי אם ישראל גלותם היו שבים בתשובה ומחלים פני ה׳ ולומדים תורתו הוא למען רחמיו היה עובר על פשע–
פסוק יד:מה שלבלתי שובם אל ה׳ שקד על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק הוא על כל מעשיו אשר עשה בהיות שלא שמענו בקולו.
פסוק טו:ועתה ה׳ אלהינו וגו׳ אחרי שהשלים הוידוי התחיל התפלה באומרו ועתה ה׳ אלהינו אשר אלהותך חל עלינו בהוציאך את עמך מארץ מצרים ביד חזקה מה שבזה עשית לך שם בעולם כיום הזה כי התמיד השם ההוא עד הנה ויתמיד לנצח. אף כי חטאנו במעשה ורשענו במחשבה.
פסוק טז:ה׳ ככל המון צדקותיך וחסדיך שעשית בעולם תעשה גם זה עמנו וישוב נא אפך וחמתך מעירך ירושלם מקום אשר יש בו הר קדשך. אשר בחטאינו ובעונו׳ אבותינו ירושלם ועמך לחרפה לכל סביבותנו להיות ששפכת עליהם חמתך.
פסוק יז:ועתה שמע וגו׳ אחרי שהתפלל בשם כל ישראל התפלל עוד בשמו באומרו ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו. והאר בפניך על מקדשך השמם. אשר עתה הוא חשוך בהיות שהסתרת פניך ממנו והיה לאכול. וזה תעשה גם למען שמך ה׳ המחולל בגוים בהיות בית מקדש מלך אשר היה נותן שם ותהלה לשם ה׳ שמם ונשרף ושועלים הלכו בו.
פסוק יח:הטה אלהי אזנך ושמע תפלתנו. פקח עיניך וראה שוממותנו ושוממות העיר אשר נקרא שמך עלי׳ כי לא על צדקותינו אנחנו מפילי׳ תחינתנו לפניך כי ידענו את רשענו. רק על רחמיך הרבים אשר תעבו׳ על פשע ותמחול אשם לשבים אליך.
פסוק יט:ואחרי שהתפלל לה׳ שירחם על ישראל למען רחמיו. התפלל עוד שירחם עליהם למען כבודו. וזהו אומרו ה׳ שמעה תפלתי וסלחה לעונות ותקשיב מהר ועשה המעשה מהסליחה ושוב ישראל על אדמתם למענך אלהי ולמען כבודך כי שמך נקרא בשכבר על עירך ועל עמך. ולמה יאמרו הגוים מבלתי יכולת ה׳ להצילם מהאויב התקיף גלו מארצם ונשרף היכל ה׳.
פסוק כ:ועוד אני מדבר ומתפלל וגומר ר״ל שבעוד שהיתי מדבר בתפלה ומתודה חטאתי וחטאת עמי ישראל. ומפיל תחינתי לפני ה׳ אלהי על הר קדש אלהי השמם שישוב שבותו. אשר הזמן שהייתי מדבר בתפלה היה בעת מנחת ערב–
פסוק כא:והנה האיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה. מועף ביעף הוא לשון עופפות. ור״ל שבהיותו מעופף לבוא אלי בהיות שעף אלי פעם אחרת בחזון הראשון. והעופפו׳ הוא רמז להשפעה. נוגע אלי בהבינו תפלתי.
פסוק כב:וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי מן השמים במצות אלהי להשכילך בינה בידיעת קץ הצרה.
פסוק כג:ולא תחשוב כי לרוב תחינותיך אשר הרבת והפצרת בתפלה נשמעה תפלתך. כי תכף כשהתחלת תחנוניך יצא דבר וציווי מאת ה׳ לגלות לך את אשר שאלת. ואני באתי להגידה. וסבת זה הוא להיותך איש חמודו׳. ולכן בין בדבר המפורש אשר אומר. והבן במראה מהדבר הסתום.
פסוק כד:הנה נחתך הגזרה ונתחתם בשמים על עמך ועל עיר קדשך שהיו שבעים שמיטות מעת חורבן בית ראשון עד חרבן בית שני שהם ארבע מאות ותשעים שנה. היינו שבעים שנה מגלות בבל ות״כ שנים מבית שני. אשר בגלות ישראל אחרי החרבן מבית שני יכלא הפשע והוא החטא במחשבה וכאומרו נאום פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו. ולהתם ולהשלי׳ החטאת והוא החטא במעשה וכאומרו בני אם יפתוך חטאים וגו׳ אם יאמרו לכה אתנו וגו׳. ולכפר העון בדבור ולהעבירו כאלו לא היה. מה שבגלות בבל לא תמו העונות והחטאי׳ כי הנה אחר כך בבית שני שבו לחטוא עוד כבראשונה. ואמנם בגלות האחרון הזה יתמו וישובו כל העונות כי גלות גדול כמוהו יכפר עון ולא יחטאו עוד בית ישראל. ולכן בסופו יבוא המלכות החמישי לישראל ויובא הצדק והוא הלוחות לבית עולמים במקדש אשר חסרו בבית שני. ויחתם וירשם חזון ונביא כי ישפוך ה׳ את רוחו על כל בשר ובניהם חלומות יחלומון אף כי הם צעירים לימים. מה שבבית שני חסרה הנבואה. ולמשוח קדש קדשים בשמן המשחה. מה שחסר השמן ההוא בבית שני.
פסוק כה:ותדע ותשכל מוצא הדבר מתי יתמיד הגלות בבליי. ויתמיד בית שני. ויתחיל הגלות הארוך. כי עד שיבוא הנגיד כורש שנקרא משיח ה׳ להשיב ישראל ולבנות ירושלם ויצא דבת אל היש יעברו שבועים שבעה. ובזה ביאר זמן הגלו׳ בבליי בקירוב. כי לא גלה הזמן הקצוב בהחלט לכל דבר. ושבועים ששים ושנים תשוב ארץ ישראל לבנינה בבית שני ונבנתה רחוב וחרוץ ר״ל חריצי הארץ וכל מקומותיה. ובצוק העיתים כי בעיתים הרבה מהזמן מהבי׳ השני יהיה צוק וצרה לישראל כבימי החשמוני׳ וזולתם. והנה מנין הששים ושנים שבועות יהיה מהעת אשר הותחל בימי כורש מלאכת הבנין אף כי נתבטל. ובזה ביאר התמדת בית שני בקירוב.
פסוק כו:ואחרי השבועים ששים ושנים יכרת מלאכת המקדש מכורש המשיח כי אין עוזר לו. העיר והקדש ישחי׳ העם הבא עם הנגיד טיטוס. והנה יחס ההשחתה ההיא אל העם ולא אל טיטוס כי לפי אשר כתב יוסיפון הוא היה מרחם על העיר והעם וקצו מהעיר והקדש בהשחת׳ הזאת יהיה בשטף שר״ל השחתה גדולה כשטף מים רבים. ועד קץ המלחמה יהיה נכרתת שוממות כי רבים מישראל כחול מתו במלחמת טיטוס ובניהם במלחמת הפריצים.
פסוק כז:ושבוע אחד והוא סוף השבועים שבעים יגביר ברית לרבים. ר״ל כי טיטוס יקרא לשלו׳ לישראל שיכרתו ברית עמו ויכנעו לפניו ויגביר לעשות עמהם טובה. וחצי השבוע מהשבוע הלז האחרון ישבית זבח ומנחה מבית המקדש. ואחר כך ישרוף המקדש וישימהו משומם וגלוי אשר עליו יעברו כנף שקוצים והם העופות טמאות אשר שמה יעברו ובו יקננו. ועד כלה ונחרצה תתך חמתו על עם ישראל שהוא שומם.