וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה'
דניאל אומר:
וַיִּשְׁקֹ֤ד יְ-הוָה֙ עַל־הָ֣רָעָ֔ה וַיְבִיאֶ֖הָ עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־צַדִּ֞יק יְ-הוָ֣ה אֱ-לֹהֵ֗ינוּ עַל־כָּל־מַֽעֲשָׂיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖עְנוּ בְּקֹלֽוֹ׃
(דניאל ט יד)
ובגמרא מובא:
דרש מרימר (=שם של חכם) מאי דכתיב (=מהו שכתוב) "וַיִּשְׁקֹ֤ד יְ-הוָה֙ עַל־הָ֣רָעָ֔ה וַיְבִיאֶ֖הָ עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־צַדִּ֞יק יְ-הוָ֣ה..."; משום דצַדִּיק (=שצדיק) יְ-הוָ֣ה אֱ-לֹהֵ֗ינוּ וַיִּשְׁקֹ֤ד יְ-הוָה֙ עַל־הָ֣רָעָ֔ה וַיְבִיאֶ֖הָ עָלֵ֑ינוּ? [וישקוד לשון מהירות, כמו "שֹׁקֵ֥ד אֲנִ֛י עַל־דְּבָרִ֖י לַעֲשֹׂתֽוֹ"(ירמיה א יב), וכי בגלל שה' צדיק מיהר להביא עלינו הרעה?] אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת [שיכלו ללמדם תורה כפי שהסברנו במאמר לירמיה].
(גיטין פח.)
שואל המהר"ל (חידושי אגדות סנהדרין לז:), מדוע נגזרה על עם ישראל גלות לכפרתם, הרי היה אפשר לייסרם בארץ במקום? מסביר המהר"ל כי הגלות נחשבת "קצת הסרה מהעולם הזה". כי כל הדברים יש להם קיום במקומם, וכאשר גולה ממקומו כאלו בטל קיומו, וכשם שהמיתה מכפרת, כך הגלות נחשבת כביטול דבר שהוא קיומו לכן מכפרת. כמו כן המקום מתקשר לאדם, כפי שאומרים: איש פלוני ממקום פלוני ומי שגולה ממקומו כאילו בטל (ממנו) עצם האדם. לכך אמר שהגלות מכפרת מחצה, כי אף שאין הדבר הזה ביטול גמור לאדם, מכל מקום נחשב זה כביטול מחצה לאדם, כי האדם נקרא על שמו ועל שם מקומו ואם גלה ממקומו בטל חצי ממנו לפיכך גלות מכפרת מחצה.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – מלכים'