פסוק א:באדין חלמא כתב. אז (החלום כתב) וראשי הדברים אמר:
פסוק ב:ארבע רוחי שמיא מגיחין וגו'. ד' רוחות נושבות באות מד' רוחות העולם ונלחמות עם הים הגדול וסוערות אותו:
פסוק ג:וארבע חיון. וד' חיות:
פסוק ג:שנין דא מן דא. משונות זו מזו:
פסוק ד:קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה. היא כאריה ולה כנפי נשר זו היא מלכות בבל שהיתה מושלת באותה שעה וכך ראה אותה ירמיה שנאמר עלה אריה מסבכו (ירמיהו ה׳:ו׳) ואומר הנה כאשר ידאה וגו' (שם מח):
פסוק ד:עד די מריטו גפה. נמרטו כנפיה זו היא רמז למפלתה:
פסוק ד:ונטילת מן ארעא. ל' נסתלק מן הארץ רמז שתבטל המלכות מן הארץ:
פסוק ד:ולבב אנש. ל' חלשות כמו ידעו הגוים אנוש המה סלה:
פסוק ה:תנינה. שעלתה שניה מן הים:
פסוק ה:דמיה לדוב. זה רמז למלכות פרס שתמלך אחר בבל שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים בבשר כדוב:
פסוק ה:דמיה לדוב. לדב כתיב כמו דיבא תרגום של זאב שאף זאב נקראת מלכות פרס שנא' ע"כ הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם:
פסוק ה:ולשטר חד הקימת. ולצד א' עמדה רמז לשיפסוק מלכות בבל תמתין פרס שנה אחת שתמלך מדי:
פסוק ה:ותלת עלעין בפומיה. שלש צלעות רבותינו פירשו ג' מדינות היו תמיד מורדות בה ומשלימות עמה פעמים בולעתן ופעמים פולטתן זהו בפומה בין שניה פעמים חוץ לשניה פעמים לתוכן ואני אומר תלת עלעין שלשה מלכים שיעמדו לפרס כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית:
פסוק ה:בשר שגיא. בשר הרבה:
פסוק ו:גפין ארבע וגו'. וארבעה ראשין הם ד' מושלים שחלק להם אלכסנדרוס מוקדון במותו את מלכותו כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון שהחיה הזאת השלישית היא מלכות אנטיוכוס ונקרא נמר על שם שהיתה גוזרת גזרות על ישראל מנומרות ומשונות זו מזו:
פסוק ו:ושלטן יהב לה. וממשלה נתנה לה:
פסוק ז:בחזוי ליליא. בלילה אחרת, השלש הראשונות ראה בלילה אחת, וזו בלילה אחרת על שם שהיא שקולה כנגד שלשתן בויקרא רבה:
פסוק ז:ושנין די פרזל לה. שיני ברזל לה:
פסוק ז:ומדקה. מדיקה ושוחקת הדק:
פסוק ז:ושארא. מותר אכילתה:
פסוק ז:וקרנין עשר. עשר קרנות זו פי' לו המלאך שהם עשרה מלכים שיעמדו לרומי קודם לאספסיינוס שחרב את הבית:
פסוק ח:ואלו. כמו וארו לשון הנה:
פסוק ח:ממלל רברבן. דברי גאוה, הוא טיטוס שאחז"ל שחרף וגדף ונכנס להיכל בעזות פנים:
פסוק ט:די כרסון רמיו. כסאות הוטלו ונתקנו לישב במשפט אחד לדין וא' לצדקה לישראל:
פסוק ט:ועתיק יומין יתיב. הקב"ה יושב למשפט על המלכות הזו ועל שלפניה שהכעיסו לפניו והציקו לבניו:
פסוק ט:כתלג חיור. ללבן עונות עמו:
פסוק ט:ושער ראשה כעמר נקא. מנקה עצמו מזכיות שיש לעכו"ם לפניו ומשלם להם כל שכרם בעולם הזה בויקרא רבה:
פסוק י:נור דלק. אש בוערה:
פסוק י:נגד ונפק. מושך ויצא:
פסוק י:ישמשוניה. לעתיק יומין:
פסוק י:דינא יתיב. המשפט נתישב לפניו:
פסוק י:וספרין פתיחו. הספרים נפתחו ספרי העבירות והרעות שעשו:
פסוק יא:מן קל מליא. מקול הדברים הגבוהים שהקרן מדברת עלתה חמתו של עתיק יומין:
פסוק יא:עד דקטלת חיותא והובד גשמה. אבד גופה:
פסוק יא:ליקדת אשא. ללבת אש הוא אשו של יעקב והיה בית יעקב אש וגו' (עובדיה א׳:י״ח):
פסוק יב:ושאר חיותא העדיו שלטנהון. ולשאר המלכיות הסירו מן השמים ממשלתהון:
פסוק יב:וארכה בחיין יהיבת להון. וזמן נתן להם בחיים עד יום מועד לעתיד לבא מלחמות גוג ומגוג:
פסוק יג:כבר אנש אתה. הוא מלך המשיח:
פסוק יג:ועד עתיק יומיא. שהיה יושב במשפט ודן את האומות:
פסוק יד:וליה יהיב שלטן. ולאותו בן אדם נתן ממשלת האומות דימה כחיות וישראל דימה כבן אדם על שהם ענותנים ותמימים:
פסוק יד:די לא יעדה. לא יסור:
פסוק טו:אתכרית רוחי. לשון כי יכרה (שמות כב) ולשון ארמי ועברי שוין בו כלומר נסחה מתוך עומק כרייתה:
פסוק טו:בגו נדנה. בתוך תיקה נרתק שלו כלומר נבהלה רוחי בתוך הגוף מן החלום הזה:
פסוק טז:קרבת על חד מן קאמיא. קרבתי אצל א' מן העומדים שם לפני עתיק הימים המלאכים נקראו עומדים שנא' (זכריה ג׳:ז׳) בין העומדים האלה מפני שאין להם קפצים:
פסוק טז:ויציבא אבעא מנה. והאמת שאלתי ממנו:
פסוק יז:ארבעה מלכין. ד' מלכיות:
פסוק יח:ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. אלו ישראל שיטלו המלכות מהרביעית:
פסוק יט:אדין צבית ליצבא. אז חפצתי לעמוד על האמת מן החיה הרביעית:
פסוק יט:די הות שניה מן. כולהון דחילה יתירה אשר היתה משונה מכולן באימה יתירה:
פסוק כ:ונפלה מן. קדמה תלת ונפלו מפניה שלש מן הראשונו':
פסוק כ:וקרנא דכן ועינין לה. והקרן אשר כזאת ועינים לה ככתוב למעלה:
פסוק כא:חזה הוית. בחלומי הראשון שספרתי למעלה:
פסוק כא:עם קדישין. עם ישראל:
פסוק כב:ודינא יהיב לקדישי עליונין. ונקמה נתן להם ממנה:
פסוק כג:כן אמר. כה ענני המלאך הפותר לי את החלום:
פסוק כד:וקרניא עשר. וקרנים י' אשר ראיתי לה זה פתרונו:
פסוק כד:מנה מלכותא. מאותה המלכות:
פסוק כד:ואחרין יקום אחריהון. והאחרון יקום אחריהן הוא טיטוס:
פסוק כה:לצד עלאה. כלפי מעלה:
פסוק כה:ולקדישי עליונין יבלא. ולישראל יטריח ויציק:
פסוק כה:ויסבר להשניא זמנין ודת. ידמה בלבו להעבירם על כל מועדיהם ודתיהם:
פסוק כה:עד עידן ועידנין ופלג עידן. קץ סתום הוא זה כאשר נאמר לדניאל סתום הדברים וחתום ודרשוהו הראשונים איש לפי דעתו וכלו הקצים ויש לנו לפותרו עוד כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול"ה שנים האמור בסוף הספר אשרי המחכה וגו' ופי' המועד עד עת שני עתים וחצי עת ואמר שהעתים הם ד' מאות ופ' שמיום צאתם ממצרים עד שנבנה הבית, וד' מאות ועשר ימי מקדש ראשון הרי תת"ץ ועוד חצי העת הזה תמ"ה הרי אל"ף של"ה את אלה חשוב מעת הוסר התמיד עד שוב זבח התמיד אל מקומו והוא הוסר שש שנים לפני החורבן ויש קצת ראיה בספר זה, ועוד יש מביאין ראיה לחשבון זה הסתר אסתיר פני הסתר אסתיר בגי' אלף ושל"ה:
פסוק כו:ודינא יתב. והדין נתישב לפני המקום:
פסוק כו:ושלטנה יהעדון. ושולטנו וממשלת של אותו המלכות יסירו מן השמים:
פסוק כז:וישתמעון. יהיו נשמעים למצותו לעשותו:
פסוק כח:שגיא רעיוני יבהלונני. הרבה היו מחשבותי מבהלות אותי:
פסוק כח:וזיוי ישתנון. מראית יופי ותארי נשתנו:
פסוק כח:בלבי נטרת. בלבי צפנתי: