פסוק א:הפרשה הח׳
בשנת חדא לבלאשצר וגו׳ דניאל חלום ראה. ומראות שכלו היו על משכבו. היינו כי החלום היה בלילה בהיותו ישן על מטתו ולא ביום בהקיץ כאשר יקרה לפעמי׳ לנביאים מה. ואז כתב החלום לאות לדור אחרון שיאמינו בו בראותם שדברי החלום מתקיימים מעת לעת וכאשר יתקיים ראש החלום ככה יתקיים סופו.
פסוק ב:רואה הייתי בחזיוני בעוד לילה לאפוקי שלא היה יום כאשר אמר לעיל. והנה ארבע רוחות השמים מוציאים ועוקרים הים הגדול ממקומו.
פסוק ג:מה שבכח הד׳ רוחות אלו היו עולות מן הים. היות גדולות והוא רמז לה׳ מלכיות הנזכרות במה שקדם. והנה אמר היות סבת הוית אלו הד׳ מלכיות דבר ארציי מהרוח ולא אלהיי. להיות כי האומות להיותם חלק האלילים אשר הם עובדים ולא חלק ה׳ לא יושגחו ממנו יתברך וסבת רעתם גם טובתם היא לפי טבע אשר זה ישפיל וזה ירים בהויה והפסד. או לפי אשר יגזרו כוכבי השמים וכסיליהם. וזהו אומרו רוחו׳ השמים שר״ל רצון השמים כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת.
פסוק ד:הראשונה כאריה והוא נבוכדנצאר אשר גבר בעולם כאריה. ובקלות תנועתו במלחמה ובנצחון היה דומה כאלו היו לו כנפי נשר שהוא העוף המעופף על כל הזולת. וראיתי כי נמרטו הכנפים ההם והוקמה על הארץ על רגלים כרגלי איש. והוא משל כי בסוף המלכות נחלש ובמקום קלות התנועה ככנפי נשר בא כבדותה ככבדות הליכת רגלי אנוש בערך לעופפות הנשר. ולב אדם נתן לה במקום היות לה לב אריה. והוא משל לבלשצר אשר נחלש לבו והיה לאבן מפחד מדי ופרס אחרי שהפס יד כתב בכותל.
פסוק ה:והנה חיה אחרת שנית דומה לדוב ולצד אחד הוקמה. ושלש צלעות בפיה בין שיניה. והוא משל למלכות מדי ופרס. ונדמה לדוב שאינו לוחם כל כך כאריה להיות כי דריוש המדיי לא הוצרך לכנפי נשר ולא לכח האריה. רק לכח דוב לנצח הכשדים ובנצחו אותם נצח כל העולם שהיו תחתיהם מתחלה וזהו אומרו לצד אחד לבד והוא צד הכשדים הוקם לכובשו. ואומרו כי ג׳ צלעות בפיה וכן אומרים לה קומי אכלי בשר רב הוא רמז שדריוש המדיי יתן המלכות אחריו לכורש הפרסיי חתנו ואחריו ארתחשסתא והוא אחשורוש מאסתר ואחריו דריוש. שהם ג׳ מלכים גבורים אשר אכלו בשר הרבה מאויביהם ובכל אשר יפנו ירשיעו. ולא מנה ארתחשסתא הרביעי להיות כי אלכסנדר אכל את בשרו ונצחו במלחמה.
פסוק ו:אחר כך ראיתי והנה חיה אחרת כנמר ולה כנפים ארבעה מעוף על גבה וד׳ ראשים לחיה וממשלה נתנה לה. והוא רמז לאלכסנדר המוקדוני שהיה משונה בצורתו להיותו נולד מכח השדים והכשופים ולכן המשילו לנמר המשונה בחברבורותיו. ואמר שהיה לו ד׳ כנפים לרוב קלותו לרשת ארבע רוחות השמים בכחו. וד׳ ראשי׳ לחיה רמז לחלקו מלכותו באחריתו לארבעה מלכים. והממשלה הגדולה נתנה לו לבדו כי אחרי שנתחלק המלכות לא היה דומה לו בשלטון.
פסוק ז:ואחר כך ראיתי במראות הלילה יראה והנה חיה רביעית אשר הנה בחיה הד׳ הזאת חזר לומר ראותו החלום במראות הלילה כאשר אמר בג׳ הראשונות להיותה עיקריית וגדולה מכלם ואימה ותוקף יתר ושינים מברזל גדולים יש לה והיא אוכלת בשר הרבה ומדקה ומשברת. ואשר ישאר רומסת ברגליה והיא משונה מכל החיות הקודמות. ויש לה עשר קרנים.
פסוק ח:ובהיותי מסתכל היטב בקרנים ראיתי כי קרן אחר קטן היה עולה מביניהם. ומפניו נעקרו ג׳ מן הקרנים הראשונים. והנה היו עינים לקרן הזה כעיני אדם ופה מדבר׳ גדולות.
פסוק ט:והנה ראיתי שהכסאות הושלכו והישיש לבדו ישב על כסאו שלא הושלך. אשר לבוש הישיש כשלג לבן ושער ראשו כצמר נקי כסאו שביבי אש אופניו אש בוער.
פסוק י:ונהר של אש נמשך ויוצא מלפניו. ואלף אלפים ישרתוהו ורבוא רבאות יעמדו לפניו. הוא יושב לעשות דין בספרים פתוחים. הנה ראה דניאל כי כסאות שרי מעלה יושלכו ארצה. ולא יתקיי׳ במעלה וכבוד רק ה׳ מלך ישראל שהוא ישב קיים ונצחי על כסאו ויהיה אחרון.
פסוק י:והנה רמז באומרו עתיק יומין לקדמותו יתברך והיותו מחויב המציאות וראשון. וכאומרו אני ראשון ואני אחרון. ואמר לבושיה כתלג חיור ושער רשיה כעמר נקא. לרמוז כי ה׳ האציל ממנו האור כמו שהשערו׳ הם אידים יוצאים מהאדם. והמלכו׳ הוא דמות הגוף ולא השער ולא המלבוש מעצמות הגוף. וככה האור נאצלת ממנו יתברך. והיא מתיחסת אליו כי בה שולח ה׳ כחותיו לקיים העולם ולהעמידו. עוד אמר כרסיה שביבין וגו׳ שר״ל כי כסאו אשר יושב בו והאופנים אשר הם תחת כסאו אשר ברצותו ללכת ממקום למקום ילך על האופנים ההם כדמות המרכבה מהמלכים הכל הוא אש והוא רמז כי כשנעתקים הכחות האלהיות ממנו יתברך להשתלח בעולמות הם על ידי ניצוצות של אש והם הכסא אליו יתברך כלומר לנושא לכחותיו לא שה׳ יושב על כסא חלילה.
פסוק י:עוד אמר נהר דינור וגו׳ והוא עולם המלאכים שהם נושאי הכסא ומשמשים את ה׳. והרמז כי ברצותו לשלוח כחותיו בעולמות אשר הכחות ההם באור אלהיי. הנה נושאים המלאכים האור אלהיי ההוא ועושים רצונו יתברך עם אותו האור והכונה כי הם השלוחים וכאומרו בהם גבורי כח עושי דברו. וכן ראה אותם ישעיהו באופן הלז וכאומרו ואראה את ה׳ יושב על כסא רם ונשא וגומר שרפים עומדים ממעל לו והנה אמר שעצמות המשמשים הנז׳ הוא של אש כאומרו פה נהר דינור וגו׳ והוא קראם שם שרפים כלו׳ גחלת אש. והכונה כי הם מעצמות אותו האור אלהיי שהוא ממין כסא הכבוד ומפני כי הם נושאי הכסא שהוא נור דליק צריך שיהיו מתיחסים אליו ויהיו של אש כלומר אור צח אבל אין ספק כי אותו האור מהכסא הוא אור יותר מופלג מפני שהוא אצלו יתברך ונאצל ממנו ראשונה. ואחר כך נבראו המלאכים והיו שרפים ונהר דינור כלומר אור נמשך מהאור הראשון וזהו אומרו נהר דינור נגד ונפיק מן קדמוהי מפני שהמלאכים הם חוץ ממנו יתברך ולא אצלו כמו כסא הכבוד. ופירש כי הם לאלפים ורבבות בהפך דעת הפילוסוף אשר כללם בעשרה עלות ועלולי׳ ובסדר המרכבה הזאת ה׳ משגיח עולמו ויושב לדין עם הספרים פתוחים.
פסוק יא:חזי הוית וגו׳ הייתי רואה אז מקול הדברים הגדולי׳ אשר הקרן היה מדבר כי החיה נהרגה ונאבד גופה ונתן לשריפת אש והוא רמז לאבדון המלכות הד׳ אחרי עבור זמן הרבה.
פסוק יב:ושאר החיות הסירו ממשלתם ואורך בחיים נתן להם עד זמן ועת והוא רמז לעת וזמן מוגבל וקצר אשר מלכו הג׳ מלכיות הקודמות ואחר כך הסירו ממשלתם.
פסוק יג:ועוד ראיתי במראות הלילה. להיות המלכות החמישי דבר גדול וקיים אמ׳ בו במראות הלילה כאשר אמרו במלכות הד׳ כי לחשיבותו לא כללו במראה מהשלשה חיות הקודמות. והנה עם ענני השמים היה בו כבן אדם ועד הישיש הגיע ולפניו הקריבוהו.
פסוק יד:ואליו ינתן הממשלה והכבוד והמלכות. וכל העמים ואומות ולשונות אליו יעבדו וממשלתו ממשלת עולם אשר לא תסור כראשונים ומלכותו לא תוזק. והוא משיח צדקנו אשר יגיע לפני ה׳. ואליהו הנביא יקרבהו לפניו ואליו ינתן הממשלה לעד ולעולם.
פסוק טו:נכרתה רוחי תוך נרתיקה והוא הגוף ממני דניאל. ומראו׳ ראשי הבהילוני.
פסוק טז:וקרבתי אצל אחד מן העומדים והאמת שאלתי ממנו על כל זה שיאמר אלי ופתרון הדברים יודיעני.
פסוק יז:אלה החיות הגדולו׳ שהם ארבע ירמוז לד׳ מלכים שיקומו מן הארץ וסבת הקמתם תהיה סבת ארציית ולא אלהית כי לא יושגחו ממנו יתברך.
פסוק יח:אך תקומת המלכות החמישי תהיה מאת ה׳ מן השמים כי יקבלו המלכות הקדושי עליון וינחלוהו עד עמוד העולם הזה ולעולמי עולמים מהעולם הבא.
פסוק יט:ואז רציתי לעמוד על החיה הרביעית אשר היתה משונה מכלם. היתה לה כל המקרים שקדם.
פסוק כא:וזולתם עוד ראיתי בה שמראה הקרן הקטן יותר גדול מחברותיה. ושהקרן הלז עושה מלחמה עם קדושים ויכולה בהם.
פסוק כב:עד שבא הישיש ונתן הדין מהטענה ההיא אשר טוענים עם הקרן לקדושי עליון כי הגיע העת והמלכות ירשו קדושים.
פסוק כג:וכן אמר אלי החיה הרביעית מלכות רבעי׳ תהיה בארץ משונה מכל המלכות ויאכל כל הארץ ותדשן ותדוק אותה.
פסוק כד:והקרנים עשר. מאותו המלכות יקומו עשרה מלכים. ואחר יקום אחריהם והוא משונה מהראשונים ושלשה מלכים ישפיל.
פסוק כה:וזה האחרון ידבר דברים כנגד אל עליון ולקדושי עליונים יבלא וישחית ויחשוב לשנות מועדים ודת וינתנו בידו עד מועד מועדים וחצי.
פסוק כו:ולמשפט ישב הישיש העליון וממשלתו מהקרן ההוא יסורו להשמידו ולאבדו עד כלה.
פסוק כז:והמלכות והממשלה וגדולת המלכיות אשר תחת השמים תנתן לעם קדושי עליון אשר מלכותו מלכות עולם וכל הממשלות יעברוהו וישמעו לקולו. הנה המלכות הרביעית הזה הוא מפורסם שהוא מלכות ההווה אשר מלך בכיפה ואחר כך נחלק לפני לאומים מתחלפים בדת. ומי הם אלה העשרה מלכים הוא נמנע לבו הידיעה להיות כי לא הגיע עדין הקץ למען נוכל לעשות החלוקה בזמן ולדעת מתי מלכו העשרה מלכים אלו המה אלה. והקרן אשר יקום באחרונה וישפיל שלשה מלכים. אולי כי יהיה אומת גוג ומגוג אשר קבלנו שעתידה ללחום עם ישראל וה׳ ישפילנה וירשו אז בני ישראל מלכות העולם. ואומרו ויתיהבון בידיה עד עדן עדנין ופלג עידן חוזר לחיה ולא לקרן כי אחר אשר פתר ענין החיה וקרניה אמר שקדושי עליון והם יש׳ ינתנו ביד החיה הזאת מהמלכות ההווה עד זמן מעידנין מיעוט רבים שנים והנם ב׳ אלפים משנים כי אלף שנים הם עת א׳ ויום א׳ לפני ה׳ וכאומרו כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול. ואחז״ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות שהוא יומו של הקב״ה. ולכן לא השלים יומו אדם הראשון כי חסרו מיומו ע׳ שנה. ופלג עידן רצוני לומר וחלק מה מהעת הבא אחרי תום הב׳ עתות הקודמות. שהוא מעת הנבואה הזאת עד אלפים שנה וקצת זמן מהאלף הבא וכמו שלש מאות שנה. וזהו אשר ראה אח״כ באומרו עד ערב בקר אלפים ושלש מאות שר״ל הסכום הלז משנים.
פסוק כח:עד כה היה סוף דברי המלאך ואני דניאל הרבה רעיוני ומחשבותי הבהילוני וזיו פני נשתנה להיות כי הדבר שמרתי בלבי תמיד כדי להבינו ולא יכולתי. כי הנה לא הוא ולא הבאים אחריו ידעו הקץ וגם אשר יבואו אחרינו ויהי מה לכספנו הדבר כסוס עגור נצפצף בו.