פסוק א:בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה, וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל־מִשְׁכְּבֵהּ. בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר. [בשנת אחת לבלשאצר מלך בבל דניאל חלום ראה, ומראות ראשו עלו על משכבו, בעת שחלם. אז את החלום כתב ראש דברים, את תחילת החלום. או: ראשי פרקים הוא אמר] כדי לשמר אותו לדורות.
פסוק ב:עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר: חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם־לֵילְיָא, וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא. [ענה דניאל ואמר: רואה הייתי בחזיוני בלילה, והנה ארבע רוחות השמים פורצות לים הגדול.]
פסוק ג:וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן־יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן־דָּא. [וארבע חיות גדולות עולות מן הים שונות זו מזו.]
פסוק ד:קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, וְגַפִּין דִּי־נְשַׁר לַהּ. חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי־מְרִיטוּ גַפַּהּ, וּנְטִילַת מִן־אַרְעָא וְעַל־רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת, וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. [החיה הראשונה נראית כאריה, וכנפיים של נשר לה. רואה הייתי אותה עד שנמרטו כנפיה, והורמה מהקרקע ועל שתי רגליים כאדם הועמדה, ולבב אדם ניתן לה.] החיה הזו קיבלה מעין דמות אדם.
פסוק ה:וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי, תִנְיָנָה, דָּמְיָה לְדֹב, וְלִשְׂטַר־חַד הֳקִמַת, וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנַּהּ. וְכֵן אָמְרִין לַהּ: קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא. [והנה חיה אחרת, שנייה, דומה לדוב, ולצד אחד הועמדה, ושלוש צלעות, עצמות היוצאות מן השדרה בפיה בין שִׁניה. וכך אומרים לה: קומי אכלי בשר רב.]
פסוק ו:בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית, וַאֲרוּ אָחֳרִי, כִּנְמַר, וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי־עוֹף עַל־גַּבַּהּ, וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא, וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ. [אחר כך רואה הייתי, והנה חיה אחרת, כנמר, ולה ארבע כנפיים של עוף על גביה, וארבעה ראשים לחיה, ושלטון ניתן לה.]
פסוק ז:בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא, וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה, וְשִׁנַּיִן דִּי־פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן, אָכְלָה וּמַדְּקָה, וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַהּ רָפְסָה. וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן־כָּל־חֵיוָתָא דִּי קָדָמַהּ, וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ. [אחר כך רואה הייתי בחזיונות הלילה, והנה חיה רביעית מפחידה ואימתנית וחזקה מאוד, ושִׁני ברזל לה גדולות, שבהן היא אוכלת ושׁוחקת, ואת השאר ברגלה רומסת ומלכלכת. והיא משונה מכל החיות שלפניה, ועשר קרניים לה.]
פסוק ח:מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא, וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי, זְעֵירָה, סִלְקָת בֵּינֵיהֵן, וּתְלָת מִן־קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָה מִן־קֳדָמַהּ, וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא־דָא, וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן. [מסתכל הייתי בקרניים, והנה קרן אחרת, קטנה, עולה ביניהן, ושלוש מן הקרניים הראשונות נעקרו מלפניה, והנה עיניים כעיני אדם בקרן זו, ופה מדבר גדולות,] דברי גאווה.
פסוק ט:חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב. לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי־נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק. [רואה הייתי עד שהכיסאות הושלכו, ועתיק ימים, הקדמון, כנראה כינוי לקדוש ברוך הוא, ישב. לבושו כשלג לבן, ושער ראשו כצמר נקי, שאף הוא לבן. כיסאו עשוי שביבי אש, גלגליו – של הכיסא – אש בוערת.]
פסוק י:נְהַר דִּי־נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן־קֳדָמוֹהִי. אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ, וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן. דִּינָא יְתִב, וְסִפְרִין פְּתִיחוּ. [נהר של אש נמשך ויוצא מלפניו. אלף אלפים מלאכים ישרתוהו, ורבוא רבבות לפניו יעמדו. הדין ישב, וספרי הדיינים נפתחו.]
פסוק יא:חָזֵה הֲוֵית בֵּאדַיִן מִן־קָל מִלַּיָּא רַבְרְבָתָא דִּי קַרְנָא מְמַלֱּלָא, חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא, וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ, וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא. [רואה הייתי אז מקול הדיבורים של הקרן המדברת, רואה הייתי עד שנהרגה החיה, ואבד גופה, וניתנה לשרפת אש.] השמעת דברי ההתפארות הרבים של הקרן הצומחת עוררה את הדין לכלות את החיה כולה.
פסוק יב:וּשְׁאָר חֵיוָתָא – הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן, וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן עַד־זְמַן וְעִדָּן. [ומשאר החיות הסירו את שלטונן, וארכה בחיים ניתנה להן עד זמן ועת] מסוימים, אך לא לעולם.
פסוק יג:חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא, וַאֲרוּ עִם־עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא, וְעַד־עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה, וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי. [רואה הייתי בחזיונות הלילה, והנה עם ענני השמים כדמות בן איש בא, ועד עתיק הימים הגיע, ולפניו הקריבו אותו] – את ה'אדם'.
פסוק יד:וְלֵהּ יְהִב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ, וְכֹל עַמְמַיָּא, אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן. שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי־לָא יֶעְדֵּה, וּמַלְכוּתֵהּ דִּי־לָא תִתְחַבַּל. [ולו ניתן שלטון וכבוד ומלכות, וכל העמים, האומות והלשונות לו יעבדו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור, ומלכותו – מלכות שלא תינזק.] זהו החזון שרואה דניאל, אך הוא אינו מבין את הדברים.
פסוק טו:אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי, אֲנָה, דָנִיֵּאל, בְּגוֹא נִדְנֶה, וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי. [נעתקה, נפעמה או הפכה צרה, קצרה רוחי, אני, דניאל, בתוך נדנָהּ, הגוף שבו היא שוכנת, וחזיונות ראשי יבהלוני.]
פסוק טז:קִרְבֵת עַל־חַד מִן־קָאֲמַיָּא, וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא־מִנֵּהּ עַל־כָּל־דְּנָה. וַאֲמַר־לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי. [קרבתי אל אחד מן העומדים, המלאכים, ואת האמת ביקשתי ממנו שיאמר לי על כל זה – על מראה החיות והדמויות הללו הקמות ובאות ונעלמות. והוא אמר לי, ואת פשר הדברים הודיעני:]
פסוק יז:אִלֵּין חֵיוָתָא רַבְרְבָתָא דִּי אִנִּין אַרְבַּע – אַרְבְּעָה מַלְכִין יְקוּמוּן מִן־אַרְעָא. [החיות הגדולות האלה, שהן ארבע, מרמזות על ארבעה מלכים, ממלכות, שושלות או דרגות שלטון שיקומו מן הארץ,] יופיעו בעולם.
פסוק יח:וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד־עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא. [ויקבלו את המלכות קדושי עליונים, המלאכים או: הצדיקים, והם יירשו את המלכות עד עולם ועד עולם-עולמים.] מלכות ה' לא תסור מן העולם.
פסוק יט:אֱדַיִן צְבִית לְיַצָּבָא עַל־חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא דִּי־הֲוָת שָׁנְיָה מִן־כָּלְּהֵן, דְּחִילָה יַתִּירָה, שִׁנַּהּ דִּי־פַרְזֶל, וְטִפְרַהּ דִּי־נְחָשׁ, אָכְלָה, מַדְּקָה, וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַהּ רָפְסָה, [אז רציתי לעמוד על משמעותה של החיה הרביעית שהייתה שונה מכולן, מפחידה מאוד, שִׁניה של ברזל, וציפורניה של נחושת, אוכלת, שׁוחקת, ואת השאר ברגלה רומסת,]
פסוק כ:וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִּי סִלְקַת, וּנְפַלָה מִן־קֳדָמַהּ תְּלָת, וְקַרְנָא דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן, וְחֶזְוַהּ רַב מִן־חַבְרָתַהּ. [ועל אודות עשר הקרניים שבראשה ועל הקרן האחרת שעלתה, ונפלו מלפניה שלוש קרניים, והקרן ההיא שעיניים לה ופה מדבר גדולות, ומראהָ של החיה גדול משל חברותיה.] דניאל מוסיף לספר על מה שראה בעקבות החיה הנוראה, כדי לבקש את פשרו:
פסוק כא:חָזֵה הֲוֵית וְקַרְנָא דִכֵּן עָבְדָא קְרָב עִם־קַדִּישִׁין, וְיָכְלָה לְהֹן. [רואה הייתי שהקרן ההיא עושה קרב, נלחמת עם קדושים, מלאכים או צדיקים, ויכולה להם.] כולה שלילה.
פסוק כב:עַד דִּי־אֲתָה עַתִּיק יוֹמַיָּא, וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין [עד שבא עתיק הימים, הקדוש ברוך הוא, ואת הדין נתן לקדושים העליונים] הוא הוציא את משפטם לאור ורב את ריבם, וְזִמְנָא מְטָה, וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ קַדִּישִׁין. [והזמן הגיע, ואת המלכות ירשו הקדושים] מאותה קרן, שהיא הקצה של החיה הרביעית.
פסוק כג:כֵּן אֲמַר: חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא – מַלְכוּ רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן־כָּל־מַלְכְוָתָא, וְתֵאכֻל כָּל־אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ. [כך אמר המלאך: החיה הרביעית – מלכות רביעית תהיה בארץ שתהיה שונה מכל המלכויות, ותאכל, תשחית או תשדוד את כל הארץ ותדוש ותשׁחק אותה.]
פסוק כד:וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר – מִנַּהּ, מַלְכוּתָא, עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן, וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהֹן, וְהוּא יִשְׁנֵא מִן־קַדְמָיֵא, וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל. [ועשר הקרניים – פשרן הוא שממנה, מן המלכות, עשרה מלכים יקומו, ואחרון יקום אחריהם, והוא יהיה שונה מהראשונים, ושלושה מלכים ישפיל.]
פסוק כה:וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלִּל, וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא, וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת, וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד־עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן. [ודברים כלפי האל העליון ידבר, ואת קדושי עליונים הוא ישחית, ויחשוב לשנות זמנים, שבת ומועדים ודת, ואלה יינתנו בידו עד עת ועתים וחצי עת.]
פסוק כו:וְדִינָא יִתִּב, וְשָׁלְטָנֵהּ יְהַעְדּוֹן לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד־סוֹפָא. [והדין יֵשב, ואת שלטונו של המלך הזה יסירו להשמיד ולאבד אותו עד הסוף.]
פסוק כז:וּמַלְכוּתָא וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל־שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין. מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם, וְכֹל שָׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן. [והמלכות והשלטון והגדולה של המלכויות שתחת כל השמים יינתנו לעם קדושי עליונים, ישראל. מלכותו תהיה מלכות עולם, וכל השלטונות לו יעבדו ויישמעו.]
פסוק כח:עַד־כָּה סוֹפָא דִי־מִלְּתָא. אֲנָה, דָנִיֵּאל, שַׂגִּיא רַעְיוֹנַי יְבַהֲלֻנַּנִי, וְזִיוַי יִשְׁתַּנּוֹן עֲלַי, וּמִלְּתָא בְּלִבִּי נִטְרֵת. [עד כאן סוף העניין. אני, דניאל, מחשבותי הבהילו אותי מאוד, וזיווי, אור פני השתנה עלי, ואת הדבר שמרתי, צפנתי בלבי.] דניאל ראה בחלום את חיות הטרף העולות מן הים, ודמות אדם הבאה במרומים. בחיזיון מופיע גם הקדוש ברוך הוא ופמליית משמשיו. אחד המלאכים הסביר לדניאל שהמראה מסמל את מה שעתיד לקרות בעולם – מלכויות שונות יבואו זו אחר זו, ובסופו של דבר תבוא הגאולה.
