פסוק א:אני נבוכדנצאר שלו הייתי בביתי כי שלוותי ונחתי מלעשות עוד מלחמה להיות כל העולם במנוחה משועבד אלי מה שלכן רענן הייתי בהיכלי כי הייתי נמשך אחר כל תענוגי האדם המשמחים הגוף ושמים אותו רענן כברוש. מה שבכל כחי נמשכתי אחרי הגופניות בחשבי כי כחי ועוצם ידי עשה לי את כל החיל הזה ושכחתי שם המגביהי לשבת אשר הגביה קיני. מה שעל כן–
פסוק ב:חלום ראיתי אשר הפחידני ורעיוני על משכבי ומראות ראשי יבהלוני כי זולת מה שהיה מפוחד בשנתו בעת החלום עוד היה נבהל אפילו בהקיץ.
פסוק ג:וממני נגזר שיובאו לפני כל חכמי בבל למען יודיעוני פתרון החלום
פסוק ה:ולא ידעו לפותרו עד שבאחרונה בא דניאל אשר למעלתו שמתי את שמו בלטשצר כשם אלהי להיות רוח אלהים קדושים בו ואמרתי לפניו החלום.
פסוק ו:אתה בלטשצר גדול מכל החרטומים. אשר אני יודע בנסיון כי רוח אלהים קדושים בך. וכל סוד וכל סתום אינו מכוסה לך כי לא ינצחך עם כל סתומו ועומקו. ואמנם אתה תנצחהו ותבינהו מראות חלומי אשר ראיתי ופתרונו תאמר אלי כאשר אמרת החלום והפתרון האחר. ואף ששאל ממנו החלום כאשר עשה בפעם הראשונה הנה להיות כי לא שכחו כראשון. ולהיות נאמן דניאל אליו ושלא יאמר אליו פתרון כוזב ונשחת. לא רצה להטרידו בשיאמר אליו החלום. וספרו הוא כאשר ראהו.
פסוק ז:במראות שכלי שבראש על משכבי הייתי רואה כאלו היה אילן בתוך הארץ וגובהו גדול.
פסוק ח:וגדל האילן ונתחזק ורומו הגיע עד השמים וענפיו לסוף כל הארץ.
פסוק ט:עליהו יפה ופריו הרבה באופן שמזון מספיק לכל יש בו. תחתיו בצלו תשכון כל חית השדה. ובענפיו ישכנו עוף השמים וממנו יזון כל בשר מהבעלי חיים כי זולת שמספיק מזונו לכל בני האדם עוד יספיק לכל החי לכל בשר.
פסוק י:ואחר כך ראיתי במראות ראשי על משכבי והנה מלאך וקדוש יורד מן השמים.
פסוק יא:מכריז בכח ואומר ככה כרתו האילן וקצצו ענפיו. השירו עליו. ופזרו פריו. באופן שתנוד החיה שעומד תחתיו וילך לה. וכן העוף מהענפיו.
פסוק יב:ואמנם עיקר שרשיו עזבו בארץ. ובאסור ברזל ונחשת בדשא השדה ובטל השמים ירחץ. ועם החיות חלקו בעשב הארץ.
פסוק יג:לבו ושכלו ישנו מלב האדם ולבב חיה ינתן לו עד שיעברו עליו בעומדו על התכונה הזאת שבע שנים.
פסוק יד:בגזרת מלאכים הדבר ובמאמר קדושים נשאל לעשות הפעל הלז וגם האילן הזה למען ידעו החיים ששולט העליון במלכות האינושיי׳ ולאשר יחפוץ יתננו ואף שיהיה שפל האנשי׳ יקימהו במלכות אם יחפוץ בו.
פסוק טו:זהו החלום אשר ראיתי ואתה בלשצר תאמר הפתרון יען כי כל חכמי מלכותי אינם יכולים להודיעני הפתרון ואתה יכול להיות רוח אלהים קדושים בך.
פסוק טז:אז דניאל שתק ונשתומם שעה אחת ורעיוניו הבהילוהו כחרד וירא על הדבר. מה שלכן אמר אליו המלך שאל יבהל מהחלום והפתרון ויאמר אשר ידע בו כגיבור בלי חרדה. ואז ענה בלטשצאר אדוני החלום לשונאך ופתרונו לאויבך ולכן חרדתי ונשתוממתי.
פסוק יז:האילן שראית שגדל ונתחזק ורומו הגיע לשמים וענפיו לכל הארץ.
פסוק יח:ועליהו יפרח ופריו רב ומזון לכל בו. תחתיו תשכון חית השדה ובענפיו ישכון עוף השמים.
פסוק יט:הוא משל ממך המלך אשר גדלת ועצמת וגדולתך גדלה עד הגיע לשמים וממשלתך לקצות הארץ.
פסוק כ:ואשר ראית מהמלאך וקדוש היורד מהשמים ואומר כרתו האילן והשחיתוהו וגו׳–
פסוק כא:זהו הפתרון וגזרת העליון הוא אשר הגיעה על אדוני.
פסוק כב:כי לגאותך יגרשוך מלשכון עם אנשים ובמקום הגביהך עליהם תושפל תחתיהם. ועם חיות השדה אשר נתנו תחת ממשלת האנשים תהיה משכנך ויאכילוך עשב כשורים. ומטל השמים ירחצוך בהיותך לחורב ביום ולקרח בלילה ושבעה זמנים יעברו עליך בהיותך באופן הזה. עד אשר תדע ששליט העליון במלכו׳ האנשים ולאשר יחפוץ יתננו.
פסוק כג:ואשר אמרו לעזוב עיקר שרשו בארץ. המלכות לך קיים לבעבור תדע כי שליטים העליונים ויכולים לתת הממלכה ולהסירה ולהחזירה כרצונם.
פסוק כד:לכן המלך עצתי יטב לך וחטאתיך פדה בצדקה ועונותיך ברחם העניים כי בודאי בזה תהיה רפואה לטעותך כי תחת אשר גאה גאית והשפלת האנשים. עתה תרחם על העניים ותגביהם וזה להכנעתך אל האלוה.
פסוק כו:והנה נבוכדנצאר לקח עצת דניאל ובה ניצל מהגזר׳ עד עבור יב׳ חדש שבלכתו בהיכל המלכו׳ מבבל עבר עליו רוח גאוה בראותו את יופי ההיכל והעיר–
פסוק כז:ואמר הלא זאת היא בבל הגדולה אשר בניתיה לבית מלכות בתוקף כחי ליקר וכבוד הדרי.
פסוק כח:ובעוד שהדבר יצא מפי המלך. נפל קול מן השמים לאמר לך אמרין נבוכדנצאר המלכות הוסר ממך.
פסוק כט:ומן משכן האנשים יגרשוך ועם חית השדה יהיה מדורך ועשב כשורים יאכילוך ושבעה עתים יעברו עליך עד אשר תדע ששליט העליון במלכו׳ האנשים ולאשר יחפוץ יתננו ולא כאשר חשבת אתה שבנית בבל בכחך לכבוד ולתפארת למלכותך.
פסוק ל:ובשעה ההיא כלה הדבר והגיע על נבוכדנצאר וממשכן האנשים גורש ועשב כשורים אכל ומטל השמים נרחץ גופו עד ששערו גדל כשער ונוצת הנשרים וצפרניו כצפורני הצפרים. כי אבד שכלו האינושי ונהפך כעיר פרא ואהב אוכל הבהמות והדירה עמהם. תחת אשר אהב להשכין משכנו במשכן השליט העליון ולהתלבש בלבושו מהגאוה כי ה׳ מלך גאות ולו משפט הגאוה להיות מלכותו מלכות עולם ונצחי.
פסוק לא:ולסוף הימים אני נבוכדנצאר נשאתי עיני לשמים. ושכלי שב עלי. ולעליון ברכתי. ולחי העולמים שבחתי והדרתי אשר ממשלתו ממשלת עולם ונצחי. ומלכותו עם דור ודור ואף שהדורות יתמו וימותו הוא לבדו יתמיד בנצחיותו.
פסוק לב:וכל יושבי הארץ כאין נחשבים. וכרצונו יעשה בצבא השמים ויושבי הארץ. ואין מוחה בידו שיאמר לו מה תעשה.
פסוק לג:בעת ההיא שב שכלי עלי ולכבוד מלכותי חזרתי. וזיו ואור פני חזר עלי. ולי שרי ופקידי בקשו ועל מלכותי הייתי מתוקן וגדולה יתרה נתוספה אלי.
פסוק לד:ולכן עתה אני משבח מרומם ומהדר למלך השמים אשר כל מעשיו אמת ודרכיו דין ואש׳ הולכים בגאו׳ יכול להשפילם.