נבוכדנצר חי עם חיות השדה

כמה זמן חי נבוכדנצר עם חיות השדה?

בפסוק כ', בפתרון החלום על ידי דניאל על נבוכדנצר כתוב:

וְדִ֣י חֲזָ֣ה מַלְכָּ֡א עִ֣יר וְקַדִּ֣ישׁ נָחִ֣ת ׀ מִן־שְׁמַיָּ֡א וְאָמַר֩ גֹּ֨דּוּ אִֽילָנָ֜א וְחַבְּל֗וּהִי בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶאֱסוּר֙ דִּֽי־פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֧ל שְׁמַיָּ֣א יִצְטַבַּ֗ע וְעִם־חֵיוַ֤ת בָּרָא֙ חֲלָקֵ֔הּ עַ֛ד דִּֽי־שִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי׃
[ואשר ראה המלך מלאך וקדוש יורד מן השמים ואמר כרתו האילן והשחיתוהו, אך עיקר שרשיו עזבו בארץ, ובמאסר ברזל ונחושת בדשא אשר בשדה, ובטל השמים ירחץ, ועם חית השדה חלקו, עד אשר שבעה עתים יעברו עליו.]
(דניאל ד כ)

ובפסוק כ"ט, בגזירה משמים ששמע נבוכדנצר:

...וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן עליך (עֲלָ֑ךְ) עַ֣ד דִּֽי־תִנְדַּ֗ע...
[...ושבעה עיתים יעברו עליך עד אשר תדע...]
(דניאל ד כח)

ובפסוק ל', בקיום הגזירה כתוב:

בַּהּ־שַׁעֲתָ֗א מִלְּתָא֮ סָ֣פַת עַל־נְבוּכַדְנֶצַּר֒ וּמִן־אֲנָשָׁ֣א טְרִ֔יד וְעִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יֵאכֻ֔ל וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּ֥י שַׂעְרֵ֛הּ כְּנִשְׁרִ֥ין רְבָ֖ה וְטִפְר֥וֹהִי כְצִפְּרִֽין׃
[אז כלה הדבר והגיע על נבוכדנצר ומן האנשים גורש, ועשב כשוורים אכל, ומטל השמים גופו ירחץ, עד אשר שערו כנוצות הנשרים גדל, וציפורניו כשל ציפורים ארכו.]
(דניאל ד ל)

בפתרון החלום ובגזירה משמים נאמר שנבוכדנצר יחיה עם חיות השדה שבעה עדנים. אמנם בקיום הגזירה לא נזכרה התקופה בפירוש, אלא רק נאמר שחי עם החיות עד אשר שערו כנוצות הנשרים גדל, וציפורניו כשל ציפורים ארכו. אך ודאי שתקופה זו ארכה שבעה עדנים כנאמר בגזירה ובפתרון.

כמה הם שבעה עידנים?

כתב אבן עזרא:

אין לי לדעת אלו השבעה עידנים מה הם, אם ימים או שבועות, או חודשים או שנים. ולהיותם ימים או שבועות אין נכון, בעבור שכתוב "עַ֣ד דִּ֥י שַׂעְרֵ֛הּ כְּנִשְׁרִ֥ין רְבָ֖ה"(=עד אשר שערו כנוצות הנשרים גדל). והגאון אמר שהם חדשים. ולפי דעתי הם שנים, כמו "עַד־עִדָּ֥ן וְעִדָּנִ֖ין וּפְלַ֥ג עִדָּֽן׃"(דניאל ז כה)
(אבן עזרא דניאל ד כח)

לכאורה גם ברש"י נראה כהכרעת אבן עזרא שהשבעה עידנים הם שבע שנים, ממה שכתב רש"י:

"וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן עֲלָ֑יךְ" - יש לומר גמול בית המקדש שהחריב שנבנתה בשבע שנים.
(רש"י דניאל ד כב)

מכל מקום אין זה הכרח גמור לומר כן ברש"י, כי יתכן ששבעה עידנים הם כנגד שבע השנים של בניין בית המקדש אף שהעידנים אינם שנים.

ובפסוק ל"א בסיום הגזירה כתוב:

וְלִקְצָ֣ת יֽוֹמַיָּה֩ אֲנָ֨ה נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר עַיְנַ֣י ׀ לִשְׁמַיָּ֣א נִטְלֵ֗ת וּמַנְדְּעִי֙ עֲלַ֣י יְת֔וּב ולעליא (וּלְעִלָּאָה֙) בָּרְכֵ֔ת וּלְחַ֥י עָלְמָ֖א שַׁבְּחֵ֣ת וְהַדְּרֵ֑ת דִּ֤י שָׁלְטָנֵהּ֙ שָׁלְטָ֣ן עָלַ֔ם וּמַלְכוּתֵ֖הּ עִם־דָּ֥ר וְדָֽר׃
[ולסוף הימים, אני נבוכדנצר עיניי לשמים נשאתי, ודעתי עלי חזרה, ולעליון ברכתי, ולחי העולם שיבחתי ופיארתי כי ממשלתו ממשלת עולם ומלכותו לדור ודור.]
(דניאל ד לא)

לכאורה קשה לקרוא לשבע שנים "וְלִקְצָ֣ת יֽוֹמַיָּה֩". אמנם אין זו קושיה, כי מבואר באבן עזרא (דניאל ד לא) ש"וְלִקְצָ֣ת יֽוֹמַיָּה֩" אין פירוש 'קצת' מלשון 'מעט' כפי השימוש הרגיל היום. אלא פירושו מלשון 'קץ', והיינו קץ הימים, סוף הימים שנגזרו עליו. כן פירש במצודת דוד (דניאל ד לא) [וכן ברלב"ג (דניאל ד לא)].

המילה 'קצת' מופיעה שמונה פעמים בתנ"ך, מתוכן שבע פעמים בספר דניאל (ופעם אחת בעזרא נ ז סט). לכל הפחות הפעמים בהן נכתב 'לקצת', הכוונה כפי שאמרנו, לקץ, לסיום [וביתר המופעים יש לעיין].

וּלְבַב חֵיוָה יִתְיְהִב לֵהּ - האם נבוכדנצר רק התנהג כחיה?

נבוכנצר מספר לדניאל על חלומו – 

לִבְבֵהּ֙ מִן־אנושא (אֲנָשָׁ֣א) יְשַׁנּ֔וֹן וּלְבַ֥ב חֵיוָ֖ה יִתְיְהִ֣ב לֵ֑הּ וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי׃
[לבבו מלבב אדם ישתנה ולבב חיה ינתן לו ושבעה עיתים יעברו עליו.]
(דניאל ד יג)

על אודות שהותו של נבוכדנצר עם חיות השדה, יש לשאול מה פירוש הכתוב: "וּלְבַ֥ב חֵיוָ֖ה יִתְיְהִ֣ב לֵ֑הּ (=ולבב חיה ינתן לו)"(דניאל ד יג)?

כתב אבן עזרא:

ואל יעלה על לבך שנבוכדנצר שב (=הפך) בהמה, זכר או נקבה, כי אין כתוב רק שישכון עם החיות ויאכל עשב כמוהם. וטעם "וּלְבַ֥ב חֵיוָ֖ה יִתְיְהִ֣ב לֵ֑הּ (=ולבב חיה ינתן לו)"(דניאל ד יג), שתסור דעתו והיא דעת הנשמה; והנה בסור חכמת הנשמה שב לבו ונשאר כלב חיה, והעד על כל זה שאמר באחרונה: "עַיְנַ֣י ׀ לִשְׁמַיָּ֣א נִטְלֵ֗ת וּמַנְדְּעִי֙ עֲלַ֣י יְת֔וּב (=עיניי לשמים נשאתי, ודעתי עלי חזרה)"(דניאל ד לא).
ואני ראיתי אחד מחברינו נאמן רוח והגיד לי שהיה באי אחת שהיא סרדיניה, והנה ערל אחד יצא וברח מאבותיו כי סרה דעתו והשתגע והיה עם האיילים שנים רבות. והוא הולך על רגליו וידיו כמוהם. והנה הלך מלך האי לצוד צידה ולקח איילים רבים ונלקח הערל השוטה החושב שהוא אייל, ובאו אבותיו והכירוהו ודיברו אליו ולא ענה, ונתנו לפניו לחם לאכול ויין לשתות ולא אבה, ונתנו לו עשבים עם האיילים ואכל, ובחצי הלילה ברח לאיילות השדה.
(אבן עזרא דניאל ד כח)

[הערת המערכת: ברפואה המודרנית מכונה ההפרעה בשם "ליקנתרופיה קלינית". במחקרים רבים מזכירים את נבוכדנצר בתור המקרה הקדום ביותר המתועד.]

ובפירוש רב סעדיה גאון כתב:

אל תאמר שהוא נעשה חמור או ערוד. אלא נשתטה ונעשה בער כבהמה. ומן הלכלוך והזיעה... גדלו שערותיו כנוצה של נשרים, וציפורניו כציפורני פרס ועזניה שדורסים בציפורניהם.
(רס"ג דניאל ד ל)

אבל ר' יוסף קארו כתב:

ואל תתמה היאך בר נש מתגלגל בבעירא, דמקרא מלא הוא בדניאל, בעובדא דנבוכדנצר דאיתגלגל בבעירא. ולא כדפירש אבן עזרא; אלא ממש אתגלגל, ובתר הכי "מַנְדְּעִ֣י ׀ יְת֣וּב עֲלַ֗י" לאדכרא כל מאי דעדא עלי בגין חובה דגאוה "וּלְחַ֥י עָלְמָ֖א שַׁבְּחֵ֣ת" וכו'.
והאי מילתא זיל קרי בי רב הוא, ולא איסתפק להו בזוהרא קדישא אלא אי איתגלגל בבעירא דלא דכיא.
[ואל תתמה איך בן אדם מתגלגל בבהמה, שמקרא מלא הוא בדניאל, במעשה של נבוכדנצר שהתגלגל בבהמה. ולא כפי שפירש אבן עזרא; אלא ממש התגלגל. ואחר כך "מַנְדְּעִ֣י ׀ יְת֣וּב עֲלַ֗י"(=דעתי שבה עליי) להזכיר כל מה שעבר עליי בגלל עוון הגאוה "וּלְחַ֥י עָלְמָ֖א שַׁבְּחֵ֣ת"(=ולחי העולם שיבחתי) וכו'.
וזה הדבר מוסכם הוא ועולה מן הכתוב, ולא הסתפקו בזוהר הקדוש אלא אם התגלגל בבהמה שאינה טהורה (כך או כך ברור שהתגלגל).]
(מגיד מישרים ויקרא פסקה אחרונה)