פסוק א:אנה, שלה - כמו: שלו הייתי.
פסוק ב:חלם, וידחלינני - הפחידני.
פסוק ב:והרהורין - הרהור הלב ואין ריע לו.
פסוק ב:וחזוי ראשי - כי העינים הם בראש, או בעבור היות החזיון במוח.
פסוק ג:ומני - יספר כל המעשה שעבר ונכתב ככה בעבור כבוד דניאל שכתב המלך ככה לכל מדינות מלכותו ותפארת גדולה היתה לישראל.
פסוק ד:באדין עלין - באין היו לפניו, אמר אנה ולא אמר אמרית, כי גם הוא נכון בלשון וכמוהו אני הגבר ראה ונשאר אני כי אומלל אני, כי הוא פתח.
פסוק ה:ועד אחרין - אחרון ואם בו רוח אלהין קדישין, הוא קדוש.
פסוק ו:בלטשאצר, לא אנס - לא ינצחך, וכמוהו: אין אונס, כמו: מנצח מכריח:
פסוק ז:וחזוי, אילן - עץ מתוך האדמה.
פסוק ח:וחזותיה - שעיפיו וכמוהו: קרן חזות, שיש לו כדמות שעיפים.
פסוק ט:עפיה - אמר יפת: ענפיו וכמוהו: מבין עפאים יתנו קול. גם הוא פירש וחזותיה עביו וככה קרן חזות. ויש אומרים: כי עפיה עליו:
פסוק ט:יתזן - מגזרת מזון.
פסוק י:עיר - מלאך. ורבי משה אמר: שאיננו גוף והוא ער תמיד ולא ישן.
פסוק י:נחית - ירד וכמוהו נחת גדודיה.
פסוק יא:בדרו - הפיצו או השחיתו.
פסוק יב:ברם - אך עיקר שרשו בארץ עזבו ויעמוד בין העשבים ובין הדשאים, כמו: אסור בנחושתים.
פסוק יב:ובטל יצטבע - ירוה.
פסוק יג:לבביה - לבו מלב אנוש ישנו.
פסוק יג:יחלפון - יעברו כמו הגשם חלף הלך לו.
פסוק יד:בגזירת - ככה גזרו שהם משרתי השם, כאשר צום ומאמר קדושים זאת. והשאלה למה זה? בעבור שידעו החיים כי העליון הוא השם שליט במלכות אנשים השפלה, ולאשר ירצה יתננה, ושפל אנשים יקים עלה.
פסוק טו:דנא - כך אמרתי לדניאל.
פסוק טז:אדין אשתומם - השתומם שעה אחת.
פסוק טז:לערך - כמו: ויהי עריך וזה דרך מוסר עם המלך. ויש אומרים: כי לבו לשם ואין צורך, כי נכון הוא כמשמעו.
פסוק יז:אילנא - אמר ר' ישועה: כי וחזותיה מלשון חזה שהוא נראה וככה קרן חזות. ואם כן איך יפרש ותעלנה חזות ארבע תחתיה?
פסוק יח:ועפיה - והפסוק אחריו אין צריך פירוש.
פסוק כא:דנה - הוא הפתרון כאשר נאמר לך, ופי' מלכי עצתי וכמוהו: וימלך לבי עלי.
פסוק כד:פרק - גאל כמו ויפרקנו מצרינו.
פסוק כד:במחן ענין - לחון עניים. הן יהיה אריכות לשלותך, או כמו ארוכה לשגגתך.
פסוק כה:כולא - הכל בא והגיע כן כתב בספר ואל תתמה שלא כתב עלי רק על נבוכדנצר, כמו: וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל והוא המספר וככה מהלך הוה גם ענה מלכא כאילו אמר עניתי וכן בפום מלכא:
פסוק כח:עדת - סרה ועברה מעליך אין לי דעת לדעת אלו השבעה עדנין מה הם, אם ימים או שבועים או חדשים או שנים? ולהיותם ימים או שבועים אין נכון, בעבור שכתוב עד די שעריה כנשרין רבה. והגאון אמר: שהם חדשים. ולפי דעתי שהם שנים, כמו: עדן ועדנין ופלג עדן. ואל יעלה על לבך שנבוכדנצר שב בהמה זכר או נקבה, כי אין כתוב רק שישכון עם החיות ויאכל עשב כמוהם. וטעם ולבב חיוא, שתסור דעתו והיא דעת הנשמה והנה בסור חכמת הנשמה שב לבו ונשאר כלב חיה, והעד על כל זה שאמר באחרונה: עיני לשמיא נטלית ומנדעי יתוב עלי ואני ראיתי אחד מחברינו נאמן רוח והגיד לי שהיה באי אחת שהיא סרדניא, והנה ערל אחד יצא וברח מאבותיו כי סרה דעתו והשתגע והיה עם האיילים שנים רבות והוא הולך על רגליו וידיו כמוהם, והנה הלך מלך האי לצוד צידה ולקח איילים רבים ונלקח הערל השוטה החשוב שהוא איל, ובאו אבותיו והכירוהו ודברו אליו ולא ענה ונתנו לפניו לחם לאכול ויין לשתות ולא אבה, ונתנו לו עשבים עם האיילים ואכל ובחצי הלילה ברח לאיילות השדה.
פסוק לד:ודי מהלכין בגוה - גאוה, כמו: כי השפילו ותאמר גוה.