פסוק ב:אדרגזריא גדבריא. גדבריא הגימ"ל דגושה והוא מן היוצאים מהכלל וכן נמנה במסורת סימן ה' מזה הספר:
פסוק ב:דתבריא. הדל"ת דגושה כפי הכלל שהם שתי אותיות בג"ד כפ"ת וממוצא אחת והראשונה בשוא והמסורת מנאו עם הדגושין אחר יה"וא בלא מבטל וי"ל כי הוא דגוש מהסבה שזכרתי:
פסוק ג:באדין מתכנשין. הנו"ן דגושה:
פסוק ג:גדבריא דתבריא. שניהם בדגש כמ"ש למעלה:
פסוק ג: וקאמין. וקימין קרי:
פסוק ג:לקבל. הקו"ף בחטף קמץ:
פסוק ה:קיתרס. קתרס קרי וטעות נפל במקרא גדולה כי אינו אלא יתיר יו"ד:
פסוק ה:סבכא פסנתרין. הפ"א דגושה והוא יוצא מן הכלל כמ"ש ר' משה קמחי:
פסוק ה:סומפניא. במקצת מדוייקים בה"א וכן הוא במסורת שאכתוב לקמן:
פסוק ו:בה שעתא. בספרים מדוייקם העי"ן בחטף פתח והתי"ו רפי' וכן הוא דלקמן:
פסוק ו:יקדתא. במדוייקים כ"י אין יו"ד אחר הקו"ף כמ"ש לקמן:
פסוק ו:כל קבל. בחטף קמץ הקו"ף:
פסוק ו:פסנטרין. נמסר עליו לית כתיב טי"ת:
פסוק ז:צלם דהבא. הה"א בחט"ף פתח:
פסוק ח:כל קבל. בחט"ף קמץ הקו"ף:
פסוק י:שמת טעם. השי"ן פתוחה במדוייקם ובמקצתם שמת בשני שואין:
פסוק י:פסנתרין. בדגש הפ"א כמ"ש לעיל:
פסוק י:וסיפלו'. וסופני' קרי כן הוא בספרים מדוייקים וגם הכתיב הוא בה"א והמסורת אורמת כך קדמאה סומפניא. תניינא וסופני'. תליתאה וסומפניה:
פסוק יא:יקדתא. כלם חסרים יו"ד וכתיבין אל"ף כך מצאתי כתוב בס"א כ"י:
פסוק יב:יהודאין. בספרים כ"י שלפני החירק תחת האל"ף אבל במכלול דף רל"א כתוב יהודאין מפיק י"ד דניאל ועזרא כשדאין מפיק אלף דניאל ועזרא וכ"כ הלוית חן ש"ח פי"ו:
פסוק יג:ועבד נגו. העי"ן בחטף פתח:
פסוק יג:שמו עליך. עלך קריף לאלהיך. לאלהך קרי:
פסוק יד:וחמא. י"ס וחמה בה"א:
פסוק יד:קדם מלכא. בקמץ חטף הקו"ף:
פסוק יד:הצדא. בדגש הדל"ת:
פסוק טו:קיתרס. יתיר יו"ד:
פסוק טו:וסומפניה. כן כתוב כמ"ש למעלה:
פסוק טו:יקדתא. בלא יו"ד אחר קו"ף כמ"ש לעיל:
פסוק טז:מלכא נבוכדנצר. מלת למלכא באתנחתא ומלך נבוכדנצר בז"ק או ברביע שהוא תחלת דבור וזהו שדרשו רבותינו בויקרא רבה סוף פרשת ל"ג אם מלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא אלא כך אמרו לו וכו' וכ"כ רבינו בחיי בכד הקמח אות תי"ו תורה:
פסוק טז:על דנה. יש ספרים דנא באל"ף:
פסוק יז:ישיזב. בדפוסים ישנים ובספרים כ"י מלא יו"ד אחר שי"ן והזי"ן בחירק לא בצירי:
פסוק יח:לאלהיך. יתיר יו"ד:
פסוק יח:איתנא. ברוב המדוייקם התי"ו בקמץ לא בפתח ובקצת ספרים כתיב איתינא ונכתב עליו יתיר יו"ד:
פסוק יח:פלחין. הפ"א רפויה:
פסוק יט:אשתנו. אשתני קרי:
פסוק כא:פטישיהון. יתיר יו"ד בתר טי"ת והטי"ת דגושה ולפי דעתי זהו המחלוקת שבין המערבאי למדנחאי אי יתיר יו"ד או חסיר:
פסוק כא:ורמיו. היו"ד נחה והוא"ו נעה כמו המסיו את לב העם (יהושע י״ד:ח׳) וכן אשתיו חמרא היתיו. מאני דהבא (דניאל ה׳:ג׳). וכתב ר' אלייא המדקדק דברוב הספרים כל אלו הואוי"ן הן שרוקין בטעות וראוין להיות בלי נקוד:
פסוק כא:יקדתא. בלא יו"ד אחר הקו"ף:
פסוק כב:כל קבל. בחטף קמץ הקו"ף:
פסוק כב:יתירה. בספרים מדוייקים מספרד מלעיל ונמסר יתירה ג' מלעיל וסימן דחילא יתירה. דחילא ואימתני ותקיפה יתירה (סימן ז') כל קבל דנה מן די מלך מלכא:
פסוק כג:תלתיהון. בספרים קדמונים גם תי"ו שניה דגושה ובמסרה חשיב ליה עם ד' תוי"ן דגשין אחר שופר הולך כמו על הבתים וכן מצאתי בספר דקדוק ישן שהאריך לדבר בזה וכלל דבריו דתי"ו שנייה נדגשה בחוזק כאילו יהיה פתח לפניה:
פסוק כה:בגו נורא. בקצת ספרים בגו וכן במסורת:
פסוק כה: רביעיא. רביעאה קרי:
פסוק כו:פקו ואתו. מלת פקו חסר וא"ו והפ"א בג' נקודות והכי גרסינן במדרש חזית פסוק אמרתי אעלה בתמר פוקו ואיתו אין כתיב כאן אלא פקו ואתו מכאן שנפרץ הכבשן ופירש בעל מתנות כהונה דדייק מדכתיב פקו חסר וא"ו משמע שלא יצאו שלשתן בפתח א' אלא כל א' וא' יצא בפרצה בפני עצמו:
פסוק כח:שניו. היו"ד נחה והוא"ו נעה כמ"ש למעלה אצל ורמיו:
פסוק כח:גשמיהון. יתיר יו"ד ובחילופים שלנו משמע שכן הוא למדנחאי אבל למערבאי חסר:
פסוק כט:ועבד נגוא הדמין. לית כתיב אל"ף ובמסורת חשיב ליה עם מלין דיתירין אל"ף בסוף תיבותא:
פסוק כט:כל קבל. בחטף קמץ:
פסוק לא:די דארין. דירין קרי:
פסוק לא:ישגא. בסין לא בסמ"ך כמ"ש בקצת דפוסים: