א נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ צְלֵ֣ם דִּֽי־דְהַ֔ב רוּמֵהּ֙ אַמִּ֣ין שִׁתִּ֔ין פְּתָיֵ֖הּ אַמִּ֣ין שִׁ֑ת אֲקִימֵהּ֙ בְּבִקְעַ֣ת דּוּרָ֔א בִּמְדִינַ֖ת בָּבֶֽל׃ ב וּנְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֡א שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּזְרַיָּא֩ גְדָ֨בְרַיָּ֤א דְּתָבְרַיָּא֙ תִּפְתָּיֵ֔א וְכֹ֖ל שִׁלְטֹנֵ֣י מְדִֽינָתָ֑א לְמֵתֵא֙ לַחֲנֻכַּ֣ת צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃ ג בֵּאדַ֡יִן מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּזְרַיָּ֣א גְדָבְרַיָּא֩ דְּתָ֨בְרַיָּ֜א תִּפְתָּיֵ֗א וְכֹל֙ שִׁלְטֹנֵ֣י מְדִֽינָתָ֔א לַחֲנֻכַּ֣ת צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֑א וקאמין (וְקָֽיְמִין֙) לָקֳבֵ֣ל צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּֽר׃ ד וְכָרוֹזָ֖א קָרֵ֣א בְחָ֑יִל לְכ֤וֹן אָֽמְרִין֙ עַֽמְמַיָּ֔א אֻמַּיָּ֖א וְלִשָּׁנַיָּֽא׃ ה בְּעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרוֹקִיתָא קיתרוס (קַתְר֨וֹס) סַבְּכָ֤א פְּסַנְתֵּרִין֙ סוּמְפֹּ֣נְיָ֔ה וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א תִּפְּל֤וּן וְתִסְגְּדוּן֙ לְצֶ֣לֶם דַּהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃ ו וּמַן־דִּי־לָ֥א יִפֵּ֖ל וְיִסְגֻּ֑ד בַּהּ־שַׁעֲתָ֣א יִתְרְמֵ֔א לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃ ז כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֡ה בֵּהּ־זִמְנָ֡א כְּדִ֣י שָֽׁמְעִ֣ין כָּֽל־עַמְמַיָּ֡א קָ֣ל קַרְנָא֩ מַשְׁר֨וֹקִיתָ֜א קיתרס (קַתְר֤וֹס) שַׂבְּכָא֙ פְּסַנְטֵרִ֔ין וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א נָֽפְלִ֨ין כָּֽל־עַֽמְמַיָּ֜א אֻמַיָּ֣א וְלִשָּׁנַיָּ֗א סָֽגְדִין֙ לְצֶ֣לֶם דַּהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃ ח כָּל־קֳבֵ֤ל דְּנָה֙ בֵּהּ־זִמְנָ֔א קְרִ֖בוּ גֻּבְרִ֣ין כַּשְׂדָּאִ֑ין וַאֲכַ֥לוּ קַרְצֵיה֖וֹן דִּ֥י יְהוּדָיֵֽא׃ ט עֲנוֹ֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לִנְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּ֑א מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃ י אנתה (אַ֣נְתְּ) מַלְכָּא֮ שָׂ֣מְתָּ טְּעֵם֒ דִּ֣י כָל־אֱנָ֡שׁ דִּֽי־יִשְׁמַ֡ע קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרֹקִיתָא קיתרס (קַתְר֨וֹס) שַׂבְּכָ֤א פְסַנְתֵּרִין֙ וסיפניה (וְסוּפֹּ֣נְיָ֔ה) וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א יִפֵּ֥ל וְיִסְגֻּ֖ד לְצֶ֥לֶם דַּהֲבָֽא׃ יא וּמַן־דִּי־לָ֥א יִפֵּ֖ל וְיִסְגֻּ֑ד יִתְרְמֵ֕א לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃ יב אִיתַ֞י גֻּבְרִ֣ין יְהוּדָאיִ֗ן דִּֽי־מַנִּ֤יתָ יָתְהוֹן֙ עַל־עֲבִידַת֙ מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ לָא־שָׂ֨מֽוּ עליך (עֲלָ֤ךְ) מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם לאלהיך (לֵֽאלָהָךְ֙) לָ֣א פָלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א סָגְדִֽין׃ יג בֵּאדַ֤יִן נְבוּכַדְנֶצַּר֙ בִּרְגַ֣ז וַחֲמָ֔ה אֲמַר֙ לְהַיְתָיָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ בֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הֵיתָ֖יוּ קֳדָ֥ם מַלְכָּֽא׃ יד עָנֵ֤ה נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ וְאָמַ֣ר לְה֔וֹן הַצְדָּ֕א שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לֵֽאלָהַ֗י לָ֤א אִֽיתֵיכוֹן֙ פָּֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימֶת לָ֥א סָֽגְדִֽין׃ טו כְּעַ֞ן הֵ֧ן אִֽיתֵיכ֣וֹן עֲתִידִ֗ין דִּ֣י בְעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַשְׁרוֹקִיתָ֣א קיתרס (קַתְר֣וֹס) שַׂבְּכָ֡א פְּסַנְתֵּרִין֩ וְסוּמְפֹּ֨נְיָ֜ה וְכֹ֣ל ׀ זְנֵ֣י זְמָרָ֗א תִּפְּל֣וּן וְתִסְגְּדוּן֮ לְצַלְמָ֣א דִֽי־עַבְדֵת֒ וְהֵן֙ לָ֣א תִסְגְּד֔וּן בַּהּ־שַׁעֲתָ֣ה תִתְרְמ֔וֹן לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּ֑א וּמַן־ה֣וּא אֱלָ֔הּ דֵּ֥י יְשֵֽׁיזְבִנְכ֖וֹן מִן־יְדָֽי׃ טז עֲנ֗וֹ שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ וְאָמְרִ֖ין לְמַלְכָּ֑א נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר לָֽא־חַשְׁחִ֨ין אֲנַ֧חְנָה עַל־דְּנָ֛ה פִּתְגָ֖ם לַהֲתָבוּתָֽךְ׃ יז הֵ֣ן אִיתַ֗י אֱלָהַ֙נָא֙ דִּֽי־אֲנַ֣חְנָא פָֽלְחִ֔ין יָכִ֖ל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא מִן־אַתּ֨וּן נוּרָ֧א יָקִֽדְתָּ֛א וּמִן־יְדָ֥ךְ מַלְכָּ֖א יְשֵׁיזִֽב׃ יח וְהֵ֣ן לָ֔א יְדִ֥יעַ לֶהֱוֵא־לָ֖ךְ מַלְכָּ֑א דִּ֤י לאלהיך (לֵֽאלָהָךְ֙) לָא־איתינא (אִיתַ֣נָא) פָֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א נִסְגֻּֽד׃ יט בֵּאדַ֨יִן נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר הִתְמְלִ֣י חֱמָ֗א וּצְלֵ֤ם אַנְפּ֙וֹהִי֙ אשתנו (אֶשְׁתַּנִּ֔י) עַל־שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ עָנֵ֤ה וְאָמַר֙ לְמֵזֵ֣א לְאַתּוּנָ֔א חַ֨ד־שִׁבְעָ֔ה עַ֛ל דִּ֥י חֲזֵ֖ה לְמֵזְיֵֽהּ׃ כ וּלְגֻבְרִ֤ין גִּבָּֽרֵי־חַ֙יִל֙ דִּ֣י בְחַיְלֵ֔הּ אֲמַר֙ לְכַפָּתָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לְמִרְמֵ֕א לְאַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃ כא בֵּאדַ֜יִן גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ כְּפִ֙תוּ֙ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן֙ פטישיהון (פַּטְּשֵׁיה֔וֹן) וְכַרְבְּלָתְה֖וֹן וּלְבֻשֵׁיה֑וֹן וּרְמִ֕יו לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃ כב כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה מִן־דִּ֞י מִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ מַחְצְפָ֔ה וְאַתּוּנָ֖א אֵזֵ֣ה יַתִּ֑ירָא גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ דִּ֤י הַסִּ֙קוּ֙ לְשַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ קַטִּ֣ל הִמּ֔וֹן שְׁבִיבָ֖א דִּ֥י נוּרָֽא׃ כג וְגֻבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ תְּלָ֣תֵּה֔וֹן שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ נְפַ֛לוּ לְגֽוֹא־אַתּוּן־נוּרָ֥א יָֽקִדְתָּ֖א מְכַפְּתִֽין׃ כד אֱדַ֙יִן֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א תְּוַ֖הּ וְקָ֣ם בְּהִתְבְּהָלָ֑ה עָנֵ֨ה וְאָמַ֜ר לְהַדָּֽבְר֗וֹהִי הֲלָא֩ גֻבְרִ֨ין תְּלָתָ֜א רְמֵ֤ינָא לְגוֹא־נוּרָא֙ מְכַפְּתִ֔ין עָנַ֤יִן וְאָמְרִין֙ לְמַלְכָּ֔א יַצִּיבָ֖א מַלְכָּֽא׃ כה עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר הָֽא־אֲנָ֨ה חָזֵ֜ה גֻּבְרִ֣ין אַרְבְּעָ֗ה שְׁרַ֙יִן֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֽוֹא־נוּרָ֔א וַחֲבָ֖ל לָא־אִיתַ֣י בְּה֑וֹן וְרֵוֵהּ֙ דִּ֣י רביעיא (רְֽבִיעָאָ֔ה) דָּמֵ֖ה לְבַר־אֱלָהִֽין׃ כו בֵּאדַ֜יִן קְרֵ֣ב נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר לִתְרַע֮ אַתּ֣וּן נוּרָ֣א יָקִֽדְתָּא֒ עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר שַׁדְרַ֨ךְ מֵישַׁ֧ךְ וַעֲבֵד־נְג֛וֹ עַבְד֛וֹהִי דִּֽי־אֱלָהָ֥א עליא (עִלָּאָ֖ה) פֻּ֣קוּ וֶאֱת֑וֹ בֵּאדַ֣יִן נָֽפְקִ֗ין שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ מִן־גּ֥וֹא נוּרָֽא׃ כז וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א סִגְנַיָּ֣א וּפַחֲוָתָא֮ וְהַדָּבְרֵ֣י מַלְכָּא֒ חָזַ֣יִן לְגֻבְרַיָּ֣א אִלֵּ֡ךְ דִּי֩ לָֽא־שְׁלֵ֨ט נוּרָ֜א בְּגֶשְׁמְה֗וֹן וּשְׂעַ֤ר רֵֽאשְׁהוֹן֙ לָ֣א הִתְחָרַ֔ךְ וְסָרְבָּלֵיה֖וֹן לָ֣א שְׁנ֑וֹ וְרֵ֣יחַ נ֔וּר לָ֥א עֲדָ֖ת בְּהֽוֹן׃ כח עָנֵ֨ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֜ר וְאָמַ֗ר בְּרִ֤יךְ אֱלָהֲהוֹן֙ דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ דִּֽי־שְׁלַ֤ח מַלְאֲכֵהּ֙ וְשֵׁיזִ֣ב לְעַבְד֔וֹהִי דִּ֥י הִתְרְחִ֖צוּ עֲל֑וֹהִי וּמִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ שַׁנִּ֔יו וִיהַ֣בוּ גשמיהון (גֶשְׁמְה֗וֹן) דִּ֠י לָֽא־יִפְלְח֤וּן וְלָֽא־יִסְגְּדוּן֙ לְכָל־אֱלָ֔הּ לָהֵ֖ן לֵאלָֽהֲהֽוֹן׃ כט וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּי֩ כָל־עַ֨ם אֻמָּ֜ה וְלִשָּׁ֗ן דִּֽי־יֵאמַ֤ר שלה (שָׁלוּ֙) עַ֣ל אֱלָהֲה֗וֹן דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹא הַדָּמִ֣ין יִתְעֲבֵ֔ד וּבַיְתֵ֖הּ נְוָלִ֣י יִשְׁתַּוֵּ֑ה כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י לָ֤א אִיתַי֙ אֱלָ֣ה אָחֳרָ֔ן דִּֽי־יִכֻּ֥ל לְהַצָּלָ֖ה כִּדְנָֽה׃ ל בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א הַצְלַ֛ח לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ בִּמְדִינַ֥ת בָּבֶֽל׃ לא נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֗א לְֽכָל־עַֽמְמַיָּ֞א אֻמַיָּ֧א וְלִשָּׁנַיָּ֛א דִּֽי־דארין (דָיְרִ֥ין) בְּכָל־אַרְעָ֖א שְׁלָמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא׃ לב אָֽתַיָּא֙ וְתִמְהַיָּ֔א דִּ֚י עֲבַ֣ד עִמִּ֔י אֱלָהָ֖א עליא (עִלָּאָ֑ה) שְׁפַ֥ר קָֽדָמַ֖י לְהַחֲוָיָֽה׃ לג אָת֙וֹהִי֙ כְּמָ֣ה רַבְרְבִ֔ין וְתִמְה֖וֹהִי כְּמָ֣ה תַקִּיפִ֑ין מַלְכוּתֵהּ֙ מַלְכ֣וּת עָלַ֔ם וְשָׁלְטָנֵ֖הּ עִם־דָּ֥ר וְדָֽר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

יוסף אבן יחיא

יוסף אבן יחייא

פסוק א:
הפרשה הד׳
נבוכדנצאר מלכא עבד צלם וגו׳ ספר כי נבוכדנצאר עשה אלוה בצלם וצורת אדם מזהב אשר הוא היקר שבמתכות קומתו ששים אמות לרמוז כי הוא המשפיע בשש קצוות ולכן עשה גם כן רוחבו שש אמות. מה שברוחב נסתפק במספר הששיי באחדו׳ ואמנם בגובה עשה המספר הששיי בעשרו׳ להראות לעמים היותו גבוה מעל גבוה שומר ומשפיע לכל הזולת. והקימו בבקעת דורא שבמדינת בבל. נראה שבמחוז ההוא היה בקעה גדולה רחב׳ ידים
פסוק ב:
והקי׳ שם הצלם למען שהמקום יוכל להכיל את העם הנקבץ לעובדו במצות המלך. כי הוא שלח אחרי הקמת הצלם שם לאסוף כל שריו ועבדיו. מה שנראה שהנהגת מלכותו אז היה כהנהגת התוגר היום אשר יש לו שרים על הנהגת עניני המלכות הנקראים בלשונם באשה ואולי כי אלו הם האחשדרפנים.
פסוק ב:
ושרים על הנהגת אנשי המלחמה מרוכבי הרכש והסוסים והמרכבות הנקראים בגלאלביגי ואולי כי אלה הם סגניא.
פסוק ב:
ושרים על הנהגת אנשי המלחמה ההולכים רגלי. הנקראים אגא מהגיניצארי. ואולי כי אלה הם פחותא.
פסוק ב:
ושרים על השופטים מכל עיר ועיר המישירים את הדין והמשפט. הנקראים קאדי״ני. ואולי כי אלה הם אדרגזריא.
פסוק ב:
ושרים על הכנסות המלך והנהגת ביתו והוצאותיו ומאכלו ומשתהו. הנקראים דפטארדירי. ואולי כי אלה הם דתבריא.
פסוק ב:
ושרים על כל האנשים האלהיים אשר מלאכתם על שמירת בתי התפלות ועל השפלות. והישרת העם באמצעות התורה הנקראים אלפאקי וצאייטי. ואולי כי אלה הם גדבריא.
פסוק ב:
ושרים על אנשי החכמה מהאשפי׳ וקוסמים וכשדים ואולי כי אלה הם תפתיא.
פסוק ב:
וזולת אלה יש לו על כל מלכות ומחוז שלטון אחד שהוא שמה במקום המלך הנקרא בלשונם צאנגאקי. ובלעז ויצוריי. ואולי כי אלה הם שלטוני מדינתא וכלם באו במצותו לחנוכת הצלם.
פסוק ד:
מקום אשר שם נעשה הכרוז אשר היה קורא בכח אליכם עמים והם הגוי המרובה באוכלוסין. ואומות והם הגוי שיש להם פחות אנשים. ולשונות והם הגוי המעט מכל העמים ולא יוכר היותו לעם אחד רק מפני התחלפות הלשון. כי נראה שכל האומות כקטן כגדול באו עם השרים הנזכרים במצו׳ המלך.
פסוק ה:
בעת אשר תשמעו קול הקרן. והמשרוקיתא והוא הכלי השורק ובלעז שופולוטו.
פסוק ה:
וקתרוס סבכא פסנתרין. ואולי כי הם הכלים שמנגנים יחד עם אנשים שונים הנקראים בלעז פיפראש.
פסוק ה:
סמפוניא והוא הכלי העשוי בסנפונות הנקרא אורגאנוש.
פסוק ה:
וכל שאר מיני כלי זמר. והנה זכר אלה מהם להיות קולם קול גדול וחזק וכמעט ששאר הקולות לא ישמעו מפניהם.
פסוק ה:
תפלו על פניכם ותשתחוו לצלם הזהב שהקים נבוכדנצאר.
פסוק ו:
ומי שלא יפול על פניו וישתחוה אז תכף יושלך לתוך כבשן האש.
פסוק ח:
ובכן קרבו אנשים כשדיים והלשינו את היהודים לקנאתם ממעלתם.
פסוק י:
אתה המלך שמת חוק ודת שכל איש שישמע קול הקרן וגומר ולא ישתחוה שיושלך לכבשן האש.
פסוק יב:
והנה יש אנשים יהודים אשר הפקדת אותם על מלאכת מדינת בבל היינו שדרך משך ועביד נגו וקבלו תועלת וכבוד ממך וממלכותך ועם כל זה בזדונם עברו על דתך ולאלוהיך בשכבר אינם עובדים. ועתה לצלם אשר הקימות אינם משתחוים.
פסוק יד:
ואז הובאו האנשים האלה לפני המלך ואמר להם הצדא. הוא לשון תמיהא וכי איפש׳ הוא זה שאתם שדרך מישך ועביד נגו לאלהי אין אתם עובדים ולצלם אין אתם משתחוי׳ עם כל ההטבות שעשיתי עמכם. איני מאמין בדבר לזרותו ולכן לא אתן לב למלשיני׳ רק אם אראה הדבר בעיני ולכן איעצכם שבפני–
פסוק טו:
בשמעכם את כל הכלי זמר שתשתחוו לצלם כי אם לא תשתחוו תושלכו לתוך כבשן האש ואראה מי הוא האלוה אשר יצילכם מידי.
פסוק טז:
והם השיבו אליו אין אנו חוששין להשיבך על זה. ר״ל כי לפי הדין לא היה צריך תשובה מהם לדברי נבוכדנצר רק המעשה מההשתחויה. ולכן אמרו אין אנו חוששין בדבר בעברנו חק המוסר להשיב במקום שאין צריך תשובה וזה יען כי רצוננו השקוט׳ היא לבלתי שמוע אליך בזה יצילנו ה׳ מידך או לא יציל.
פסוק יז:
הן אמת כי האלוה אשר נעבוד יש לו יכולת להצילנו מן התנור ואש בוער. ומידך היינו מכל אופני משפטיך יוכל להציל והנה אף כי לא יציל–
פסוק יח:
דע לך כי לאלהיך לא נעבוד ולצלם זהב אשר הקימות לא נשתחוה.
פסוק יט:
ואז המלך בחמתו צוה לשרוף הכבשן שבעה פעמים יותר מאשר היה ראוי לשורפו לשריפת שלשת אנשים לבד.
פסוק כ:
וצוה לגבורי חיל שבחילו שיקשור אותם כדי לזורקם בתנור.
פסוק כא:
ואז האנשים האלה נאסרו בסרבליהון והם הלבושים אשר יכסו כל הגוף בצאת האיש מביתו ללכת בשוקים ורחובות ובלעז מאנטי״לו או דומ׳ לו. פטשיהון והם הבגדי׳ שעל הגוף והשוקים בגי״בון וקלצ״י בלעז. וכרבלתהון והם הבגדים המכסי׳ הראש בכובע וזולתו. ולבושיהון והם המלבושי׳ ההולכי׳ על הבגדים הראשונים מתחת הסרבלים ובלעז שאי״ון. כי כדי למלאת מצות המלך במהירות לא הפשיטום וכאשר היו לבושי׳ לפני המלך קשרום ואסרום והשליכום לכבשן האש.
פסוק כב:
מה שבהשגחת ה׳ ניצוץ מהאש מהכבשן ההוא המית ושרף לאנשים הגבורים אשר השליכו לשדרך וגו׳ לכבשן.
פסוק כג:
והם נפלו קשורים כי היה הקשר אמיץ ולא נתפוצץ עם חוזק ההשלכה ההיא.
פסוק כד:
ואז נבוכדנאצר תמה על שריפת גבוריו וקם נבהל באומרו לפקידיו הלא שלשה אנשים נקשרים ונאסרים השלכנו בתוך האש ועתה אני רואה הולכים בתוך הכבשן ארבעה נותרים בלי קשר ושום נזק לא הגיע בהם ותאר הרביעי דומה למלאך אלהים.
פסוק כו:
ונקרב נבוכדנצר אל השער וקראם עבדי האלוה העליון צאו ובואו כי כבר ראיתי שהאלוה ההוא עזרכם
פסוק כז:
ואז נאספו כל השרים ההם מהמלך והיו רואים בנס האנשים האלו אשר לא שלט האש בגופם. ואפי׳ שער ראשיהם לא נחרך. וסרבליהם שהם הלבושים העליונים לא נשתנו עם כל חוזק האש ההוא. ושום ריח מאש לא עבר בהם.
פסוק כח:
ואז הורה נבוכדנצר ואמר ברוך אלהיכם מאלה אשר שלח מלאכו והציל לעבדיו אשר בטחו בו ודבר המלך שנו ומסרו גופם אל המות לבלתי עבוד והשתחוות לשום אלוה רק אלהיכם.
פסוק כט:
וממני יושם דת שכל עם ולשון שיאמר שגגה על אלהי האנשים האלה ינותח לנתחים ויעשה ביתו אשפה. יען כי לא יש אלוה שיוכל להציל בעולם הזה זולתו.
פסוק ל:
ואז המלך הצליח להם המקדשי׳ את ה׳.
פסוק לא:
הפרשה הה׳
נבוכדנצאר מלכא וגו׳ זהו אגרת ששלח נבוכדנצא׳ בכל העולם להודיע גדולת ה׳ ואיך השפיל גאון עוזו וזה נוסח הכתב נבוכדנצאר המלך לכל העמים ואומות ולשונות היושבים בכל הארץ נותן שלום ומחלה פני אל שישגה ויפרה.
פסוק לב:
האותות והנפלאות אשר עשה עמי האלוה העליון נראה אלי היותו מהראוי להגידם.
פסוק לג:
כי אותותיו כמה הם גדולים ונפלאותיו כמה הם חזקים. והנה האות הוא לעשות נס קטן אשר כחו כמופת ראיה. ופלא הוא עשיית נס גדול אשר כחו כמופת סבה ולכן יחס אליו החוזק. מלכותו מלכות עולם נצחי וקיים ולא כמלכות בשר ודם ההווה ונפסד. כי השלטון שלו הוא שוה עם כל דור ודור ואף שהדורות ישתנו הוא לא ישתנה.