פסוק א:בשנת שלוש למלכות יהויקים. ר״ל למרדו בנבוכדנצר למלוך מעצמו כי נבוכדנצר מלך בשנת ד׳ ליהויקים ובה׳ שהיא שניה לנ״נ עלה עליו וכבשו ועבדו ג׳ שנים וישב וימרד בו כמ״ש במ״ב ובשנת ג׳ למרדו שהיא שנת י״א למלכותו חזר ועלה עליו וכמ״ש בדברי הימים ב׳:
פסוק ב:ומקצת כלי וגו׳. כי מהם נשארו ולקחם בגלות יכניה ועוד נשארו מהם ולקחם בגלו׳ צדקיהו וכמ״ש כי כה אמר ה׳ וגו׳ ועל יתר הכלים וגו׳ באשר לא לקחם בגלותו את יכניה וגו׳ בבלה יובאו וגו׳ (ירמיהו כ״ז:כ׳):
פסוק ב:בית אלהיו. ומתחילה הביא את הכל אל בית אלהיו ואף האנשים לקלס לאלהיו וליתן לו תודה על הנצחון ואח״כ הביא כלי בה״מ אל בית האוצר:
פסוק ג:רב סריסיו. שר וגדול על הסריסים:
פסוק ג:זרע המלוכה. ר״ל והמה יהיו מזרע המלוכה והם עצמם יהיו מן הפרתמים ר״ל מגודלים בעושר ובממשלה:
פסוק ד:כל מאום. ר״ל שום מום כלל וכלל לא כמו לא תאכלו כל נבלה (דברים יא):
פסוק ד:וטובי מראה. בלובן ובהירות:
פסוק ד:בכל חכמה. יהיו משכילים בכל מיני חכמות:
פסוק ד:ויודעי דעת. ר״ל בתחלת אמרי המדבר ישכילו לדעת דעתו ותוכן כוונתו ומה יהיו אחרית אמריו:
פסוק ד:ומביני מדע. ר״ל שיהיו צחים בלשונותם במיטב הדבור להבין לזולת מה במדעי לבבם ובמחשבתם:
פסוק ד:ואשר כח בהם. להתגבר על הטבע לאנוס ולעצור מן השחוק והשינה וכדומה למען יעמדו בהיכל מלך מבלי שום מניעה וכאשר ראוי והגון:
פסוק ד:וללמדם ספר. מוסב על המקרא שלפניו לומר להביא מבני ישראל וגו׳ וללמדם ספר וגו׳ והוא המכתב והלשון:
פסוק ה:וימן להם המלך. כל זה מדברי המלך שאמר לאשפנז הנה המלך יזמין להם בכל יום דבר הצריך להם ביומו ממאכלי המלך ומן היין אשר ישתה הוא (ואף שנ״נ עצמו היה המדבר לא אמר כמדבר בעדו וכן דרך המקרא וכמ״ש וישלח וגו׳ ואת שמואל (ש״א י״ב) עם כי שמואל עצמו היה המדבר וכן רבים כמוהו):
פסוק ה:ולגדלם. ובאופן זה יהיו מגודלים שלש שנים למען יהיו נראים יפים ובעלי בשר:
פסוק ה:ומקצתם. מקצה שלשת השנים יעמדו בתמידות לפני המלך לשמשו בכל עת:
פסוק ו:ויהי בהם. באותן הילדים שהביא אשפנז כדבר המלך ולתוספת ביאור אמר מבני יהודה ר״ל מזרע מלכי יהודה ומה שסתם למעלה פי׳ כאן:
פסוק ו:דניאל וגו׳. כי רבים הביא מזרע מלכי יהודה ובהם היו דניאל וגו׳:
פסוק ז:שמות. מלבד שמותם מהלידה:
פסוק ז:בלטשאצר. אולי המלה ההיא יורה בל׳ כשדים כמו דניאל בל׳ הקודש וכן יתר השמות:
פסוק ח:וישם. חשב בלבו והתעורר בדבר:
פסוק ח:אשר לא יתגאל. במאכלי האיסור וביין של עכו״ם:
פסוק ח:ויבקש. שאל ממנו למנוע מאתו פת בג והיין לבל יתגאל:
פסוק ט:לחסד ולרחמים. עם כי הוא לא מילא שאלתו מ״מ לחסד יחשב מה שלא גער בו והשיבו בדברים רכים והיה מעלים עין במעשה המלצר:
פסוק י:אשר מנה. הוא בעצמו הזמין וקבע מאכלכם ואיך אשנה את דברו:
פסוק י:אשר למה יראה. אשר למה אעשה כה שיראה המלך את פניכם זועפים ורעים מן פני יתר הילדים:
פסוק י:וחייבתם. ואהיה ע״י חייב את ראשי למלך כי כן משפט המלך להתיז את הראש של מי אשר ימרה את דברו:
פסוק יא:על דניאל וגו׳. להביא להם מאכליהם ומשקיהם:
פסוק יב:את עבדיך. אמר על עצמו ועל חנניה מישאל ועזריה חבריו:
פסוק יב:ומים ונשתה. ומים יתנו לנו ונשתה:
פסוק יג:מראינו ומראה וגו׳. תראה מראות פנינו אל מול מראות אלו אם יש מה השתנות אלו מאלו:
פסוק יג:וכאשר תראה. ולפי מה שתראה ככה תעשה אם לא יהיה פנינו רעים מפניהם אזי תוסיף תת לנו מן הזרעונים ומים ואם רעים יהיו אז בע״כ נאכל פת בג ונשתה יין:
פסוק טו:מן כל. עוד יותר מן כל הילדים וגו׳:
פסוק טז:נושא. נוטל לעצמו:
פסוק טז:פת בגם. הניתן למאכלם:
פסוק יז:ארבעתם. הם דניאל חנניה מישאל ועזריה:
פסוק יז:מדע והשכל. ידיעה בהם ולהשכיל עוד מוצא דבר:
פסוק יז:בכל ספר. מכתב ולשון כל עם ועם ובכל מיני חכמה:
פסוק יז:ודניאל. ויותר עליהם דניאל שהיה מבין בכל חזון וחלומות ר״ל לדעת פתרון חלומות:
פסוק יח:ולמקצת הימים. ולסוף שלשת השנים:
פסוק יח:אשר אמר המלך להביאם. לעמוד לפניו כמ״ש למעלה:
פסוק יח:ויביאם. אז הביא את כל הילדים לבחור מהם מי ומי יעמדו לפניו:
פסוק יט:וידבר אתם. בדברי חכמה והשכל לנסות חכמת כ״א:
פסוק יט:ולא נמצא מכולם. להיות חכמים ומשכילים כדניאל חנניה מישאל ועזריה:
פסוק יט:ויעמדו. מינה אותם להיות עומדים לפניו תמיד לשמשו:
פסוק כ:חכמת בינה. חכמת הבנת דבר מתוך דבר:
פסוק כ:וימצאם. מצא בהם עשר ידות יותר על כל החרטומים והאשפים:
פסוק כא:ויהי דניאל. בגדולה היה בבבל עד שנת וגו׳ ומאז מנע עצמו ממלאכת המלך ומינה את זרובבל תחתיו:
