פסוק א:בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ־יְהוּדָה בָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל ליְרוּשָׁלִַם וַיָּצַר, בנה מצור עָלֶיהָ. כמה פעמים תקף מלך בבל את ירושלים משום שממלכת יהודה לא הייתה נאמנה לו לחלוטין.
פסוק ב:וַיִּתֵּן אֲדֹנָי בְּיָדוֹ אֶת־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ־יְהוּדָה ואת מִקְצָת כְּלֵי בֵית־הָאֱלֹהִים. נראה שבשלב זה נבוכדנצר לא הבקיע עדיין את העיר וטרם כבש אותה סופית, אבל מלך יהודה נכנע לו ושיחד אותו בכלים מבית ה', ונבוכדנצר הזהיר אותו והניח לו להמשיך במלכותו. וַיְבִיאֵם – את הכלים, אל אֶרֶץ־שִׁנְעָר, בבל, אל בֵּית אֱלֹהָיו, וְאֶת־הַכֵּלִים הֵבִיא בֵּית אוֹצַר אֱלֹהָיו.
פסוק ג:וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאַשְׁפְּנַז רַב סָרִיסָיו, השר הממונה על פקידי המלך, לְהָבִיא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וּמִן־הַפַּרְתְּמִים, בני האצולה מהמשפחות הטובות ביותר ביהודה,
פסוק ד:יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין־בָּהֶם כָּל־מאוּם, מום וְטוֹבֵי מַרְאֶה, יפי תואר וּמַשְׂכִּלִים בְּכָל־חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע. הוא דורש ילדים מובחרים, יפים, מוכשרים ונבונים, וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ. העמידה בהיכל המלך תובעת אחריות רבה וכוחות פיזיים ונפשיים. בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּמכיוון שלא התכוון להפכם למשרתים פשוטים, אלא להפוך אותם לחלק מהפקידות הגבוהה שלו, ביקש לְלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים.
פסוק ה:וַיְמַן, קצב מנות לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ מִפַּת־בַּג, מנת הלחם, או: מנת הבשר של הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו, המשקה שלו. לילדים ניתנו מנות מהמזון ומהיין של בית המלוכה, והמלך הורה לְגַדְּלָם, לטפח אותם בחצרו שָׁנִים שָׁלוֹשׁ, שלוש שנים. כיוון שהיו זרים, נדרש זמן לחניכתם. אפילו רכישת הלשון והקריאה בשפה הכשדית אינן משימות פשוטות. לשם מילוי תפקידיהם המורכבים תעבור קבוצת הצוערים המעולים הללו הכשרה מקצועית. מן הסתם הם ייבדקו שוב ושוב על ידי הממונים עליהם, וּמִקְצָתָם, הטובים והמוצלחים ביותר הם שיַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
פסוק ו:כנראה נבוכדנצר לקח ילדים כאלה גם מעמים אחרים, ואולי גם מבני ישראל שבמקומות אחרים, וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה. מבין הילדים היהודים שהתרשם שיוכלו להתאים לתפקיד, הגיעו דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל, וַעֲזַרְיָה.
פסוק ז:וַיָּשֶׂם לָהֶם שַׂר הַסָּרִיסִים שֵׁמוֹת חדשים. לשמותיהם העבריים אין משמעות בכשדית, וכדי שהמלך ושריו לא יטרחו ללמוד שמות בשפה זרה, ניתנו לילדים שמות בבליים. וַיָּשֶׂם לְדָנִיֵּאל את השם בֵּלְטְשַׁאצַּר, על שמו של האליל הראשי של בבל – הבעל, ובנוסח הבבלי – בֵּל. וְלַחֲנַנְיָה קראו שַׁדְרַךְ, וּלְמִישָׁאֵל – מֵישַׁךְ, וְלַעֲזַרְיָה – עֲבֵד נְגוֹ, עבדו של נגו, שאולי הוא האליל נבו. כיוון שדניאל היה הבולט מבין הארבעה, הוא נקרא בשם המכובד ביותר.
פסוק ח:מתברר שדניאל היה מנהיג הקבוצה, הדובר ובעל היזמה, וייתכן שהיה הגדול שבהם גם מבחינת גילו. וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל־לִבּוֹ, נתן דעתו אֲשֶׁר לֹא ראוי שהוא יִתְגָּאַל, יתלכלך בְּפַת־בַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו, מפני שאין הם כשרים. יש לשער שהוגש שם בשר, שהוא בוודאי אסור באכילה לישראל, ואולי גם שרצים ורמשים וכדומה. וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים שיאפשר לו אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל, ייאלץ לאכול מן המאכלים הללו ולשתות מהיין.
פסוק ט:שר הסריסים לא היה אמור לשים לב לבקשה כזו. תחת אחריותו היו ילדים ונערים רבים, והוא לא היה יכול לפנק כל אחד מהם בדיאטה מיוחדת משלו. יתר על כן, הדבר לא היה נתון להחלטתו. בכל זאת – וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת־דָּנִיֵּאל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים. דניאל הרשים אותו ומצא חן בעיניו, ולכן התייחס לבקשתו בכובד ראש.
פסוק י:וַיֹּאמֶר שַׂר הַסָּרִיסִים לְדָנִיֵּאל: אני מוכן למלא את בקשתך, אלא שיָרֵא אֲנִי אֶת־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מִנָּה, קבע אֶת־מַאֲכַלְכֶם וְאֶת־מִשְׁתֵּיכֶם. גם עלי יש ממונים, ואני חושש מהם ומהתערבותו של המלך. אֲשֶׁר לָמָּה, שמא אם לא תאכלו, הוא יִרְאֶה אֶת־פְּנֵיכֶם זֹעֲפִים יותר מִן־הַיְלָדִים אֲשֶׁר כְּגִילְכֶם. אתם תיראו רזים יותר ופחות מרוצים מהילדים האוכלים הכול. אם המלך יבחין שאינכם נראים טוב – וְחִיַּבְתֶּם אֶת־רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְ, תגרמו לכך שהמלך יורה להתיז את ראשי הואיל ואני אחראי לא רק להתנהגותכם וללימודיכם אלא גם למצבכם הגופני.
פסוק יא:השר נימק את החלטתו ולא סירב באופן החלטי וגורף. וַיֹּאמֶר אפוא דָּנִיֵּאל אֶל־הַמֶּלְצַר, מי שתפקידו להגיש את האוכל, אֲשֶׁר מִנָּה שַׂר הַסָּרִיסִים עַל־דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה:
פסוק יב:נַס, נסה נָא אֶת־עֲבָדֶיךָ, אותנו יָמִים עֲשָׂרָה, וְיִתְּנוּ־לָנוּ מאכלים מִן־הַזֵּרֹעִים, זירעונים, פֵּרות וצמחים – וְנֹאכְלָה, וּמַיִם – וְנִשְׁתֶּה. בשרו ויינו של המלך קרוב לוודאי אסורים לאכילה, ואילו זרעים ומאכלים מן הצומח הם מזון כשר.
פסוק יג:ולאחר מכן יֵרָאוּ לְפָנֶיךָ מַרְאֵינוּ וּמַרְאֵה הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּת־בַּג הַמֶּלֶךְ, תשווה את מראנו עם מראה שאר הילדים, וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֵה לנכון לעשות, עֲשֵׂה עִם־עֲבָדֶיךָ. אנא ערוך ניסיון שיארך כמה ימים, ותתרשם מן התוצאות.
פסוק יד:וַיִּשְׁמַע לָהֶם המלצר לַדָּבָר הַזֶּה, וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה.
פסוק טו:וּמִקְצָת, מקצה, בסוף יָמִים עֲשָׂרָה התברר שדניאל וחבריו לא רק שלא נראו רזים ומסכנים יותר אלא נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר, שמנמנים יותר מִן־כָּל־הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּת־בַּג הַמֶּלֶךְ.
פסוק טז:כיוון שכך – וַיְהִי הַמֶּלְצַר נֹשֵׂא, לוקח אֶת־פַּת־בָּגָם וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם ועושה בהם שימוש אחר. מן הסתם היו אנשים שרצו לקבל אוכל מסעודת המלך, ואולי גם לשלם בעדו, וְהמלצר היה נֹתֵן לָהֶם – לדניאל וחבריו במקום מנותיהם זֵרְעֹנִים, שבוודאי זולים יותר. ייתכן שהמלצר לא פעל באופן חוקי לגמרי. מכל מקום הוא לא רצה שהדברים יתגלו.
פסוק יז:מראם הטוב של הילדים היה רק חלק מן המטרה. זמן זה יועד בעיקר לפיתוח השכלתם ולרכישת גינוני מלכות. וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה, אַרְבַּעְתָּם, נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכָל־סֵפֶר וְחָכְמָה. הם למדו לקרוא בכל הספרים ורכשו חכמות, כי היו אמורים להיות האנשים המבריקים ביותר בממלכה, כדי שישמשו למלך מעין צוות ייעוץ והנהגה. וְדָנִיֵּאל הֵבִין בנוסף לאלה גם בְּכָל־חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת.
פסוק יח:וּלְמִקְצָת, בסוף הַיָּמִים אֲשֶׁר־אָמַר הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאָם, כאשר הם סיימו את חוק לימודיהם הקבוע מראש, וַיְבִיאֵם שַׂר הַסָּרִיסִים לִפְנֵי נְבֻכַדְנֶצַּר.
פסוק יט:וַיְדַבֵּר אִתָּם – עם כל הצעירים שגייס הַמֶּלֶךְ, וְלֹא נִמְצָא מִכֻּלָּם כְּדָנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. הארבעה הללו היו המצטיינים ביותר מכל הילדים שהגיעו מכל הארצות, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לשרתו.
פסוק כ:וְכֹל דְּבַר חָכְמַת בִּינָה אֲשֶׁר־בִּקֵּשׁ מֵהֶם הַמֶּלֶךְ, בידיעת ספר ובחכמה אחרת, וַיִּמְצָאֵם עֶשֶׂר יָדוֹת, פי עשרה עַל כָּל־הַחַרְטֻמִּים, הכהנים הקוסמים, והָאַשָּׁפִים, מכשפים אֲשֶׁר בְּכָל־מַלְכוּתוֹ.
פסוק כא:וַיְהִי דָּנִיֵּאל בתפקיד החכם והיועץ של בית המלוכה לא רק בזמן מלכות נבוכדנצר, אלא גם בימי שלטונם של בנו ובן בנו עַד־שְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ, שבזמנו התמוטטה מלכות בבל ומלכי פרס עלו לשלטון. מגמתם של מלכי פרס כלפי ישראל הייתה שונה.
