שמח בחור בילדותך – ניתוב שמחת הילד לאפיקים חיוביים
לקראת סוף הפרק כתוב:
שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ וִֽיטִֽיבְךָ֤ לִבְּךָ֙ בִּימֵ֣י בְחוּרוֹתֶ֔ךָ וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔ וּבְמַרְאֵ֖י עֵינֶ֑יךָ וְדָ֕ע כִּ֧י עַל־כָּל־אֵ֛לֶּה יְבִֽיאֲךָ֥ הָאֱ-לֹהִ֖ים בַּמִּשְׁפָּֽט׃
(קהלת יא ט)
נחלקו הפרשנים האם חלקו הראשון של הפסוק, "שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ...", נכתב ברצינות או בנימה אירונית (בסרקזם). הפרשנים הסבורים שהנימה אירונית, נסמכים על סיום הפסוק אשר מזהיר את הבחור שאם ישמח וכו' סופו שיובא על כך למשפט א-להי. זוהי דעתם של מרבית המפרשים.
ברם, מקצת הפרשנים ביארו את חלקו הראשון של הפסוק כהדרכה חינוכית רצינית: "שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ וִֽיטִֽיבְךָ֤ לִבְּךָ֙ בִּימֵ֣י בְחוּרוֹתֶ֔ךָ". ומה ראו לבאר ככה? מפני שאין לשלול על הסף את השמחה בימי הילדות. לא רק שהיא איננה שלילית אלא היא חיונית להתפתחות אישיות בריאה, עשירה ומלאה. ילדים צריכים לשמוח, ובני נוער צריכים למצוא אפיקים מגוונים לנתב את כוחותיהם. צהלת החיים של הילדים ותסיסת החיים של בני הנעורים חיוניות להם. אלו אינן תופעות שוליות בחייהם אלא עצם חייהם. דיכוי תסיסת החיים של בני הנוער היא דיכוי חייהם.
לאחרונה מצאתי נציג נוסף לפרשנות החיובית: ר' אברהם פריצול, שחי לפני כחמש מאות שנה באיטליה. כך כתב בביאורו לפסוק ט':
רבים חשבו הפסוק הזה כולו גזום [=הגזמה] והפחדה לרודפי תאוות הזמן... ונכון הוא.
אמנם... יתכן לפרש שהפסוק הזה יזכיר האדם לחלק את השתדלותו לחצאין, כאשר כבר בארנו - חציו לגוף וחציו לנפש, להיות הדבר הזה טבעי ומחויב כאמור. ואמנם מי שיכלה ימיו בצד החומרי ויניח העסק השכלי לגמרי, עליו נאמר כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט. ונאמר ככה "שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ", מה שיתחייב אל הילדות...
המפרשים שהפסוק נכתב בנימה ביקורתית לא התעלמו מחשיבות תסיסת החיים עבור בני הנעורים. הם ראו לנגד עיניהם את התופעות השליליות בעקבות תסיסת החיים של בני הנעורים, את התרבות הקלוקלת של בני הנוער, את אלפי בני הנוער הנוהרים למתחמי המועדונים בימי חמישי בערב ובמוצאי שבת, את צריכת האלכוהול והסמים, את ההפקרות המינית, את ההיחשפות לגירויים, את ההרפתקנות של בני הנעורים, את התרמילאות במזרח הרחוק, את קטטות הרחוב של חבורות בני נוער משועממים, את הוונדליזם, את עבריינות הנוער. גם אם הם לא הכירו את התופעות האלו בגרסתן המודרנית הם פגשו את מקבילתן בגרסתן הישנה ובסגנון שהיה נפוץ בימיהם.
למדנו שיש מקום לשני הפירושים לפסוק - הפירוש הביקורתי כלפי שמחת הבחורים, והפירוש החיובי כלפיה. אלו ואלו דברי אלוקים חיים. שמחת הנעורים היא חיונית, ובתנאי שתנותב לאפיקים חיוביים. אין לדכא אותה, אבל הפקרתה ללא הכוונה עלולה לדרדר אותה להוללות שלילית.
בעקבות הפרשנות החיובית לפסוק, מסבירים חז"ל כיצד ראוי לבני נוער לשמוח:
ר' יודן אמר: "בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ" - בתורתך שלמדת בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ. "וִֽיטִֽיבְךָ֤ לִבְּךָ֙ בִּימֵ֣י בְחוּרוֹתֶ֔ךָ" - זו המשנה, "וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔ וּבְמַרְאֵ֖י עֵינֶ֑יךָ" - זה התלמוד, "וְדָ֕ע כִּ֧י עַל־כָּל־אֵ֛לֶּה יְבִֽיאֲךָ֥ הָאֱ-לֹהִ֖ים בַּמִּשְׁפָּֽט" - אלו מצות ומעשים טובים.
(קהלת רבה יא ט)
ראוי לבני נוער לשמוח בתורה, משנה, תלמוד, מצוות ומעשים טובים.
בהמשך המדרש מובאת דעה שבימי זקנותו ישמח האדם על התורה והמשנה שלמד בבחרותו.
מסתבר שהמדרש שציטטנו מאמין שגם בימי הנעורים עשויים בני הנוער לשמוח בלימוד תורה. הדגש הוא על "עשויים לשמוח", מפני שזה איננו מובטח. רבים מאוד הם בני הנוער שאינם שמחים בלימוד התורה ובקיום המצוות שלהם. את שמחתם הם מחפשים במחוזות אחרים, חלקם טהורים וחלקם טמאים. המדרש הנ"ל מלמד אותנו שני עקרונות חינוכיים:
- השמחה היא צורך בגיל הנעורים.
- יש בלימוד תורה פוטנציאל לשמחה.
המסקנה החינוכית היא שחובה להגיש לבני הנוער תורה שמחה. טובי המוחות בחינוך הדתי צריכים להתכנס יחד ולמצוא את הדרך שתפגיש את בני הנוער עם תורה שמחה שתשתלב בתסיסת בני הנעורים. ידע הוא חשוב, אבל לא די בכך.
גם במצוות יש פוטנציאל של שמחה: "פִּקּ֘וּדֵ֤י יְ-הֹוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב"(תהילים יט ט). אבל השמחה בקיום המצוות אף היא איננה מובנת מאליה. בני נוער רבים אינם מוצאים אותה, ומחפשים חלופות בעולמות אחרים, בתרבות פנאי שהיא זרה לרוח התורה.
כשם שפרצופיהם של בני הנוער שונים, כך דעותיהם שונות. לא כולם ימצאו שמחה גם בלימוד תורה וגם בקיום מצוות. כך הסביר הנצי"ב:
"וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔", פירוש, לפי שאין הילוך עבודת ה' בתמידוּת של כל בני אדם שווים, זה עוסק בתורה ועמלה כל היום, וזה פורש עצמו לעבודה, וזה לגמילות חסדים - הכל לשם שמים. וגם בתורה עצמה, אין כל דרך לימוד שווה. וגם במעשה המצוות... וכן בגמילות חסדים, אין כל העוסקים שווים בהליכות עולמם.
ומוסיף הנצי"ב:
ואם בא אדם לשאול, איזהו דרך ישרה שיבור [= שיבחר] לו בדרך לימודו או במה להיות זהיר טפי [= להשקיע יותר]? על זה אמר קהלת: "וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔". מה שליבו נמשך אחריו ברוּר שמזלו חזי [= רואה, חש] כי זה ענין טוב לפי כוח נפשו.
אין מתכון אחיד לשמחה, כל אחד ושמחתו. יש מי ששמח בלימוד תורה, ויש במצוות, ויש בגמילות חסדים ובהתנדבות, ועוד. וגם בלימוד תורה עצמו, במצוות ובגמילות חסדים, יש נתיבים שונים. השמחה מותנית בכך שהנער יפגוש את מה שמתאים לכוחותיו, לאופי שלו, לנטיות לבו.
לתגובות: aviner@neto.net.il. לב אבות - קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים, פסיכולוגים ויועצים. טל': 02-9973232. אתר "לב אבות" - levavot.org.il - מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך, רבנים ופסיכולוגים.