שלח לחמך על פני המים. זהו אזהרה לחכם. שאף אם רואה שאין הדור מקבלין תוכח' מ"מ יוכיח אותן. ולחם הוא כינוי להתורה. אמר תזהר ותיר' הדרך הטוב לעם אף שדומה לך שהדברים לא יועילו להדור ההוא. ודומה לך שאתה שולח תורה לעם כשולח לחם על פני המים שאין בו תועל'. ע"כ אני אומר לך שאין בזה כלום:
כי ברוב הימים תמצאנו. כי א"א שלא יכנס בו איזה דבר באיש א' ברוב ימים:
תן חלק לשבעה. רש"י פי' אלו שבעה ימי בראשית. ושמונה הם שמונה ימי מילה. והכוונה הוא ע"ד משל. כי א"א להתנהג בתור' רק עם דרך ארץ. כי תור' שאין עמה מלאכה סופה בטילה כו'. וצריך הוא להנהגה הטבעיות שנברא בשבעה ימי בראשית:
וגם לשמונה. והן שמונה ימי מילה. כלומר שתזכור שאתה מחותם באות ברית קודש שע"י נקשרת להיות מעובדי עבודת הש"י. כלומר שצריך ליתן מקום להטבע ולהתורה:
כי לא תדע. כי משמש בלשון אשר. כלומר בכדי שלא תדע מהרעה אשר יהיה על הארץ כי לא תגע אליך. כענין שנאמר (איוב ה) ברעב פדך ממות (וכן שם י"ז). עוד יש לפרש עפ"מ שכתבו המקובלים מזוהר פ' לך שמדרגת יוסף הוא ביסוד הכולל ששה קצוות. ולכך יוסף בגמטריא ששה הויות. ויצחק בבינה שהוא השמינית. ולכך הגמטרי' שלו הוא שמונה הויות. ואברהם בגמטריא שלו תשעה הויות. ודוד העולה רמ"ח שאברהם הלך עם לוט לתקן נפש דוד ע"ש בדבריהם. ויעקב הוא מדת רחמים ויצחק הוא מדת גבורה וכן מדת בינה דמינה הדינין מתערין. ולזה אמר שלמה תן חלק לשבעה מוסב על שלח לחמך על פני המים. דהיינו להזהיר הצדיקי' להוכיח להעם. ואמר ג"כ תן חלק לשבעה דהיינו מדת יעקב שהוא רחמים. וגם לשמונה שהוא מדת יצחק שהוא מדת הדין כלומר שהאדם צריך ליתן מקום אף לשמונה שהוא מדת יצחק שהי' בו ג"כ מדת הדין כגון לקנא קנאת ה' צבאות ולנקום נקמות ה'. כי לא תדע אשר. וכנזכר לעיל:
אם ימלאו העבים גשם. העבים הוא משל לחטאים כמ"ש הרמב"ם במ"נ בכתוב ודברתי אליך בעב הענן. כי החטאים הן מסך ברזל בינינו לבין הקב"ה. כדכתיב סכותה בענן לך מעבור תפלה. ועב ענן מורה על עובי המסך מבדיל. ורש"י בשיר השירים בקרא דקוצותיו רסיסי לילה כתב שגשם הוא משל על פורעניות. וזהו ג"כ הפי' כאן. אם ימלאו העבים גשם. היינו שנתמלא סאתם של החוטאים להביא פורענות על הארץ. היינו שיריק העונש על הארץ ואמרו חז"ל בב"ק דף ס' שהפורענות מתחיל לעולם מן הצדיקים. וזהו אמר שאם יפול העץ שהוא משל לצדיק כמ"ש רש"י בפ' שלח בקרא דהיש בה עץ. (ויפול הוא מלשון משכן כמ"ש רש"י בפ' חיי בכתוב דעל פני כל אחיו נפל ע"ש) וזהו שאמר אם יפול העץ היינו בכ"מ שישכון הצדיק הן בדרום. היינו אפי' הוא רחוק ממקום החטא:
שם יהוא. כלומר שם יהיה הפורענות. ומוסב על הא שהזהיר מקודם על התוכחה כדי שלא יבא עליו פורענות כי תמיד נופל הפורעניות על הצדיק כשאינו מוכיח העם:
שומר רוח לא יזרע. השמיענו כאן דבר גדול שלפעמים נמצא אנשים שסמכו נפשם על רוח הקודש שהיה בהם שראו איזה דבר ברוה"ק ומחמת זה עשו מה שעשו ונכשלו. כמו חזקיה שראה שלא יהיה לו בנים טובים ומחמת זה עבר על מצות ד' ולא נשא אשה. ולא הטיב לראות שמנשה חזר בסוף ימיו. וכן יוסף שנכנס לעשות מלאכתו. שכתבו המפרשים שראה שממנה יצא שבט מישראל. ולא ידע שזהו מבת' יהיה. וכן קרח שראה שלשלת גדולה יצא ממנו וטעה. וכן יש אנשים שהרבו לחטא. ודומה להם ששוב לא יתקבלו בתשובה. ולכן לא חזרו בתשובה והרבו לחטוא כאלישע אחר. ולזה אמר שא"א לעבור על ציויו של הקב"ה אף שרואה איזה ענין ברוה"ק. ואמר משל לזה כמו ששומר רוח. והיינו שהזורע העצל כשיבא עת הזריעה ואומר שזה הרוח מורה שלא ירדו גשמים בזמן הזה. ועי"ז לא יזרע. וכן ראה בעבים. כשמגיע עת לקציר יעלה בדמיונו הכוזב שהגשם ימנענו באמצע הקצירה ולכן לא יקצר. ורימז ג"כ לחזקיה שהי' שומר לרוה"ק ומחמת זה לא זרע. היינו שלא נשא ולא היה לו זרע. וכן עב הענן הוא משל למסך המבדיל שעושין בחטאים כמ"ש הרמב"ם במ"נ. וכן אלישע אחר מחמת שראה עב הענן שנעשה מחמת חטאיו נכשל ויצא לתרבות רעה. והיה תוהה על הראשונות ולכך לא קצר אפי' שכר מעשיו הטובים שעשה בראשונה. ולכן אין להסתכל בעבים כמ"ש חז"ל:
כאש' אינך יודעמה דרך הרוח. אמר הטעם שאינו ראוי לעשות כן. היות שאינך יודע דרך הרוח וע"פ הרוב טועה כמו האצטגנינו' בראייתן. ויש לו לזרוע ולקצור תמיד. כן הרוה"ק הוא כעצמי' בבטן המלאה. כמו שהולד במעי אמו שהוא מכוסה. ועוד שהוא עדיין בעצמות נפרדים ולא נקשרו עדיין אברים בגידין. וודאי שבלתי אפשרות לידע מה הוא. ככה לא תדע את מעשי אלקים. אף תראה איזה דבר ברוה"ק שדומה לך שמחמת כן ראוי לך לעשות דבר זה שהזהיר הבורא שלא לעשות או שלא לעשות מה שציוה הש"י לעשות. הנני מזהירך שלא לעשות כן. כי א"א לך לידע מעשה אלקים כי הנך רואה שיוסף וקרח וחזקיה כולם שגו ברואה כנ"ל. ע"כ אל תדקדק אחר ציוויו של הש"י מחמת ראייתך של רוה"ק כי א"א לידע אותם. כי הרוה"ק שאתה רואה בו הוא כעצמים בבטן המלאה. כלומר הוא רק כעין גולם שמצד עצמו א"י וכן הוא מכוסה בהרבה דברים ומסכים שא"א לידע. ולכך המשילו לעצמים היינו הגולם המכוסה ונעלם בבטן אשה ולכך יותר מזה הזהר:
בבוקר זרע זרעך. בעודך בימי בחרותך תרא' לזרוע זרעך ולעסוק במצות. וגם לערב דהיינו עד זקנה ושיבה:
אל תנח ידך. אפי' אם הרשעת בילדותך. או שכבר למדת תור' הרבה בילדותך. מ"מ אל תנח ידך בזקנותך. כי אינך וכו':
ומתוק האור. אמר שאם תטיב מעשיך בילדותיך נקל עליך לעשות גם בימי זקנותיך. כי כמו שמתוק האור וכו' לקח משל שאם היה הנץ החמה תיכף אחר כלות החושך של לילה היה מזיק לעינים. ולכך ברחמי ה' הקדים אור השחר קודם הנץ החמה שיהיה בהדרג' שיהיה יכול לראות השמש. וראיית האור הוא הכנה והדרגה לראיי' השמש. כמו כן הרגילות מע"ט והתמדת לימוד בבחרות הוא הכנה וממתיק לו המעשים שעושה בזקנותו:
כ"א שנים רבות יחיה בכולם ישמח. כלומר נראה שיהיה כולם טובים וישמח בכולם. כי כאשר ייטיב במעשים. בכולם אזי ישמח בכל הימים ולא יהיה כאותן שנאמר עליהם שילדות מבייש הזקנה. או הזקנה מבייש את הילדות. משא"כ איש כזה ישמח בכל ימיו:
ויזכור ימי החושך כי הרבה יהיה כל שבא הבל. מזהיר האדם לזכור תמיד יום מותו וימי החושך כי הרבה יהיה יותר מימי חייו:
וכל שבא. כלומר אותן הימי' שחי בהן הן הבל ומעט הם נגד ימי החושך אשר יהיה טמון בעפר:
שמח בחור בילדותיך. שתראה לעשות תשובה בבחרותיך על מעשים שעשית בילדותיך ולא תמתין עד ימי הזקנה. למען תהיה לך לשמוח בבחרותיך על ימי ילדותיך. שאם לא תעשה כן. יביישו ימי ילדותך את ימי בחרותך ולא תהיה כאותן שאומרי' אשרי זקנתינו שכיפרה על ילדותינו. רק שתאמר אשרי בחרותינו שכיפרה על ילדותינו:
וייטב לבך בימי בחרותך. וגם תראה שיהיה לך טוב בימי בחרותך:
והלך בדרכי לבך. וממילא תלך בזקנותיך בדרכי לבך להטיב. כי המעשים אשר יעשה האדם בבחרותו גם עד זקנה ושיבה לא יסיר מהם. אם טובים אם רעים המה:
ובמראה עיניך. שהרגלת עצמך בימי ילדותך שלא תראה בדבר רע. אף בימי זקנותך תעשה כן:
ודע כי על כל אלה. היינו ע"כ הזמנים האלו הילדות והבחרות והזקנה יביאך אלקים במשפט. ע"כ הזהר בכולם שיהיה כולם שווין לטובה:
והסר כעס מלבך. היינו הדברים המכעיסים את הקב"ה תסירם מלבך:
והעבר רעה מבשרך. ואז לא יבא עליך הרעה. כי הילדות והשחוק הבל. לא תאמר איך אשליך תענוגי הילדות והבחרות. הנני אומר לך כי הילדות והשחרות הבל:
