שלח לחמך על פני המים וגו'. תן חלק לשבעה וגם לשמונה וגו'. אני הדל כתבתי רמזים לשבעה וגם לשמונה בפסוקים אלו בספרי הקטן דברים אחדים (דף ע"ד ודף ע"ה) בס"ר לך נא ראה. ושמעתי מעטרת ראשי הרב אבא מארי זלה"ה הוא היה אומר בשם הרב הגדול מורינו ורבינו שארינו כמהר"ר ישראל זאבי זלה"ה במ"ש פ' כל כתבי (דף קי"ט ע"ב) ר' אבהו עבדי ליה עגלא תלתא באפוקי שבתא הוה אכיל מיניה כולייתא כי גדל אבימי בריה א"ל למה לך לאפסוד' כולי האי נשבוק כולייתא ממעלי שבתא שבקוה ואתא אריא אכלה למדנו שמצוה מן המובחר לעשות מחדש תבשיל וכיוצא מיוחד למוצאי שבת ולא להניח מע"ש. וזה רמז שלמה בחכמתו תן חלק לשבעה שהוא שבת קדש וגם לשמונה שהוא מוצאי שבת צריך לתת חלק מיוחד מחדש ולא סגי להניח מע"ש כמו שעשה אבימי שהניח כוליא מע"ש ונ"ע כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ על דרך דאתא אריא ואכלה לכולייתא עכ"ד. והבן יקיר לי ואור עיני גם הרב כמהר"ר ישעיה נר"ו פירש במ"ש פ"ק דביצה דהגם דהאידנא בקיאינן בקביעא דירחא עבדינן תרי יומי גזרה משום שמדא ע"ש וז"ש תן חלק לז' ימי הפסח וגם לח' שתעשה יום טוב שני. והכתוב מדבר על הזמן הזה ואם תאמר מאחר שאמרת תן חלק לשבעה א"כ ידעינן בקביעא דירחא ולמה צריך י"ט שני לז"א כי לא תדע מה רעה יהיה ואפשר דח"ו יהיה שמד לכך צריך לעשות י"ט שני ולהבין אומרו מה ראה דהול"ל אם רעה וכו' אפשר דיתכן דאפי' יהיה שמד לא ישכחו סוד העבור. אמנם אפשר לא יבא ולא יהיה שמד עצום מאד שישכחו. וז"ש מה רעה וכו' מה אופן רעה דאפשר דתהיה רעה שישכחו סוד העבור ודוק:
פסוק ד:
שומר רוח לא יזרע וגו'. לפי שמקודם אמר שלח לחמך על פני המים וכו' והוא מדבר בצדקה למר כדאית לית ולמר כדאית ליה כאשר עין אדם ישית באומר קדישין רז"ל ואמרות טהורות המפרשים ויצר סמוך בא בעקיפין ובטענות כי אין להוציא מעותיו על הספק עד שיתברר לו שהוא עני הגון וירא ה' בלב ואם הוא ת"ח אם לומד לשמה וכיוצא מסעיפי פרקי הלכות היצה"ר ודיני הכליות. לכן החכם בחכמתו רמז לו שאם ישית לבו לדברים אלו ימנע מצדקה ומלהחזיק ביד החכמים כי האדם אינו יכול לדעת אמיתות הענינים ויבא ליכשל מאד וראה בעיניך כי שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור כאשר אינך יודע וכו' וגורם רעה לעצמו כן הוא במעשה הצדקה שאינו יכול לדעת באמת וצריך לעשות וה' יזמין לו אנשים הגונים ות"ח נאמנים והרב עיר וקדיש מהר"ח הכהן ז"ל פי' שומר רוח לא יזרע צדקה ורואה בעבים עביות וגסות טענותיו לא יקצור לפי חסד הכתוב צווח זרעו לצדקה וקצרו לפי חסד והרב האריך ע"ש:
פסוק ו:
בבקר זרע את זרעך וגו'. יש לדקדק דהול"ל בבקר זרע ולערב אל תנח וכו' ואפשר דרמז להשיא אשה לבנו סמוך לפרקו ובני בנים הרי הם כבנים וגדול המעשה וז"ש בבקר זרע שתשיא את בניך בפרקן בעוד שאתה גם כן רך בשנים וז"ש בבקר. ולערב אל תנח אתה בעצמך מלישא אשה ולהוליד כמ"ש רז"ל ודוק היטב:
פסוק ט:
שמח בחור בילדותיך וגו' ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט. צריך להבין מ"ש והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ועוד אומרו ודע כי על כל אלה ודע יתר והול"ל ועל הכל יביאך האלהים במשפט. ואפשר בהקדים מ"ש פ"ב דבתרא בקש איוב לפטור את כל העולם כלו מן הדין וכו' מאי אהדרי ליה חברי דאיוב אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ברא הקב"ה יצה"ר ברא לו תורה תבלין ופירש"י לפטור כל העולם מדינו של הקב"ה לומר שאנוסים הם ע"י יצה"ר שברא וכו' ברא לו תורה תבלין שמבטלין הרהורי עבירה וכו' הלכך לאו אנוסים נינהו שיכולין להציל עצמן עכ"ל. ויש לחקור דכיון דעבירה גוררת עבירה א"כ לא הי"ל להקב"ה להעניש כי אם על העבירה ראשונה אבל אח"כ כיון דעבירה גוררת עבירה והבא ליטמא פותחין לו לא יענש על השאר. ותי' מורי הרב זלה"ה דקי"ל בח"מ (סי' רצ"א) תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב הלכך חייב על הכל עכ"ד. ואפשר דאיוב הוה סבר דעבירה ראשונה הוא פטור דאנוס ביד היצה"ר ומכ"ש העבירות הנגררות והשיבו לו חביריו דהעבירה ראשונה באה לו שפשע ולא עסק בתורה דאם עסק בתורה אינו בא לידי עבירה וא"כ הוי ליה תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב על הכל עוד נקדים מה שכתב הרב כלי יקר דעיקר טענת היצה"ר לאדם הוא שהנאות העולם הזה ניכרות ונגלות החושה אל העי"ן אך טובות העה"ב במופלא ובמכוסה וח"ו הרוצה לשקר ירחוק עדיו וז"ש ותרא האשה וכו' וכי תאוה הוא לעינים שהוא נראה לעינים וזה כל פיתויי הסט"א. ועתה נבא קרוא מקרא מערכות היצה"ר שמח בחור בילדותך כי הם דברי יצה"ר כמשז"ל המפתה ואונס לאדם בטענותיו כי יחוס על בחרותו וילדותו שאינם חוזרים וכיון שהוא אנוס בתחילה אח"כ והלך בדרכי לבך ממילא תלך בדרכי לבך שהוא היצה"ר כי עבירה גוררת עבירה ובמראה עיניך ע"ד וגם תאוה הוא לעינים כאמור ונמצא ריצא לטעון טעון אחר הוא דבתחילה פטור שהוא באונס מסיבת הבחרות והילדות ואח"כ ממילא הולך אחר התאווה ולמראה עיניו ישפוט והוא פטור דכך היא המדה עבירה גור"ע והוא ע"ד שהיה איוב רוצה לפטור את כל העולם מן הדין. לז"א ודע השתונן והתכונן והבן בידיעה שאתה פושע שיכול ללמוד ותנצל והגם שאח"כ היה באונס לפי דעתך הו"ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וז"ש כי על כל אלה דייקא בין על הראשונות בין על הנגררות יביאך במשפט הידוע והמפורס' שתחילתו בפשיע' וסופו באונס חייב:
פסוק י:
והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. בלקוטי תורה כ"י הפליא לדבר על פ' זה בתמרור עון הכעס שמחליף נפשו בנפש סט"א וכל המצוות והלימוד אשר פעל ועשה נאבד הכל ואם יתחיל מחדש לתקן לעשות מצות ות"ת להפליא כשיתכעס עוד ילך הכל ואין לו תקנה עד שיקבל שלא לכעוס ויקיים ע"ש באורך. ואפשר במ"ש הרב באר שבע בחיבורו צדה לדרך על פסוק מדבר שקר תרחק דהול"ל לא תדבר שקר. אמנם יען כל העולם מלא שקר הוא ציוה להתרחק ממנו וז"ש מדבר שקר תרחק עכ"ר וכיוצא בזה אפש' דיען כל המדות רעות הם באות מד' יסודות החומר וטבע יסוד האש הוא להתכעס לכן אמר והסר כעס מלבך דהכעס הוא מזומן בחומר ואתה התגבר ותסירנו והעבר רעה מבשרך כי הכעסן חייו אינם חיים וגורם נזק אל עצמו ואל בשרו בעה"ז וישלוט בו גיהנם הנקרא רעה לכן אמר והעבר רעה כולל גיהנם ודעת העה"ז מבשרך: