טוב שם משמן טוב. אחר שגינה מעלת העושר. התחיל לשבח מעלת הצדיק והת"ח ואמר טוב שם משמן טוב ודימה שם לשמן טוב היות הצדיק והת"ח מאיר לעולם ויש לו יתרון על השמן שזה מאיר וכלה וזה מאיר ואינו כלה ואצל זה:
טוב יום המות מיום הולדו שהולך לבית עולמו ליהנות מזיו השכינה. או יאמר שטוב השם טוב של הצדיק כשהוא משמן טוב כשהוא מאיר לעולם והוא ממצדיקי הרבים כשמן המאיר לאחרים והמ"ם אינו מ"ם היתרון רק משמשות בשימוש מן וכן מ"ם של מיום הולדו אינו מ"ם היתרון רק כשימוש מן אמר שאצל איש כזה יום המות שלו הוא מה שנקצב לו מיום הולדו היינו שלא בא לו המות מחמת איזה עונש רק שמת אחר שנתמלא מספר ימי חייו שהוקצב לו מיום הולדו כי הקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקי':
טוב לכת אל בית אבל. אמר לאבל כזה טוב ללכת מלכת אל בית המשתה באשר הוא סוף כל אדם כי זה בא אל התכלית כמ"ש ר"מ והנה טוב מאד זה יום המות. או יאמר שטוב ללכת אל בית האבל כשהוא מן לכת אל בית המשתה שמתאבל על איש אשר הולך לעולמו כהולך אל בית המשתה כי מיתת הצדיקים נקרא הילולא כמ"ש בזוהר על ר"ש בן יוחאי הילולא דר"ש בן יוחאי הרי האבל מתאבל אחר מי שהולך אל בית המשתה:
והחי יתן אל לבו. כשיראה שנפטר בשם טוב מעולמו אף שהיה לו בחייו יסורין גדולים כי רוב צדיקים יש להם יסורין בחייהם מ"מ כשיראו מיתתן בשם טוב יתן אל לבו כי:
טוב כעס משחוק. במדרש אמרו שטוב כעס שהקב"ה כועס עליכם בעוה"ז משחוק שמרא' לרשעים:
כי ברוע פנים ייטב לב. נותנין לב להשיב אל ד' ולהשיב:
לב חכמים בבית אבל. לפי הנזכר למעלה ראוי לכל האדם שיהי' לבו ומחשבתו בבית אבל. כי כשלבו בבית אבל ייטב לבו בכל עת משא"כ:
לב כסילים בבית שמחה. ומתוך שמחה מתגאה לבו עליו וקשה עליו תמיד דבר המתגדר לרצונו ולכך לבו כועס תמיד:
טוב לשמוע גערת חכם. כשיראה מיתות הצדיקי' מתוך יסורין בשם טוב יבין בדעתו שטוב לשמוע ולקבל על עצמו גערת חכם היינו מה שהקב"ה גוער בצדיקים ומייסרן (כי גערה הוא מלשון יסורין ומניעת טובתם כמו וגערתי לכם (מלאכי ג) וכתיב וגערו אתכם ויבא רע):
מאיש שומע שיר כסילים. מלהיות איש אשר שומע שיר כסילים (שמועה הוא לשון קבלה) והיינו איש שמקבל ונהנה בשמחת הכסילים כי שמחת הכסילים הבל כמו שמבאר:
כי כקול הסורים תחת הסיר. כשדולקין משמיעין קול להיותם גרועים ולכך משמיעין קול לאמור אף אנחנו מן העצים החשובין ובאמת אין מתקנין הקדירה וכבין מהר ואין ממש בגחלתן:
כן שחוק הכסילים. היינו טובת הרשע שמשמיע קול בעשרו ומהר כלה וגם לא ישליטו ממנו לאכול גם זה הבל:
כי העושק יהולל חכם (אמר הסבה אשר מטה החכמים מדרך הטוב) הוא העושק שרואה החכם מה שנעשק מהאיש הטוב טובו שרוא' הצדיק ורע לו עי"ז:
ויאבד את לב מתנה את לב חכמתו שניתן לו במתנה כמאמר אסף כמעט נטיו רגלי כי שלום רשעים אראה:
טוב אחרית דבר מראשיתו. אבל באמת טוב אחרית דבר מראשיתו כי הצדיקים תחלתן רע וסופן שלוה וברשעי' להיפך ואחרית טוב יותר טוב ממה שיהיה תחילתו בטוב ואחריתו עדי אובד:
טוב ארך רוח מגבה רוח. טוב שיהיה ארך רוח ויסבול יסורים עד בוא טובתו מגבה רוח שמתאווה לראות טובתו מיד שיהיה רוחו מוגבה:
אל תבהל ברוחך לכעוס. כשתרא' דבר שהוא שלא כרצונך אל תבהל לכעוס כאיוב כי כעס וכו':
אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היה טוב לחכמים ולצדיקים. ועכשיו אין טוב רק לרשעים כי החי' לזה:
טובה חכמה עם נחלה. כי חכמת הראשונים עם חכמתם היה להם ג"כ נחלה דהיינו זכות אבות משא"כ עכשיו שתמה זכות אבות ויותר לרואי השמש כי (ביחזקאל א) נאמר כמראה הקשת אשר בענן וגו' כן מראה דמות כבוד ה'. ומבואר אצלינו דכשישראל עושין רצונו של מקום נאמר עליהם (תהילים פ"ז) כי שמש ומגן ה' כי הושאל מראה השמש לתוקף השפעת הקב"ה שהוא בעת שישראל עושין רצונו של מקום משא"כ כשחוטאין נאמר (איכה ג) סכותה בענן לך מעבור תפלה והשפעת הקב"ה המפלש דרך הענן ממש למראה הקשת כי מראה הקשת הוא מראה השמש המפלש דרך הענן ולכך בגולה נקרא השגחת הקב"ה מראה הקשת משא"כ בימים הראשונים היה מראה השמש והיה כולם רואים השמש ואין תימה מה שהיה ימים ראשונים טובים מאלה:
כי בצל החכמה. אמר עוד טעם להשתנות הרעות של הדורות התשובה שהשיב הקב"ה לאיוב שתמה מאד על יסורין כמ"ש (איוב ל"ח) איפה היית ואמרו ע"ז במדרש פ' תשא שבאדה"ר היו תלויין כל הנשמות וכלולין בו ואמר לו הקב"ה לאיוב אמור איפה שלך היאך הי' תלוי ע"ש. ומוכח מדברי המדרש כי מחמת מעלת אדה"ר הי' הפגם יותר גדול עד שפגם בכל הנשמות שהי' תלוי בו ולפי גודל הפגם שהי' באותו אבר שהיה דור זה או איש זה תלוי בו סובל יותר יסורין יותר מהדור או האיש שהיה תלוי באבר אחר שלא היה בו פגם גדול כל כך וכבר האריכו המקובלים בזה וזהו שאמר שלמה כי בצל החכמה כו' כלומר לענין הקושי' שהקשה מה שהדור הזה סובל יותר יסורין מדורות הקודמים הוא מחמת כי בצל החכמה כלומר הסבה ההוא מכח אדה"ר מי שהיה בצל החכמ' ובצל הכסף שהוא הג"ע אשר צילו נכסף לכל הברואים.
ויתרון דעת החכמה. כלומר שדעת החכמה שלו הי' לו יתרון על כל הברואים שמחי' את בעלי' שחכמתו היה כ"כ גדולה עד שהחי' את בעליה שהיה מחיה ומזכך את החומר שלו שיהיה יכול לחיות חיים נצחיים:
ראה את מעשה אלקים. כלו' עתה ראה והבן את מעשה אלקים דהיינו מחמת שהיה מעשה אלקים שהיה יציר כפיו של הקב"ה והרי מעלתו היתה גדולה ביותר וממילא הפגם שלו גדול ביותר עד שמי יכול לתקן את אשר עותו וממילא היסורים של כל דור ודור משתנות מכח סיבה הנ"ל שאמר לאיוב כמש"ל והפגם גדול כ"כ עד שמי יכול לתקן את אשר עותו. כלומר אין כח בדורינו לתקן את אשר עותו:
ביום טובה היה בטוב. ע"כ בשעה שהקב"ה משפיע עליך טובה ראה בטוב ואל תהיה בכלל מה שכתו' בהן וישמן ישורון ויבעט:
וביום רעה אל יקשה עליך כי את זה לעומת זה שעשה טובות עוה"ב נגד רעות וטובו' עה"ז:
על דברת שלא ימצ' אדם אחריו מאומה היינו שלא ימצא מה שיהיה מתנגד לו בעוה"ב למה שהוא ראוי שאם הוא חוטא וראוי לגיהנם נותנין לו שכר מצותיו בעוה"ז שלא ישאר לו בעוה"ב שום זכות להצילו מגיהנם ולצדיק מוכן עונש עוונותיו בעוה"ז שלא יהיה לו עונש בעוה"ב וזה נוטל חלקו וחלק חבירו בעוה"ב:
את הכל ראיתי יש צדיק אבד בצדקתו. כמו איוב שמחמת שהצדיקו נפשו מאלקיו הרבה מאד ערער על משפטו יתברך וכפר בהרבה דברים ונעשה אובד:
כי אובד הוא כינוי לרשע כמו ובאו האובדים (ישעיה כח):
ויש רשע מאריך ברעתו. כמו אלישע הנקר' אחר מחמת שהיה בעיניו מוחזק לרשע גמור עד שאין לו תיקון הרשיע יותר ולזה אמר:
אל תהי צדיק הרבה בעיניך ואל תתחכם יותר שלא תתחכם. על משפטיו יתברך כמו איוב מחמת שהיה צדיק בעיניו היה משפטי ה' רע בעיניו והתחכם לכפור בתחיית המתים ובהשגחה וכיוצא כי אם תתחכם ותחשוב רעה למה תשומם לעולמי עד:
אל תרשע הרבה. אף שאתה רשע מ"מ אל תרשע יותר כמו אלישע אחר:
למה תמות בלא עתך. אפשר שהיה לך עדיין כח לשוב אל ה' על רשעתך הקודמים ולחיות עוד וכאשר תרשיע עוד כמו שעשה אחר:
תמות בלא עתך. ואל תהי סכל כי יש דברים שהשגה בהן מחוייבת כמ"ש (ד"ה א כח) דע את אלקי אביך וכיוצא בהן הרבה דברים ויש דברים שהשגה בהן אסורה כמ"ש במופלא ממך אל תדרוש ולזה אמר אל תתחכם יותר ואל תהי סכל:
טוב אשר תאחז. כלומר אל תחזיק עצמך כצדיק גמור ואף לא כרשע גמור רק כבינוני. וכן לא תתחכם הרבה ולא ולא תסתכל ממה שראוי לך להשיג. רק לאחז בשניהם ליתן לכ"א חלקו הראוי:
החכמה תעוז לחכם. נגד אל תרשע הרבה אמר כן כי החכמה תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים אשר היה בעיר. הוא משל על הגוף כמ"ש לקמן עיר קטנה. וידוע שיש יו"ד כוחות הטומאה נגד יו"ד קדושות והן עשר ספירות וגם באדם יש עשרה כוחות אם מטהרין אותן הן בקדושה ואם ח"ו מטמאין הן בטומאה ונזוקים מכחות הטומאה. ואמר אף אם שלטו בו כל היו"ד כוחות הטומאה מחמת רעתיך. או יאמר עשרה שליטים על ה' החושים הפנימיים. וה' החצונים אשר אמרו המחברים ששולטין באדם שבין הכל הוא יו"ד. ואמר שאף אם כולן שולטין עליו לרע ח"ו מ"מ החכמה תעוז לחכם לבטלם. כי כן הטביע יוצר בראשית בכח הנשמה שיהיה יכול לשוב אף אם כבר הרשיע הרבה מאד עד ששלטו עליו כל עשרה כחות הטומאה:
כי אדם. נגד אל תצדק הרבה אמר כי אין צדיק בארץ:
גם לכל הדברים אשר ידברו. עשרה שליטים ההן:
אל תתן לבך לכל אשר ידברו וירצו להטעות אותך:
אשר לא תשמע עבדך מקללך. לא תשמע ליצה"ר אשר נתן אלקים אותו לעבד לך כדכתיב (משלי כ"ט) מפנק מנוער עבדו ואחריתו והוא מתאווה תמיד לבזותך. וקלל הוא לשון בזיון:
כי גם פעמים רבות. הלא ידוע לך אשר פגמת בעולמות העליונים ע"י עצתו כמה פעמים וזהו מה שאמר:
אשר גם אתה קללת אחרים. פי' בזית לאחרים בגרמתו ע"כ אל תשמע לעצמו מאומה כי הוא עבדך מקללך שאין רצונו רק בבזיונך:
כל זה נסיתי בחכמה. נגד מה שאמר למעלה אל תתחכם הרבה אמר כן והיינו משום שיש הרבה דברים שאינו מושג לחכמים וצריך לסמוך אל הקבלה ומי שעומד על שכלו להכחיש הקבלה נקרא כופר ולזה אמר שכ"ז ניסה בחכמה שאמרתי אחכמה וכו' ואם אני לא יכולתי לעמוד על כמה דברים בחכמתי אשר היה לי יותר מכל אדם מכ"ש שאר אנשים:
רחוק מה שהי'. אף שבשעת נתינת התורה שהיה משה והקב"ה והשראות השכינה ודאי היה מושג הכל בהשגה שלימה אך עתה שרחוק הוא מה שהיה ולכך כל הדברים נעשים עמוק עמוק נגד שכלינו:
וסבותי אני. ולכך גם אנכי סבותי לבי מדברים עיונים רק לדעת ולתור ולבקש חכמה וחשבון ממצות מעשיות. כלומר אותו החכמות שמחוייב האדם לידע אותן ולתת חשבון ונענש עליהם:
ולדעת רשע כסל. לדעת אותן הדברים מה שהכסילות שהוא שכל משובש הוא גורם רשע:
והסכלות הוללת. אותן הדברים שהסכלות הוא העדר שא"י מחמת שאינן לומדין. מביא הוללת שהוא טירוף הדעת והידיעה בהן מחייבת:
ומוצא אני מר ממות. שמצא כי דבר המחוייב הוא לימוד מצות מעשיות שציוה לנו כדי להכניע את החומר היות שתמצא שמר ממות הוא אשה רעה והוא כינוי לחומר שהוא רע בעצמותו:
אשר היא מצודי' וחרמי'. מתאוה תמיד לרע ואסורים ידיה מלעשות מצוה אשר טוב לפני אלקים ימלט ממנו ולזה צריך שימור גדול ולכך העיקר בלימוד ממצות מעשיות אשר אלקים עשאן להכניע החומר:
ראה זה מצאתי וכו' אחת לאחת אמר שמצא אפי' מצוה שציווני ית"ש שעיקרה בשביל אחרת כגון לא ירבה לו סוסים ולא ישוב מצרימ':
ולמצוא חשבון אפי' עבר על הסבה ולא על המסובב אף ע"ז צריך ליתן חשבון ולזה צריך לימוד וזהירות רב במצותיו ית"ש:
אשר עוד בקשה נפשי. ולא עוד שא"א לעבור על הסבה בלתי עבור על המסובב היות שכבר בקשה נפשי לבחון לעשות הסבה שהזהיר עליו הבורא ית"ש בבטחון שלא אעבור על המסובב שהרבתי לי סוסים ונשים כי הייתי בטוח בעצמי שלא אעבור על המסובב ולא מצאתי שלבסוף עברתי עליהם וא"כ בודאי שצריך שמירה ולימוד אף בדבר שאסרה התורה משום שהוא סבה לעבירה:
אדם אחד מאלף מצאתי. אמר עוד טעם לזאת היות כי אדם שלם. היינו שיהיה שכלו שלם מאד בלי שום נטיי' אל החומר מאלף מצאתי. אבל אשה החומר מכנה בשם אשה כמ"ש הרמב"ם במ"נ ח"א היינו חומר טוב שלא יתאוה לרע בכל אלה לא מצאתי. ולזה צריך שמירה גדולה להגות בתורת מצות מעשיות ומיישר השכל ומכניע החומר ולא לעסוק בחכמת החצוניות ויותר טוב לסמוך על הקבלה:
לבד ראה זה מצאתי אשר עשה אלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות. לא יקשה לך על מה שאמרתי ואשה בכל אלה לא מצאתי שאינו מוצאת חומר טוב שלא יצטרך למצות מעשיות להכניע. א"כ קשה למה עשה הקב"ה חומר רע כ"כ. לכן אמר תשובה ע"ז כמ"ש חז"ל על בריאת היצה"ר אתה עשיתו רע במה שאין אתה מקבל עליך מצות מעשיות. וכן הוא מאמר שלמה. מצאתי אשר עשה אלקים את האדם ישר והמה בקשו לעשות דברים שמביא עליהם חשבונות רבים ומהפכין הטוב לרע:
