פסוק א: טוב שם משמן טוב. במה טובתו – שמן טוב ירד, שם טוב עולה , שמן טוב לשעתו ושם טוב לעולם , שמן טוב כלה ושם טוב אינו כלה , שמן טוב נקנה בדמים ושם טוב בחנם , שמן טוב נוהג בחיים ושם טוב נוהג בחיים ובמתים, שמן טוב בעשירים ושם טוב בעשירים ובעניים, שמן טוב מהלך מחדר לחדר ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו , שמן טוב כשנופל על המת הוא מבאיש ושם טוב נופל על המתים לאינו מבאיש, שמן טוב כשנופל על המים הוא נדוח ושם טוב נופל על המים ואינו נדוח, שנאמר ויאמר ה' לדג ויקיא את יונה (ג׳), שמן טוב כשנופל על האור הוא נשרף ושם טוב נופל על האור ואינו נשרף, דכתיב (דניאל ג׳:ו׳) באדין נפקין וגו׳ .
(מ"ר)
פסוק א:טוב שם משמן טוב. במה טובתו, א"ר יהודה ב"ר סימון, מצינו בעלי שמן טוב נכנסו למקום חיים ויצאו שרופים, ואיזו הם – נדב ואביהוא , ומצינו בעלי שם טוב נכנסו לכבשן האש ויצאו חיים, ואיזו הם – חנניה מישאל ועזריה.
(שם)
פסוק א:טוב שם משמן טוב. ר׳ פנחס אומר, אדם חביב בשמו ואינו יודע באיזו מהם, בא שלמה ופירש טוב שם משמן טוב .
(שם)
פסוק א:טוב שם משמן טוב וגו'. רבי יוחנן כד הוי מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים, אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב ועליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולת .
(ברכות י"ז א')
פסוק א:ויום המות מיום הולדו. מאי טעמא, לפי שכשנולד אדם מונין לו למיתה, וכשמת – מונין לו לחיים , נולד אדם הכל שמחין, מת הכל בוכין ואינו כן, אלא נולד אדם אין לשמוח בו שאין יודעין אם צדיק או רשע יהיה, מת – צריכים לשמוח שנפטר בשם טוב ויצא מן העולם בשלום, הדא הוא דכתיב טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו.
(מ"ר)
פסוק ב:טוב ללכת וגו'. טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, למה – שלב חכמים בבית אבל, לפי שכל מי שמתאבל הקב"ה משמחו, שנאמר (ישעיהו כ״ט:י״ט) ויספו ענוים בה, שמחה .
(שם)
פסוק ב:טוב ללכת וגו'. ד"א טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה – מוטב ללכת למדה שיש לה פרעון מלמדה שאין לה פרעון , מוטב ללכת במדה שנוהגת בחיים ובמתים ממדה שאינה נוהגת אלא בחיים, מוטב ללכת במדה שנוהגת בעשירים ובעניים ממדה שאינה נוהגת אלא בעשירים , מוטב ללכת במדה שיש בה פיוס ממדה שאין בה פיוס .
(שם)
פסוק ב:והחי יתן אל לבו. מהו יתן אל לבו, לוויי ליה כי היכי דילוון לך, ספוד ליה כי היכי דיספדון לך, קבור ליה כי היכי דיקברון לך, גמול לו חסד כי היכי דיגמלון לך חסד .
(מ"ר)
פסוק ב:והחי יתן אל לבו. אמר ר׳ מנא, אלו הצדיקים שנותנין מיתתן כנגד לבן ולמה כותשין על הלב, למימר דכולה תמן .
(שם)
פסוק ב:והחי יתן אל לבו. דבר אחר והחי יתן אל לבו – זה חי העולמים שהוא משלם שכר לכל איש על כל פסיעה ופסיעה בגמילות חסדים .
(שם)
פסוק ב:והחי יתן אל לבו. אמר ר׳ יונה. אין שואלין הלכות לפני מטתו של מת [מאי טעמא והחי יתן אל לבו] .
(שם)
פסוק ב:והחי יתן אל לבו. [רבי זעירא נפסק בדבורו שדבר לפני מת, אמרו לו, מהו כן, אמר להו, הא עלמא דאתינן לתמן, הדא הוא דכתיב והחי יתן אל לבו] .
(מ"ר)
פסוק ג:טוב כעס משחוק. מהו טוב כעס משחוק – טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק על הרשעים בעוה"ז .
(שבת ל׳ ב׳)
פסוק ג:טוב כעס משחוק וגו׳. אמר שלמה, אלו כעס אבא על אדוניהו מעט טוב היה לו משחוק ששחקה עליו מדת הדין, ולמה כן, מפני כי ברוע פנים ייטב לב, אלו הרע לו פנים היה מביאו למוטב, אלא (מ"א א׳) ולא עצבו אביו מימיו, וכן באמנון טוב היה לו אלו כעס עליו דוד אלא (ש"ב י"ג) כי אמנון לבדו מת .
(מ"ר)
פסוק ג:טוב כעס משחוק וגו׳. דבר אחר טוב כעס משחוק, טוב היה לדור המבול ולאנשי סדום אלו כעס הקב"ה עליהם משחוק ששחקה עליהם מדת הדין, שנאמר בדור המבול (איוב כ״א:ח׳) זרעם נכון לפניהם ובאנשי סדום (שם) בתיהם שלום מפחד .
(שם)
פסוק ד:לב חכמים בבית אבל. ולמה, א"ר יצחק, משל לאחד שאמר לעבדו צא והבא לי חפץ טוב, אמר ליה, ומהיכן אני מוצא חפץ טוב, אמר ליה, משתמצא רוב בני אדם הולכין שם חפץ טוב .
(שם)
פסוק ד:לב חכמים בבית אבל. [ולמה], לפי שכל מי שמתאבל הקב"ה משמחו שנאמר (ישעיהו כ״ט:י״ט) ויספו ענוים בה' שמחה .
(שם בפסוק ב׳)
פסוק ה:טוב לשמוע וגו'. טוב לשמוע גערת חכם – אלו הדרשנים , מאיש שומע שיר כסילים – אלו המתורגמנין שמגביהין קולן בשיר להשמיע את העם .
(מ"ר)
פסוק ה:טוב לשמוע וגו׳. דבר אחר טוב לשמוע גערת חכם – אלו תוכחות שהוכיח משה רבינו את ישראל , מאיש שומע שיר כסילים – אלו ברכות של בלעם הרשע שבהם גבה לבם של ישראל ונפלו בשטים .
(מ"ר)
פסוק ו:כקול הסירים וגו׳. מהו כקול הסירים תחת הסיר כן שחוק הכסיל, כל העצים כשהן דולקין אין קולן הולך, אבל הקוצים הללו כשהן דולקין קולן הולך, לומר אף אנו מן העצים .
(שם)
פסוק ז:כי העושק וגו׳. כי העושק יהולל חכם – עסק שתלמידי חכמים עסוקין בו זה עם זה, יהולל חכם, מערבבין חכמתם , [דבר אחר כי העושק יהולל חכם עסק שתלמיד חכם עוסק יהולל חכם] ויאבד את לב מתנה – כדאמר ר' יהושע בן לוי, שמונים הלכות למדתי מיהודה בן פדיה בחרישת הקבר , וע"י שהייתי עוסק בצרכי רבים שכחתים .
(שם)
פסוק ז:כי העושק וגו׳. כי העושק יהולל חכם – עושק שעשקו דתן ואבירם למשה האבידו חכמתו ממנו , ויאבד את לב מתנה – מתונה כתיב, שאלמלא היה משה מתון היה נצול, אלא שהקניטוהו והקפידוהו, ואף הוא הקפיד מכעסו ואמר להקב"ה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה .
(שם)
פסוק ח:טוב אחרית דבר וגו׳. רבי מאיר היה דורש, טוב אחרית דבר מראשיתו, יש לך אדם שהוא קינה סחורה בנערותו והוא מפסיד ובזקנותו הוא משתכר בה, ויש לך אדם שהוא מוליד בנים בנערותו והן מתים ומוליד בזקנותו והן מתקיימין, ויש לך אדם שעושה מעשים רעים בנערותו ובזקנותו עושה מעשים טובים, ויש לך אדם שלמד תורה בנערותו ומשכחה ובזקנותו הוא חוזר עליה , אבל רבי עקיבא היה דורש, טוב אחרית דבר מראשיתו – טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו .
(מ"ר)
פסוק ח:טוב ארך רוח וגו׳. חד פרסי אתא לקמיה דרב, אמר ליה, למדני תורה, אמר ליה, אמור אל"ף, אמור בי"ת, אמר ליה, מאן יימר דהוא אל"ף, דהוא בי"ת, גער ביה והוציאו בנזיפה, אזל לגבי שמואל ואמר ליה הכי, משכיה שמואל באזניה, התחיל צועק אזני אזני, אמר ליה שמואל, מאן יימר דהוא אוזן, אמר ליה, כולי עלמא ידעי שהוא אוזן, אמר ליה, אף הכא כולי עלמא ידעי דהוא אל"ף דהוא בי"ת, מיד נשתתק הפרסי וקביל עליה ללמוד, הוי, טוב ארך רוח מגבה רוח, טוב ארך רוח של שמואל מהקפדתו של רב, שאלולי כן היה חוזר הפרסי לסורו .
(שם)
פסוק ח:טוב ארך רוח וגו׳. עקילוס הגר שאל לר׳ אליעזר, הרי כל החיבה שחבב הקב"ה את הגר הוא בלחם ושמלה בלבד, שנאמר (פ׳ עקב) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה והלא כמה תורין ויונין אית לי ואפילו עבדי לא משגיחין בהו, אמר ליה, וכי קלה היא בעיניך דבר שבקש בו יעקב אבינו, שנאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש , אתא לגבי רבי יהושע ושאל ליה כך, התחיל מפייסו בדברים, אמר ליה, לחם זו התורה, כמש"נ (משלי ט׳) לכו לחמי בלחמי ובגד – זה הכבוד, שנאמר (שם ח׳) בי מלבים ימלוכו , וקבל דבריו. הוי, טוב ארך רוח מגבה רוח, טוב ארך רוח של ר׳ יהושע מהקפדתו של רבי אליעזר, שאלולי כן היה חוזר עקילוס לסורו .
(מ"ר)
פסוק ט:אל תבהל ברוחך לכעוס. [לפי שהרגזן אינו עולה בידו אלא רגזנותו, כמו כל הרוקק למעלה חוזר ונופל על פניו].
(שם)
פסוק ט:כי כעס וגו׳. א"ר ירמיה מדפתי, כל הכועס משכח תלמודו ומוסיף טפשות, שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב (משלי י״ג:ט״ז) וכסיל יפרוש אולת .
(נדרים כ"ב ב׳)
פסוק י:שהימים הראשונים וגו׳. ללמד שלא יאמר אדם האיך אני דן לפני פלוני הדיין, וכי הוא כמשה ואהרן, כאלדד ומידד, אלא ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, לפיכך אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך .
(ר"ה כ"ה ב׳)
פסוק יא:טובה חכמה וגו׳. טובה חכמה עם נחלה – טובה חכמה כשהיא נחלה דבר אחר טובה חכמה עם נחלה – טובה חכמה כשיש עמה נחלה, כמו דתנינן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ .
(מ"ר)
פסוק יא:טובה חכמה וגו'. דבר אחר טובה חכמה עם נחלה – טובה חכמתו של משה עם נחלה שהנחיל תורה לישראל .
(שם)
פסוק יא:טובה חכמה וגו'. דבר אחר טובה חכמה עם נחלה – טובה חכמתו של בצלאל עם נחלה שהנחיל ארון לישראל .
(שם)
פסוק יא:טובה חכמה וגו'. דבר אחר טובה חכמה עם נחלה – טובה חכמתו של יהושע עם נחלה שהנחיל את הארץ לישראל .
(מ"ר)
פסוק יא:טובה חכמה וגו׳. דבר אחר טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש, טובה חכמה שיש עמה זכות אבות שעומדת ומאירה לו .
(שם)
פסוק יב:כי בצל החכמה וגו׳. א"ר יוחנן, כל המטיל מלאי לכיס תלמיד חכם זוכה ויושב בישיבה של מעלה, מאי טעמא, כי בצל החכמה בצל הכסף .
(פסחים נ"ג ב׳)
פסוק יב:כי בצל החכמה וגו'. אמר רב חייא, עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצלו של בעלי תורה, מאי טעמא, כי בצל החכמה בצל הכסף .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד)
פסוק יג:ראה את מעשה וגו׳. בשעה שברא הקב"ה את אדה"ר, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר ליה, ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך, [הדא היא דכתיב ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו] .
(מ"ר)
פסוק יד:ביום טובה וגו׳. ביום טובה היה בטוב – אם נזדמן לך יום טוב תהא עושה אותו מיד , וביום רעה ראה – ראה האיך לעשות תשובה שתנצל מדינה של גיהנם, ולמה – גם את זה לעומת זה עשה האלהים .
(שם)
פסוק יד:ביום טובה וגו'. ר׳ תנחום ב"ר חייא פתר קרא בעניים ובעשירים, ביום טובה היה בטוב – ביום טובתו של חבירך שמח עמו, וביום רעה ראה – ראה האיך לפרנס את העניים כדי שתקבל עליהם שכר, וכך היה ר׳ תנחום עושה, אם היה רגיל ליקח ליטרא בשר, אגודת ירק, היה לוקח ב׳, אחד לו ואחד לעניים, ולמה, גם את זה לעומת זה עשה האלהים, עניים ועשירים, כדי שיזכו אלו באלו .
(מ"ר)
פסוק יד:ביום טובה וגו'. רבי אחא פתר קרא בתורה, ביום טובה היה בטוב – ביום טובתה של תורה היה עמה בטובה , וביום רעה ראה – לכשיגיע אותו היום שכתוב בו פחדו בציון חטאים תהא מן הרואים שכתוב בהם (ישעיהו ס״ו:כ״ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים ולא מן הנראים שכתוב בהם ותולעתם לא תמות .
(שם)
פסוק יד:ביום טובה וגו'. רבי לוי פתר קרא בימים טובים, בימים טובים שנתתי לך תהא שמח ומשמח להקב"ה בקרבנות, ואם תבא שנה בלא בצורת נפק לכרמך ושמח.
(שם)
פסוק יד:גם את זה וגו'. גם את זה לעומת זה עשה האלהים, רבי מאיר אומר, כל מה שברא חקב"ה ברא כנגדו, ברא הרים ברא גבעות, ברא ימים ברא נהרות, ור, עקיבא אומר, ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד ואחד יש לו ב׳ חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם , זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם .
(חגיגה ט"ו א׳)
פסוק יד:גם את זה וגו'. גם את זה לעומת זה, זה גיהנם וגן עדן, וכמה ביניהם – טפח, ר' יוחנן אמר כותל, ורבנן אמרי שתיהן שוות כדי שיהיו מציצות זה מזה [מ״ר].
פסוק טו:את הכל וגו׳. רבי יוחנן אמר, ג' עולמות ראה שלמה בחייו, מלך והדיוט ומלך, חכם טפש וחכם, עשיר עני ועשיר, מאי טעמא, דכתיב את הכל ראיתי בימי הבלי .
(מ"ר פרשה א; פסוק י"ב)
פסוק טו:צדיק אבד בצדקו. מעשה ביוסי בן פכסוס הכהן שעלתה על רגלו נומי ונכנס הרופא לחתכה, אמר ליה יוסי לרופא, לכשתניח בה כחוט השערה הודיעני חתכו והניח בה כחוט השערה, קרא לנחוניא בנו, אמר ליה, נחוניא בני, עד כאן היית חייב להטפל בי, מבאן ואילך צא, שאין אדם מטמא על אבר מן החי של אביו, וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו על זה נאמר יש צדיק אובד בצדקו, הצדיק אבד וצדקתו עמו .
(ירושלמי נזיר פ"ז ה"א)
פסוק טו:צדיק אבד בצדקו. שאלו את שמואל הקטן, מהו דכתיב יש צדיק אובד בצדקו, אמר ליה, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאותו הצדיק עתיד למוט מצדקתו, אמר הקב"ה, עד שהוא בצדקתו אסלקנו, הדא הוא דכתיב יש צדיק אובד בצדקו .
(מ"ר)
פסוק טו:ויש רשע מאריך ברעתו. ולמה, א"ר יאשיה, מפני ג' דברים, שמא יעשה תשובה, או שמא יעשה מצות שישלם לו הקב"ה שכרו בעוה"ז, או שמא יצאו ממנו בנים צדיקים, שכן מצינו שהאריך הקב"ה פנים לאחז ויצא ממנו חזקיהו, לאמון – ויצא ממנו יאשיהו, לשמעי – ויצא ממנו מרדכי .
(שם)
פסוק טז:אל תהי צדיק הרבה. בשאול איירי קרא, שבשעה שאמר לו הקב"ה לך והכיתה את עמלק התחיל מדיין הוא, אם אנשים חטאו, הנשים והטף והצאן והבקר מה חטאו, יצתה בת קול ואמרה אל תצדק הרבה יותר מבוראך .
(שם)
פסוק יז:אל תרשע הרבה. וכי מעט תרשע, אלא מהו אל תרשע הרבה, מי שאכל שום וריחו נודף וכי יחזור ויאכל שום אחר דהא ריחו נודף יותר .
(שבת ל"א ב׳)
פסוק יז:אל תרשע הרבה. בשעה שאמר שאול לדואג (ש"א כ"ב) סוב אתה ופגע בכהנים, יצתה בת קול ואמרה אל תרשע הרבה .
(יומא כ"ב ב')
פסוק יח:טוב אשר תאחז וגו׳. טוב אשר תאחז בזה – זה מקרא, וגם מזה אל תנח ידך – זו משנה, כי ירא אלהים יצא את כולם, כגון ר׳ אבהו בקסרין .
(מ"ר)
פסוק יט:החכמה תעז וגו׳. החכמה תעוז לחכם זה הקב"ה, שנאמר (איוב ט׳) חכם לבב ואמיץ כח, מעשרה שליטים אשר היו בעיר – מעשרה מאמרות שבהן נברא העולם .
(שם)
פסוק יט:החכמה תעז וגו׳. החכמה תעוז לחכם, זו תשובה ומעשים טובים, מעשרה שליטים אשר היו בעיר – שתי עינים ושתי אזנים, שתי ידים ושתי רגלים, וראש הגויה והפה .
(נדרים ל"ב ב')
פסוק יט:החכמה תעז וגו'. דבר אחר החכמה תעוז לחכם זה אדם הראשון, דכתיב (יחזקאל כ"ח) אתה חותם תכנית , מעשרה שליטים אשר היו בעיר – אלו עשרה דברים שמשמשין את הנפש, ואלו הן, הושט למזון, קנה לקול, כבד לחמה, מרה לקנאה, הריאה לשתיה, המסס לטחינה, טחול לשחוק, כליות יועצות, לב מבין, לשון גומר .
(מ"ר)
פסוק יט:החכמה תעז וגו׳. דבר אחר החכמה תעוז לחכם – זה נח, מעשרה שליטים אשר היו בעיר, מעשרה דורות שמאדם ועד נח, שמכולן לא נדבר אלא עמו .
(מ"ר)
פסוק יט:החכמה תעז וגו׳. דבר אחר החכמה תעוז לחכם – זה אברהם, מעשרה שליטים אשר היו בעיר – מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמכולן לא בחר הקב"ה אלא בו ולא כרת ברית אלא עמו .
(שם)
פסוק יט:החכמה תעז וגו׳. דבר אחר החכמה תעוז לחכם – זה יעקב, מעשרה שליטים אשר היו בעיר – מעשרה שבטים שירדו למצרים ועלו ולא ידעו שיוסף קיים ויעקב היה יודע, שנאמר וירא יעקב כי יש שבר במצרים – היה יודע שברו במצרים .
(שם)
פסוק יט:החכמה תעז וגו׳. דבר אחר החכמה תעוז לחכם – זה משה, מעשרה שליטים – מעשרה דברים שמשמשין את הגוף שכבשן משה, ואלו הן, מן הפה לושט, מן הושט לאצטומכא, מאצטומכא להמסס, מהמסס לבית הכוסות מבית הכוסות לכרס, מכרס לבני מעים, מבני מעים למעים קטנים, וממעים קטנים למעים עבים וממעים עבים לסני דיבי ומסגי דיבי לחלחלת ומחלחלת לחוץ ומכולן לא נצרך משה לא להכניס ולא להוציא, שנאמר ויהי שם עם ה׳ לחם לא אכל ומים לא שתה.
(שם)
פסוק יט:החכמה תעז וגו׳. דבר אחר החכמה תעוז לחכם אלו ישראל, שנאמר רק עם חכם ונבון, מעשרה שליטים אשר היו בעיר שמשמשין את הנפש .
(שם)
פסוק יט:החכמה תעז וגו׳. דבר אחר החכמה תעוז לחכם – זה דוד, מעשרה שליטים – מעשרה זקנים שאמרו בספר תהלים, ואלו הן, אדם הראשון, אברהם, משה, דוד, שלמה, הימן, שלשה בני קרח ועזרא .
(שם)
פסוק כ:כי אדם וגו'. כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, א"ר יודן, וכי יש אדם צדיק וחוטא , אלא אלו גבאי צדקה ומחלקי צדקה שלראוי נותנים שלא כראוי ולשלא כראוי נותנים כראוי, ולא יחטא – כמש"נ (שופטים כ׳:ט״ז) קולע באבן אל השערה ולא יחטיא .
(שם)
פסוק כ:אין צדיק וגו'. מכאן דאפילו צדיקים צריכים כפרה .
(סנהדרין מ"ו ב׳)
פסוק כג:אמרתי אחכמה וגו׳. היה שלמה מתקשה בהלכות פרה אדומה, שהמזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא, והיינו שאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני .
(יומא י"ד א׳)
פסוק כו:ומוצא אני וגו׳. במערבא כד נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא, מצא – דכתיב מצא אשה מצא טוב, מוצא – דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה וגו׳.
(ברכות ח׳ א')
פסוק כו:ומוצא אני וגו׳. אמר רבא, בא וראה כמה רעה אשה רעה, דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה, אי בגוה משתעי קרא – כמה רעה אשה רעה שהכתוב מגנה, אי בגיהנם משתעי קרא – כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשל בה .
(יבמות ס"ג ב׳)
פסוק כו:ומוצא אני וגו׳. ומוצא אני מר ממות את האשה, ולמה כן, רבנן אמרי, ע"י שהיא תובעת מידו דברים שאינו יכול לעמוד בהן סוף שהיא ממיתה אותו מיתה מרה .
(מ"ר)
פסוק כו:אשר היא מצודים. שהיא צדה בים וביבשה .
(שם)
פסוק כו:אסורים ידיה. א"ר אלעזר, אלולא שכתוב בה אסורים ידיה היתה אוחזת באדם בשוק ואומרת הזקק לי .
(מ"ר)
פסוק כו:טוב וגו׳. טוב לפני האלהים ימלט ממנה – זה יוסף, זה פנחס, זה פלטי וחוטא ילכד בה – זה פוטיפר, זה זמרי, זה אמנון .
(שם)
פסוק כו:טוב וגו׳. רבי איסי דקסרין פתר קרא במינות, טוב זה ר"א וחוטא זה יעקב איש כפר נבוריא טוב זה ר׳ אליעזר בן דמא, וחטא זה יעקב איש כפר סמא, טוב זה חנניא בן אחי ר׳ יהושע, וחוטא אלו בני כפר נחום, טוב זה יהודה בן נקוסא, וחוטא אלו המינים, טוב זה ר׳ נתן, וחוטא זה תלמידו, טוב זה ר׳ אליעזר ור׳ יהושע. וחוטא זה אלישע .
(שם)
פסוק כז:אמרה קהלת. עיין לעיל פרשה א׳ פסוק ב׳ בדרשה אמר קהלת, וצרף לכאן.
פסוק כז:אחת לאחת וגו׳. תניא, היה רבי מאיר אומר, מניין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, ת"ל אחת לאחת למצוא חשבון .
(סוטה ח׳ ב׳)
פסוק כז:אחת לאחת וגו'. א"ר יצחק, בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא חייב עליה מיתה לשמים במה נתכפר לו – שמת שורו, שאבדה תרנגולתו, שנשברה צלוחיתו, שנכשל באצבעו ויצאה ממנה טפת דם, מקצת הנפש ככל הנפש, שנאמר אחת לאחת למצוא חשבון .
(מ"ר)
פסוק כח:אדם אחד וגו'. בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצאין מהן מאה, למשנה – יוצאין מהן עשרה, לתלמוד – יוצא מהם אחד להוראה , הדא הוא דכתיב אדם אחד מאלף – מצאתי .
(מ"ר)
פסוק כח:אדם אחד וגו׳. אדם אחד מאלף מצאתי זה אברהם, ואשה בכל אלה לא מצאתי זו שרה , דבר אחר אדם זה עמרם, ואשה זו יוכבד , דבר אחר אדם זה משה ואשה אלו נשי המדבר .
(שם)
פסוק כח:אדם אחד וגו׳. דבר אחר אדם מאלף מצאתי זה משה שבא לאלף דור ואשה זו התורה שנתנה לאלף דור, כמש"נ (תהילים ק״ה:ח׳) דבר צוה לאלף דור , מלמד שצפה הקב"ה בכל הקנקנים ולא מצא קנקן מזופת מקנקנו של משה שפשט ידו וקבל את התורה .
(שם)
פסוק כט:את האדם ישר וגו'. ישר היה אדה"ר בבריאתו, שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו – כאחד ממלאכי השרת, וכיון שנעשו שנים בקשו חשבונות רבים, הדא הוא דכתיב ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים .
(שם)