פסוק א:לכל זמן. זמן היה לאדם הראשון שיכנס לגן עדן ושיצא ממנו, זמן היה לנח שיכנס אל התיבה ושיצא ממנה , זמן היה לאברהם שתנתן לו המילה , וזמן היה לבניו שימולו בשני מקומות, אחת במצרים ואחת במדבר .
(מ"ר)
פסוק א:ועת וגו'. ועת לכל חפץ תחת השמים, א"ר ביבי, זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים, ואיזה זה, זו התורה .
(שם)
פסוק ב:עת ללדת וגו'. מהו זה עת ללדת ועת למות , אלא אשריו לאדם ששעת מיתתו כשעת לידתו, מה שעת לידתו נקיה אף שעת מיתתו תהא נקיה .
(ירושלמי מגילה פ"א ה"ט)
פסוק ב:עת ללדת וגו'. דבר אחר עת ללדת ועת למות, מעת לדת היא עת למות, שמשעה שאדם נולד נגזר עליו כמה שנים לחיות, ואם זכה מוסיפין לו ואם לאו פוחתין לו .
(מ"ר)
פסוק ב:עת ללדת וגו'. דבר אחר עת ללדת ועת למות, שכשמגיע אדם לעשרים שנה ואינו נושא אשה, אומר הקב"ה, עת ללדת היא לך ולא רצית אין זו אלא עת למות .
(שם)
פסוק ב:עת ללדת וגו'. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת ללדת, אמר הקב"ה, לשעה קלה הייתי אני מיילדת לבני דכתיב (יחזקאל ט"ו) ומולדותיך ביום הולדת אותך וגו׳ , ועת למות, דכתיב במדבר הזה יתמו ושם ימותו ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה .
(מ"ר)
פסוק ב:עת לטעת וגו׳. עת לטעת בשעת שלום ועת לעקור נטוע בשעת מלחמה .
(שם)
פסוק ב:עת ללדת וגו׳. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לטעת – שנאמר (עמוס ט׳:ט״ו) ונטעתים על אדמתם, ועת לעקור נטוע דכתיב ויתשם ה׳ מעל אדמתם .
(שם)
פסוק ג:עת להרוג וגו׳. עת להרוג בשעת מלחמה, ועת לרפוא בשעת שלום, עת לפרוץ בשעת מלחמה ועת לבנות בשעת שלום .
(שם)
פסוק ג:עת להרוג וגו׳. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת להרוג – דכתיב (איכה ב׳:ד׳) ויהרג כל מחמדי עין, ועת לרפוא – דכתיב (ירמיהו ל״ג:ו׳) הנני מעלה לה ארוכה ומרפא, עת לפרוץ – דכתיב (עמוס ד׳:ג׳) ופרצים תצאנה אשה נגדה , ועת לבנות – דכתיב (שם ט׳) ובניתיה כימי עולם .
(שם)
פסוק ד:עת לבכות וגו׳. עת לבכות בשעת האבל, ועת לשחוק – אחר האבל, עת ספוד – בשעת האבל, ועת רקוד – אחר האבל .
(שם)
פסוק ד:עת לבכות וגו׳. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לבכות – דכתיב בכה תבכה בלילה, ועת לשחוק דכתיב (תהלים קט"ו) אז ימלא שחוק פינו, עת ספוד – דכתיב (ישעיה כ"ב) ויקרא ה' אלהים ביום ההוא לבכי ולמספד , ועת רקוד – דכתיב (זכריה ח׳) ורחובות העיר ימלאו וגו' .
(שם)
פסוק ה:עת להשליך וגו'. עת להשליך אבנים – בשעה שאשתך טהורה, ועת כנוס אבנים – בשעה שאשתך טמאה .
(מ"ר)
פסוק ה:עת להשליך וגו'. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת להשליך אבנים – דכתיב (איכה ד׳:א׳) תשתפכנה אבני קודש, ועת כנוס אבנים – דכתיב (ישעיהו כ״ח:ט״ז) הנני יסד בציון אבן .
(שם)
פסוק ה:עת לחבק וגו׳. עת לחבק – אם ראית כת של צדיקים עומדים, עמוד וחבקם ונשקם וגפפם, ועת לרחק מחבק – אם ראית כת של רשעים רחק מהם ומכיוצא בהם.
(שם)
פסוק ה:עת לחבק וגו'. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לחבק – שנאמר (שה"ש ג׳) וימינו תחבקני, ועת לרחק מחבק – שנאמר (ישעיהו ו׳:י״ב) ורחק ה׳ את האדם .
(שם)
פסוק ו:עת לבקש וגו׳. עת לבקש – בשעת שלום, ועת לאבד – בשעת מלחמה, עת לשמור – בשעה טובה, ועת להשליך – בשעה רעה .
(שם)
פסוק ו:עת לבקש וגו'. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לבקש – דכתיב ובקשתם משם את ה' אלהיך, ועת לאבד – דכתיב השמרו לכם וגו׳ ואבדתם , עת לשמור – דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ועת להשליך – דכתיב וישליכם אל ארץ אחרת .
(שם)
פסוק ז:עת לקרוע וגו'. עת לקרוע – בשעת מלחמה, ועת לתפור – בשעת שלום .
(שם)
פסוק ז:עת לקרוע וגו'. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לקרוע – דכתיב (שמואל א ט״ו:כ״ח) קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך, ועת לתפור – דכתיב (יחזקאל ל״ז:י״ז) והיו לאחדים בידך .
(שם)
פסוק ז:עת לחשות וגו'. [עת לחשות – בשעת האבילות, ועת לדבר – לאחר האבלות] .
(מ"ר)
פסוק ז:עת לחשות וגו'. עת לחשות ועת לדבר, פעמים שמדבר ומקבל שכר על הדבור ופעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה, וכן באהרן הוא אומר וידם אהרן – וקבל שכר , וכן בדוד הוא אומר (תהילים ל״ז:ז׳) דום לה' והתחולל לו, אע"פ שמפיל לך חללים – שתוק .
(זבחים קט"ו ב')
פסוק ז:עת לחשות וגו׳. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לחשות – דכתיב (ישעיהו מ״ב:י״ד) החשיתי מעולם וגו׳ , ועת לדבר – דכתיב דברו על לב ירושלים וגו׳ .
(מ"ר)
פסוק ח:עת לאהב וגו'. עת לאהוב בשעת שלום ועת לשנוא בשעת מלחמה, עת מלחמה בשעת מלחמה ועת שלום בשעת שלום .
(שם)
פסוק ח:עת לאהב וגו'. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לאהוב – דכתיב (מלאכי א׳) אהבתי אתכם אמר ה', ועת לשנוא – דכתיב (ירמיה י"ב) על כן שנאתיה, עת מלחמה – דכתיב (ישעיה ס"ג) ויהפך להם לאויב, ועת שלום – דכתיב (שם ס"ו) הנני נוטה אליה כנהר שלום .
(שם)
פסוק ט:מה יתרון העושה. אמר שלמה, הואיל ועתים עתים הן לכל מה מהני אומן באומנתיה וכשר בכשרותיה, וזהו – מה יתרון העושה באשר הוא עמל .
(שם)
פסוק י:ראיתי את הענין. איזה ענין – אמר ר' איבו, זה שיפוטו של ממון , לפי שאין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, אלא אם יש לו מאה מבקש מאתים .
(שם)
פסוק י:ראיתי את הענין. רבי יוחנן אמר, ראיתי את הענין – זה שיפוטו של גזל , שהרי כ"ד חטאות סידר יחזקאל ומכולן לא חתם אלא בגזל, דכתיב (יחזקאל כ״ב:י״ג) והנה הכיתי כפי אל בצעך .
(מ"ר)
פסוק י:לענות בו. רבי לוי אמר, אם זכה אדם ועשה מממונו מצות הוא מתפלל ונענה בו, כמש"נ וענתה בי צדקתי, ואם לאו הוא עונה בו ומקטרגו .
(שם)
פסוק יא:עשה יפה בעתו. אמר רב, מאי דכתיב את הכל עשה יפה בעתו, מלמד שכל אחד ואחד יפה לו הקב"ה אומנתו בפניו. אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי, תלי ליה קורא לדבר אחר והוא לדידיה אזיל .
(ברכות מ"ג ב')
פסוק יא:יפה בעתו. א"ר תנחומא, בעונתו נברא העולם, לא היה ראוי להבראות קודם לכן אלא לשעתו נברא, שנאמר את הכל עשה יפה בעתו .
(מ"ר)
פסוק יא:יפה בעתו. אלו אחר אמר את הכל עשה יפה בעתו הייתי אומר זה שלא אכל פרוסת מימיו הוא אומר את הבל עשה יפה בעתו, אבל שלמה שכתוב בו (מלכים א ה׳:ב׳) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וגו', לזה נאה לומר את הכל עשה יפה בעתו .
(שם) יפה בעתו. רבי בון אמר, [באברהם אבינו הכתוב מדבר], ראוי היה אברהם להבראות קודם אדם הראשון אלא שאמר הקב"ה, אם אברא תחלה את אברהם ואם יקלקל מעשיו אין מי שיבא ויתקן אחריו, אלא הריני בורא אדם ואם יקלקל יבא אברהם ויתקן .
(שם)
פסוק יא:יפה בעתו. רבי יצחק אומר [בישראל הכתוב מדבר], ראויים היו ישראל מיד שיצאו ממצרים לכנס לארץ, אלא שהיו שם האילנות ישנות מימי נח, אמר הקב"ה, מה אני מכניסם לחורבה, אלא הריני מקיפן דרך המדבר מ' שנה כדי שיעמדו הכנענים ויקצו הישנות ויטעו חדשות ויכנסו ישראל לארץ וימצאו אותה מלאה ברכות .
(שם)
פסוק יא:יפה בעתו. ר׳ אלעזר אומר [בדוד המלך הכתוב מדבר], מחלוקת שהיתה בין רחבעם וירבעם היתה ראויה להיות בין דוד ושבע בן בכרי , אלא שאמר הקב"ה עדיין לא נבנה ביהמ"ק ואני מכניס מחלוקת במלכות בית דוד אלא יבנה ביהמ"ק ואח"כ מה שיהיה יהיה.
(מ"ר)
פסוק יא:יפה בעתו. רבי אומר, אפילו לדבר עבירה יפה בעתו .
(שם)
פסוק יא:העלם נתן בלבם. אהבת העולם נתן בלבם, אהבת תינוקת נתן בלבם , שאלמלא כן לא היה אדם בונה בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים.
(שם)
פסוק יא:העלם נתן בלבם. רבי יונתן אומר, פחדתו של מלאך המות נתן בלבם , ור' אחווה בריה דר׳ זירא אמר, העלמת שם המפורש נתן בלבם , ולמה כן, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף .
(שם)
פסוק יג:שיאכל ושתה. נדרש לעיל פרשה ב׳ פסוק כ"ד בלשון כזה.
פסוק יד:שיראו מלפניו. אמר רב חסדא, חלמא בישא קשה מנגדא, מאי טעמא, והאלהים עשה שייראו מלפניו .
(ברכות נ"ה א׳)
פסוק יד:שיראו מלפניו. אמר ר׳ יהושע בן לוי, לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב, שנאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו .
(שם נ"ט א׳)
פסוק יד:שיראו מלפניו. א"ר יהודה, לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו, שנאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו .
(שבת ל"א ב׳)
פסוק יד:שיראו מלפניו. א"ר יהודה ב"ר סימון, ראוי היה אדה"ר שיהיה חי וקיים לעולם אלא מפני מה נקנסה עליו מיתה – מפני שהאלהים עשה שייראו מלפניו .
(מ"ר)
פסוק יד:שיראו מלפניו. א"ר אלעזר, מתחלת ברייתו של עולם נאמר יקוו המים מתחת השמים, וכל כך למה – כדי שתראה היבשה, ומפני מה כתיב (עמוס ה׳:ח׳) הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה׳ שמו ב׳ פעמים, אחד בדור המבול ואחד בדור הפלגה אלא מפני שהאלהים עשה שייראו מלפניו.
(שם)
פסוק יד:שיראו מלפניו. א"ר יודן, גדולה היא היראה, ששמים וארץ לא נבראו אלא בזכות היראה הדא היא דכתיב והאלהים עשה שייראו מלפניו .
(שם)
פסוק טו:מה שהיה וגו'. אמר ר׳ יהודה, אם יאמר לך אדם, וכי אפשר היה כל העולם כולו מים במים , אמור לו, כבר הוא אוקיינוס כולו מים במים .
(מ"ר)
פסוק טו:ואשר להיות כבר היה. אמר ר׳ יהודה, אם יאמר לך אדם, וכי אפשר שהקב"ה עתיד לעשות ים יבשה אמור לו כבר היה, כבר עשה כן ע"י משה, ואם יאמר לך וכי אפשר שאלו לא חטא אדם הראשון היה חי וקיים לעולם אמור לו, כבר הוא אליהו זכור לטוב שלא חטא, הוא חי וקיים, ואם יאמר לך וכי אפשר שהקב"ה עתיד להחיות לנו המתים, אמור לו, כבר החיה לנו את המתים ע"י אליהו וע"י אלישע וע"י יחזקאל.
(שם)
פסוק טו:והאלהים יבקש את נרדף. רבי יוסי אומר, לעולם אלהים מבקש את הנרדף, בין צדיק רודף צדיק בין רשע רודף צדיק בין רשע רודף רשע [ואפילו צדיק רודף רשע] האלהים יבקש את הנרדף .
(שם)
פסוק טו:והאלהים יבקש את נרדף. א"ר יוסי ב"ר נהוראי, לעולם הקב"ה מבקש קרבתן של נרדפים מן הרודפים, שכן מצינו הכל נרדף מפני קין כתיב וישע ה׳ אל הבל וכן בנח ובני דורו ובאברהם עם נמרוד וביצחק עם פלשתים וביעקב עם עשו וביוסף עם אחיו ובמשה עם פרעה ובדוד עם שאול ובשאול עם פלשתים ובישראל עם האומות. ואפילו בקרבנות כן, אמר הקב"ה, שור נרדף מפני ארי, עז מפני נמר, כבש מפני זאב, לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים, שנאמר שור או כשב או עז וגו׳ ירצה לקרבן.
(שם)
פסוק טז:מקום המשפט וגו'. מקום המשפט שמה הרשע – מקום שסנהדרי גדולה יושבין שמה הרשע, שנאמר (ירמיהו ל״ט:ג׳) ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך – מהו שער התוך – מקום שחותכין בו את ההלכות .
(שם)
פסוק טז:מקום המשפט וגו'. מקום המשפט שמה הרשע, מקום שעשה משה כדת הדין, כמש"נ (פ׳ תשא) עברו ושובו משער לשער והרגו וגו׳ – שמה הרשע, שמה כתיב ויגוף ה׳ את העם .
(שם)
פסוק טז:מקום המשפט וגו'. מקום המשפט שמה הרשע, מקום שעשתה מדת הדין בשטים שנאמר (פ׳ בלק) קח את כל ראשי העם והוקע אותם וגו׳ – שמה הרשע, שמה כתיב ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף .
(מ"ר)
פסוק טז:ומקום הצדק שמה הרשע. אמר הקב"ה, מקום שנאמר בו צדק ילין בה שם הרגו את זכריה ואת אוריה , ומקום שצדקתים לישראל וקראתים אלהות, שנאמר (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם וגו׳, שמה הרשיעו ועשו העגל , ומקום שצדקתים בקללות של בלעם והפכתים לברכות, שמה הרשיעו וזנו, כמש"נ וישב ישראל בשטים ויזנו.
(שם)
פסוק יז:את הצדיק וגו׳. רבי חנינא בר פפא אמר, צדיק כרשע ישפוט האלהים, לסטים עולה לגרדום ור"ע עולה לגרדום , ורבי אמר, צדיק ביד רשע ישפוט אלהים .
(שם)
פסוק יז:כי עת וגו׳. כי עת לכל חפץ – לכל חפץ יש עת ולכל עת יש חפץ , ועל כל המעשה שם – בעולם הזה כל מה שחפץ האדם לעשות אותה, אבל תמן – דין וחשבון.
(שם)
פסוק יח:על דברת וגו׳. מהו על דברת בני האדם לברם האלהים, על מדברות שהרשעים מגדפין ומחרפין בעוה"ז והקב"ה משפיע להם שלום, כל כך למה, לברם אלהים – לברר להם מדת הדין של רשעים ולראות שהם בהמה המה להם, להראות לעולם, שהרשעים נמשלו כבהמה, מה הבהמה נדונת בהריגה ואינה באה לחיי העוה"ב, כך הרשעים נדונין במיתה ואינן באין לחיי העולם הבא.
(שם)
פסוק יח:על דברת וגו'. דבר אחר על דברת בני האדם לברם האלהים, על מדברות שהצדיקים מדברים בעוה"ז בתעניות ובסיגופים וביסורין , וכל כך למה, לברם האלהים – לברר להם מדת צדקתם , ולראות שהם בהמה המה להם, לראות ולהראות לאוה"ע האיך ישראל נמשכין אחריו בבהמה, שנאמר (יחזקאל ל״ד:ל״א) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ומה בהמה פושטת צוארה לשחיטה, כך הצדיק, שנאמר כי עליך הורגנו כל היום .
(מ"ר)
פסוק יט:מן הבהמה אין וגו'. מהו אין כי הכל הבל , חד אמר עשה לו נוי לתחתיתו שלא יהא מתבזה כבהמה , וחד אמר עשה לו מנעל ואפופרין כפוי עליו שלא יהא מתבזה כבהמה , וחד אמר עשה לו כסתות לתחתיתו שלא יהא מצטער בשעת ישיבתו , וחד אמר, עשה לו קבורה וארון ותכריכין .
(שם)
פסוק כ:הכל הולך וגו'. מהו הכל הולך אל מקום אחד, לפי שכל מה שברא הקב"ה בשמים ברייתו מן השמים, וכל מה שברא בארץ ברייתו מן הארץ .
(שם)
פסוק כא:מי יודע רוח וגו'. רוח בני האדם העולה היא למעלה – זו נשמתן של צדיקים שעולה למרום ונתונה באוצר , ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ זו נשמתן של רשעים שיורדת לגיהנם למטה, כמש"נ (יחזקאל ל״א:ט״ו) ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום וגו׳ .
(שם)
פסוק כב:מי יביאנו לראות. מי יביאנו לדוד לראות במה שעשה שלמה, ומי יביאנו לשלמה לראות במה שיהיה אחריו ומה יעשה רחבעם.
(מ"ר)