פסוק א:אני הגבר ראה עני וגו'. אפשר במה שמצאתי במדרש איכה כתיבת יד וז"ל בקצור. אמר הקדוש ברוך הוא לירמיה לך ענתות שכל זמן שירמיה בעיר לא היו אויבים נכנסים לתוכה ולכך שלחו הקב"ה לענתות והלך ומיד שיצא נכנסו האויבים והדליקו העיר ושרפו בה"מ וכשחזר ירמיה וראה העשן וכו' קרע בגדיו וכו' ומיהר לבא כי זה ימים רבים שהיה ירמיה נער ונבוכדנצר וירמיה היו מטיילים ביחד ונבוכדנצר היה עני ונבזה ואמר מי יתן והייתי מלך על כל העולם הייתי בא על ירושלים ושורף בה"מ והעיר והורג הכל והשאר הוליך בשבי. ראה ירמיה ברוח הקדש שהשעה עומדת לו וכל היוצא מפיו עתיד להיות. שאל ממנו תן לי ירושלים א"ל לא אתן. א"ל תן לי בית המקדש א"ל לא אתן. א"ל תן לי שבעים סנהדרין א"ל לא אתן. שוב א"ל תן לי תנוקות של בית רבן א"ל לא אתן. א"ל מה תתן לי. א"ל כל מה שתוכל להציל ולהוציא מן העיר מחצי היום עד הערב ולכך מיהר לבא לירושלים ולא בא עד הערב ואינו יכול להציל איש וזהו שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב עכ"ל המדרש בקצור. וזה אפשר שרמז אני הגבר כלומר שלמה המלך עליו השלום על דרך הגבר הוקם על שירמיהו היה גלגול שלמה כמו שכתב האר"י ז"ל וזה שנאמר אני הגבר הנודע וניכר שלמה שבניתי הבית. ראה עני אני עצמי ראיתי בחרבן הבית שבניתי בשבט עברתו יתברך וכן ראה עני בשבט גימט' שלמה ירמיהו עם ב' לשני שמות והכולל אותי נהג ויולך ששלחני לענתות ונשרף הבית ולא יכלתי לחזור עד שהיה חשך ולא אור שלא יכלתי להציל איש:
פסוק ו:במחשכים הושיבני כמתי עולם. בסנהדרין (דף כ"ד) אמרו במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי והכוונה דבו בפרק היה הבירור למטה בקליפות וצריך טורח כמתי עולם רמז לז' מלכין דמיתו ועיין בכסא דוד (דף קי"א) ושוב ראיתי בסוף יאיר נתיב שכיונתי קצת ע"ש:
פסוק טו:השביעני במרורים הרוני לענה. אמז"ל השביעני במרורים בליל פסח הרוני לענה בליל ט"ב. אפשר במה שחקרו מדוע יום א' של פסח חל להיות בחשבונו יום ט"ב ועוד יש לחקור דמאחר דהמרור הוא זכר לוימררו את חייהם מה טעם ציוה ה' לאכול הק"פ על מצות ומרורים הי"ל להקדים לאכול המרור בתחילה לפני הק"פ כי הק"פ על שום שפסח ומדוע המרור סומך גאולה בעידן חדותא. ואפשר לישב הכל במ"ש רז"ל והמפרשים האריכו למענית"ם דאלמלא היו ישראל ת' שנה עבדים במצרים אז בצאתם לחירות אז היה גאולת עולם שאין אחריה שעבוד אמנם על אשר היה לפני זמנם דין גרמ"א את כל תוקף שעבוד מלכיות. והיינו טעמא שצוינו ה' לאכול מצות ומרורים עם הק"פ אשר הק"פ הוא רומז לגאולה. והמצות ומרורים סימני עבדות להורות דמה שדילג על הקץ שהוא רמז הקרבן פסח אשר פסח ודילג מספר שני השעבוד זו היא סיב"ה לגליות אחרות ושעבודים אשר אליהן תסברנ"ה מצות ומרורים לומר דאם לא יהיו הגונים עדיין ישתעבדו וצרת הגלות רהיט אבתרייהו. ולכן יום ראשון של פסח מכוון ביום ט"ב כי גאולת מצרים ביום פסח לפני זמנו הוא הגורם לט"ב. וז"ש השביעני מרורים בליל פסח השביעני דייקא שאני אוכל מרור עם הק"פ הנאכל על השבע לרמוז דיש אחריו שעבוד. ונעשה הרמז בפועל הרוני לענה בליל ט"ב. דאם היינו ת' שנה היה גאולת עולם:
פסוק כא:זאת אשיב אל לבי. פירשו בזהר הקדוש זאת היא השכינה וכבר ידוע דזה תוקף הבטחתנו דיעשה למען שמ"ו ועמה נצא מהגלות. ובהיותנו בגלות כתיב ואף גם זא"ת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם כמו שדרשו בזהר הקדוש וז"ש זא"ת אשיב אל לבי על כן אוחיל ובעבור חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו:
פסוק כג:חדשים לבקרים רבה אמונתך. אפשר לרמוז דמגיד גדולת התורה הנקראת אמונה כמ"ש בשוחר טוב מזמור קי"ט על פסוק ואמונה מאד. ואמרו בתנא דבי אליהו על פסוק יבחר אלהים חדשים שהם החידושים שמחדשים הת"ח. וז"ש חדשים לבקרים חידושים שמחדשים הת"ח תמיד לבקרים מפני שגדולה תורה כי רבה מאד וז"ש סוכת דוד הנופלת והעיקר הוא שאני מיחל ישועת השכינה הגם דממילא תהיה ישועתנו אבל כוונתנו עליה וכמו שפי' הראשונים לא לנו ה' לא לנו כי לשמ"ך וכו'. ועוד איחל כי אני רואה חסדי ה' כי לא תמנו אנחנו בכל הצרות החזקות שעברנו וזה מורה כי לא כלו רחמיו ועוד יושיעני. ועוד בזכות התורה שאני רואה חדשים לבקרים שמתחדשים עתה חידושי תורה וזה אות לטובה שדעתו להושיענו. ועוד חלקי ה' אמרה נפשי שאני תחת ממשלתו כמדובר. על כן אוחיל לו שהוא מלכי בצירוף כל מה שאמרתי. ולמעלה להורות שעל השכינה ידבר סתם ואמר על כן אוחיל ודוק:
פסוק כד:חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו. אפשר לפרש במ"ש בזהר דא"ה תחת השרים וכשיתבטל השר תתבטל האומה. אכן ישראל הם ברשות הגבוה ממ"ה הקדוש ברוך הוא ומה הוא חי וקיים גם ישראל אינם מתבטלים ולא יש להם ביטול לעולם וז"ש חלקי ה' אמרה נפשי שאני נפלתי בגורלו. והוא חי וקיים לעד. על כן אוחיל. ובזה פירשתי אני עני פסוק כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם. והרי הוא כמבוא"ר והארכתי קצת במ"א. ואפשר לקשר פסוקים הללו באופן זה ונדקדק דבתחילה אמר זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל ולא אמר לו. והכא בפסוק זה כתיב חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו ויתכן שבתחילה אמר ואמר אבד נצחי ותוחלתי ולכן אמר עתה שיוחיל וכמו שפירש"י ולדרכנו הכי פירושו יש מקוה על השכינה שהיא בגלות וז"ש זאת אשיב זאת היא השכינה כמש"ל על כן אוחיל להקים הם חלוקים כל אחד כפי מדרגתו ולזה לענין השכר אמר בלשון יחיד ובירך את לחמך לכל א' וא' כפי עבודתו עכ"ד. וז"ש טוב ה' לקויו כי רבים המצפים ומחכים אליו יתברך ולכלם טוב ה' יטה אליהם חסד וטוב להם. אכן לא כל השעורים שוים כי יש מצפה לישועה לשמו ית' דוקא בלי שום פניה ויש שמצפה לטובת העולם הזה בני חיי ומזוני ויש בוטח ומקוה לה' לבדו. ויש מצרף קיווי בני אדם וכיוצא מינים שונים. לז"א טוב ה' לקויו דרך כלל טוב ה' לכל אמנם לכל א' וא' כפי מדרגתו ייטב עמו וז"ש לנפש תדרשנו בלשון יחיד כל א' לפי כוונתו וענינו. עוד אפשר לומר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל בפסוק קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ותורף דבריו הוא כי יש חסידים שטרם יקראו אל השי"ת הוא עונה אותם כמש"ה והיה טרם יקראו וגו' ויש גרועים מהם שהם צריכים לטרוח ולהתפלל וכשהם מתפללים עונה אותם ועליהם נאמר עוד הם מדברים ואני אשמע ועל זה אמר קרוב ה' לכל קוראיו אף על פי שלא היו ראוים כיון שהם קוראיו ומתפללים לו. אבל יש מעלה יתירה והיה לכל אשר יקראוהו לעתיד ואעפ"י שעדיין לא קראוהו אבל זה הוא לחסידים אשר מכוונים וקוראים לו באמת תמיד. אבל לקוראיו כבר אינו מדקדק כל כך עמהם שיהיה באמת ובכוונה וזה תורף דבריו ז"ל. ועל דרך זה אפשר לפרש בפסוק זה טובה ה' לקויו לבני אדם שכבר קראוהו והם מצפים לו. ועוד יש מעלה יתירה מזו שהוא לנפש תדרשנו לעתיד טוב הוא קודם שידרשנו כמו שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה. א"נ אפשר במ"ש בילקוט תהלים רמז תשל"ו אפי' אין ביד ישראל אלא הקיווי כדאי הם לגאולה בשכר הקיווי שמא תאמר עבר קציר וכו' ת"ל קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' לא נושעתם קוו ושובו וקוו וכו' ע"ש וז"ש טוב ה' לקויו כי גדלה מעלת הקיווי ואם לא נענו עוד ישוב לקוות וז"ש לנפש תדרשנו. א"נ אפשר לפרש טוב ה' לקויו וק"ו אם זה הקיווי הוא לשמו יתברך ולתקן נפשו אז ה' יתן הטוב ויעדיף מטובו. או אפשר שהשכינה היא בחינת נפש והמקוה ומצפה לישועה צריך שיכוין למען שמו יתברך שהיא שכינת עזו וז"ש טוב ה' לקויו שהם מצפים לישועה אבל הכוונה תהיה לנפש תדרשנו בעבור הנפש היא השכינה וכמ"ש לא לנו ה' לא לנו כי לשמ"ך תן כבוד ועיין מאי במדרשא:
פסוק כה:טוב ה' לקוו לנפש תדרשנו. אפשר לפרש על דרך שפירשו הראשונים פסוק ועבדתם את ה' אלהיכם ובירך את לחמך ואת מימיך דפתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד דהכוונה כי הרבה בני אדם עובדים לה' וכלם הלוך הלכו האישי"ם לבית הכנסת ומתפללים. אמנם חלוקים בעניניהם ובאופן עבודתם יש מתפלל בכוונה שלימה ותפלתו זכה ועבודה תמה ויש שאינו מכוין בעבודתו כראוי באופן שיש בהולכי לבית הכנסת ומתפללים סוגי' חלוקים ואופנים שונים בעבודתם והקב"ה קובע לכל אחד שכרו הראוי לו לפי מעשיו וסדר ואופן עבודתו וז"ש ועבדתם את ה' אלהיכם בלשון רבים כי כלם עובדי ה'. אכן בקבול שכר רבה אמונתך ויום יום כל ת"ח מחדש חידושים תדיר דבר יום ביומו מפני כי גדלה מאד התורה. ויצדק עוד על תורה שבע"פ כי היא כנגד השכינה והיא נקראת אמונה וכתב מהר"ר הירץ דיש זמן לדורות אחרונים לחדש בתורה מה שלא יכלו רורות הראשונים לחדש אף כי קטנם עבה ממתני אחרונים לפי שלא הגיע זמן של חידוש ההוא ע"ש וזהו חדשים לבקרים ודוק:
פסוק כו:טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'. פירוש מאחר שידענו כי מדת רחמיו להיות טוב לקויו א"כ טוב ויחיל ודומם וגם יהיה כונתו לצפות מדת רחמיו וזהו לתשועת ה' מדת רחמיו כי מי יוכל לעמוד במדה"ד. טוב לגבר כי ישא עול וגו' כלומר תכף כשאדם עומד על דעתו יתגבר על יצרו וזהו טוב לגבר ויכין עצמו כי ישא לעתיד עול ולמה אומר אני כי ישא לעתיד מפני שאני מדבר בנעוריו ותכף יגמור בדעתו כי ישא עול תורה ויראה ומצות לאט לאט כדי שיתקיים בידו ועיקר הכל לקדושה הוא ההתבודדות כמו שאמרו ז"ל בד קדש ילבש מי שהוא מתבודד מתלבש בקדושה וינוח מעניני העוה"ז והעם יושבי הארץ. וז"ש אם ירצה לקיים מ"ש כי ישא עול הקב"ה ותורתו ומצותיו הוא ישב בדד וכו' ויכוין לקשר עצמו בעשר ספירות כמנין בדד ואז בהיותו מתבודד אז ישא עול הקב"ה ולא יטרידוהו הבלי העולם וזהו בכל דרכיך דעהו ר"ת בדד כי אז יפנה לעבודת בוראו ולא יטרידוהו בני אדם ונגרעה נחלת ה' ח"ו ויתיחד לבו בעבודתו ותורתו:
פסוק ל:יתן למכהו לחי ישבע בחרפה. פירש רבינו האר"י זצ"ל בשער הפסוקים דכשרואה א' מא"ה שבא להכותו על לחייו והוא מזמין עצמו ונותן לו הלחי לקבל המכה אז ישבע הגוי בחרפה ההיא וימנע מלהכותו ועצה טובה קמ"ל בגלות החיל הזה:
פסוק לט:מה יתאונן אדם חי וגו'. הרב החסיד עיר וקדיש כמהר"א גאלנטי זצ"ל האריך הרבה וזה תורף קיצור אמרי קדוש. מה יתאונן אדם חי כמה יבכה וידאג על עונותיו אשר גרם כי נשמת שדי חיללה וטומאה ונעשה גופו משכן לסט"א ואבריו נתגדלו בטומאה וכריזא קרי בחיל זה האיש מרעיש ומרגיז ומורד במלכו של עולם וכל השומע מלאכי עליון וכיוצא ובעל כנפים מקללין אותו. ואם יצליח בעושרו הוא לרעתו ואוי לו אם הכריע העולם לחובה וגרם גזרות קשות והכל נפרעין ממנו וגם הבהמות לוקין בשבילו כי לא ימצאו עשב בשדה ונהר יחרב ויבש וכהנה רבות ביאר הרב ז"ל כמה פגם פוגם החטא בהיכלות ומדות ועולמות ח"ו והנשמה ממקום מחצבה נשתלשלה משם למטה ובכל ספירה ובכל עולם נשאר שורשה ודיוקנה וכשחוטא פוגם בכל אותם שרשי נשמתו ונסתמים הצנורות ואין מימי ההשפעה נוזלים וז"ש נחפשה דרכנו אותם הדרכי' שהם דרכי שרשי נשמתנו נחפש העונות שפגמנו בהם לטהרם ונחקורה לידע עבירה זו פוגמת במדה זו וכיוצא ונשובה עד ה' שלא יהיו עונותינו מבדילים וכיצד נעשה נשא לבבנו יצר הרע ויצר הטוב אל כפים אל אל בשמים ויהיה היצר הרע טוב והזדונות כזכיות וזהו קצור נמרץ מדברי קדשו ז"ל ואני עני פירשתי איזה אופנים בפסוקים אלו כאשר יראה הרואה בספר הקטן דברים אחדים דרוש י"ב בס"ד ואפשר לפרש עוד בסגנון אחר ונקדים מ"ש רז"ל בסוף פ' השלום אריב"ל אמר להם הקב"ה לישראל אתם גרמתם להחריב ביתי ולהגלות את בני היו שואלים בשלומה ואני מוחל לכם (ואית דגרסי היו שואלים בשלומם) מ"ט שאלו שלום ירושלם ואומר שאלו את שלום העיר ואומר יהי שלום בחילך ואומר למען אחי ורעי ומי שהוא אוהב שלום ורודף שלום ומקדים שלום הקדוש ברוך הוא מורישו לחיי העולם הזה והעולם הבא וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום עכ"ל הא למדת דכפרת העונות והגאולה ועולם הזה ועולם הבא הכל תלוי לשלום. וזה רמז מה יתאונן אדם חי כלומר מה מאד יתאונן נוסף על חטאיו והוא שגורם חרבן הבית וגלות השכינה וגלות ישראל לז"א נחפשה דרכנו לעשות שלום מלא באמת באופן נשא לבבנו אל כפים שהוא יודע שיש לנו שלום עם הכל וזה מועיל לכפרה וגאולה אמנם אם נחנו פשענו ומרינו בין אדם לחבירו אז אתה לא סלחת ולכן התקון לעשות שלום באמת ודוק:
פסוק נה:קראתי שמך ה' מבור תחתיות וגו'. אפשר לומר במ"ש בתענית (דף כ"ה) שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורין העם לומר שבחו של צבור הוא א"ל וכו' תנו לו ואל אשמע קולי שוב שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים אחר שקיעת החמה כסבורים שבחו של צבור א"ל וכו' המתינו לו עד שיתמקמק ויצטער ואח"כ תנו לו ולשמואל שבחו של צבור היכי דמי אמר משיב הרוח ונשיב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מטרא. והקשה הרב דת ודין פ' אחרי כדאמרינן בעירובין זכו תאות לבו נתת לו לא זכו וארשת שפתיו בל מנעת סלה. אלמא קודם שישאלו מעליותא היא. ולי הדל לק"מ דהכא בתעניות נגזרה גזרה ועצר את השמים וכשיש גזרה אז הטוב הוא שיתפללו ואמר משיב הרוח ונשיב זיקא וכו'. אבל התם בערובין קאי לאיש צדיק המתאוה לצרכו ולא יש שום גזרה וזה רמז הפסוק קראתי שמך ה' מבור תחתיות שהייתי בצרה שנגזרה עלי ואז קולי שמעת ולא היה בסוג תנו לו ואל אשמע קולו דכשיש גזרה השבח הוא שיתפלל ויענה ה'. וגם עתה אל תעלם אזנך בסוג הניחו לו שיתמקמק. ועוד לשעבר כשלא היה צרה קרבהקודם תפילה וזהו ביום שיקראך לעתיד אמרת אל תירא וא"צ לתפלה כי הנני ממלא משאלות לבך. ועיין בספר לחם דמעה: