הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים
נאמר בפרקנו:
מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲ-דֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה׃
מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב׃
מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו (חֲטָאָֽיו׃)
(איכה ג לז-לט)
מסביר ר' יוסף די-אבילה (חי במאה החמישית לאלף השישי):
יובן על פי מה שאמרו חז"ל:
דדריש ר' חנינא בר פפא:זהו שמתרעם ירמיה ואומר "מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי", מי אמר שיהיו ישראל רעים וחטאים לה' מאוד אם ה' לא צוה? דסבירא ליה (=שסבר) שידיעתו (של הקב"ה) מכרחת, וקודם שנברא האדם היה יודע הקב"ה שיהיה רשע, ואם כן ידיעתו מכרחת.
אותו מלאך הממונה על ההריון 'לילה' שמו ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו רבונו של עולם טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו 'רשע או צדיק' לא קאמר (=אומר).
...דאמר (=שאמר) ר' חנינא 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'.
(נידה טז:)משיבה רוח הקדש ואומרת: "מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב׃", רצונו לומר שצדיק ורשע לא קאמר (=אומר), אלא הבחירה להטות עצמו לטובה או לרעה ואם כן "מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חֲטָאָֽיו׃"... ואין הקב"ה גרמא בזה, כי אם היה גרמא בזה לא היה ראוי להתאונן עַל־חֲטָאָֽיו, כי גזרת א-להים היא. אלא אינו גרמא, וידיעתו אינה מכרחת.
ופסוקים אלו כמו פסוק כ' בפרק הקודם "רְאֵ֤ה יְ-הוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲ-דֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא׃", שהאחד תרעומת ירמיה והשני תשובת רוח הקודש (ראה רש"י שם).
(ויבא יוסף איכה ג)