א עַל־מִשְׁכָּבִי֙ בַּלֵּיל֔וֹת בִּקַּ֕שְׁתִּי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו׃ ב אָק֨וּמָה נָּ֜א וַאֲסוֹבְבָ֣ה בָעִ֗יר בַּשְּׁוָקִים֙ וּבָ֣רְחֹב֔וֹת אֲבַקְשָׁ֕ה אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו׃ ג מְצָא֙וּנִי֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים הַסֹּבְבִ֖ים בָּעִ֑יר אֵ֛ת שֶׁאָהֲבָ֥ה נַפְשִׁ֖י רְאִיתֶֽם׃ ד כִּמְעַט֙ שֶׁעָבַ֣רְתִּי מֵהֶ֔ם עַ֣ד שֶֽׁמָּצָ֔אתִי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י אֲחַזְתִּיו֙ וְלֹ֣א אַרְפֶּ֔נּוּ עַד־שֶׁ֤הֲבֵיאתִיו֙ אֶל־בֵּ֣ית אִמִּ֔י וְאֶל־חֶ֖דֶר הוֹרָתִֽי׃ ה הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃ ו מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר כְּתִֽימֲר֖וֹת עָשָׁ֑ן מְקֻטֶּ֤רֶת מוֹר֙ וּלְבוֹנָ֔ה מִכֹּ֖ל אַבְקַ֥ת רוֹכֵֽל׃ ז הִנֵּ֗ה מִטָּתוֹ֙ שֶׁלִּשְׁלֹמֹ֔ה שִׁשִּׁ֥ים גִּבֹּרִ֖ים סָבִ֣יב לָ֑הּ מִגִּבֹּרֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ ח כֻּלָּם֙ אֲחֻ֣זֵי חֶ֔רֶב מְלֻמְּדֵ֖י מִלְחָמָ֑ה אִ֤ישׁ חַרְבּוֹ֙ עַל־יְרֵכ֔וֹ מִפַּ֖חַד בַּלֵּילּֽוֹת׃ ט אַפִּרְי֗וֹן עָ֤שָׂה לוֹ֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מֵעֲצֵ֖י הַלְּבָנֽוֹן׃ י עַמּוּדָיו֙ עָ֣שָׂה כֶ֔סֶף רְפִידָת֣וֹ זָהָ֔ב מֶרְכָּב֖וֹ אַרְגָּמָ֑ן תּוֹכוֹ֙ רָצ֣וּף אַהֲבָ֔ה מִבְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃ יא צְאֶ֧ינָה ׀ וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה־לּ֤וֹ אִמּוֹ֙ בְּי֣וֹם חֲתֻנָּת֔וֹ וּבְי֖וֹם שִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

עזרא בן שלמה

ר' עזרא בן שלמה מגירונה

פסוק א:
על משכבי. קורא משכב ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר שלא ניתן לתם רשות לכנוס לא"י:
פסוק א:
בלילות. שהיה לישראל בהם צרה וצוקה ואפילה:
פסוק א:
בקשתי. אמר ישראל חזרתי בתשובה שישוב הכבוד בקרבי כאשר בתחלה:
פסוק א:
בקשתיו ולא מצאתיו. שכל אותן ארבעים שנה נסתלקה השכינה ונפסקה הנבואה כדכתיב (דברים ב') ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם ויאמר ה' אלי לאמור אלי היה הדיבור מלמד שער עכשיו לא נתנבא:
פסוק ב:
אקומה נא. הוסיף עוד לאמור הרביתי כתחנונים וסבבת כסא כבודו ולא הועלתי:
פסוק ג:
הסובבים בעיר. אלו משה ואהרן שהיו שומרין משמרת הקדש כדכתיב (במדבר י"ח) ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח, ושאלתי אותם. את שאהבה נפשי ראיתם:
פסוק ד:
כמעט שעברתי מהם. כשמת משה ונסתלקתי מהם עד שמצאתי יהושע כדכתיב (יהושע א') ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' אל יהושע ואומר (שם) עתה קים עבור את הירדן כו':
פסוק ד:
אחותיו ולא ארפנו. המשל לא נכשלתי בעבירה עד שנכנסתי לארץ בימי יהושע:
פסוק ד:
ל בית אמי. זה ירושלים צדק ילין בה:
פסוק ד:
ואל חדר הורתי. זה בית המקדש (הגה"ה ר"ל כי ירושלים נגד היכל השכינה לכך נקרא בית אמי והמרדש נגד השכינה אשר שם יוצאים נשמות ישראל וזהו חדר הורתי ע"כ):
פסוק ה:
השבעתי אתכם. אחר שאני עומדת בכבוד ובמעלה גדולה הזהרו שלא תחטאו ותהא גורמים לסילוק הכבוד:
פסוק ו:
מי זאת. הנשקפה כמו שחר דומה השכינה ההולכת לפני מחנה ישראל לתמרת עשן שהוא מתמר ועולה ואמר עשן לפי שהוא מאש כדכתיב (שמות יט) והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן. ועיקר קבלתה היא מצד שמאל שהוא חשך וחשך הוא באש היסודי שנאמר עליו (דברים יח) ואת האש הגדולה הזאת לא אראה עוד ולא אמות ואומר (דברים ה) ויהי בשמעכם את הקול מתוך החשך:
פסוק ו:
מקטרת מור ולבונה. אמר מקטרת היא נפעלת מקבלת אצילות מזולתה: מור ולבונה. (בזוהר שמות דף כ' ע"ב) שני דברים זה היפך זה במראה זה אדום וזה לכן עמוד והתבונן פלאות המשל הזה. ר"ל על שני כרובים הם אבות העולם שהיא נתונה ביניהם ומקבלת משניהם:
פסוק ו:
מכל אבקת רוכל. אמר עם כל זה היא כלולה מכל שאר דברים הרוחנים וחתומה בכל עד כאן שאילת השואל וסידור ענינם וסיפור דמיונה:
פסוק ז:
תשובת השאלה: הנה מטתו שלשלמה. של שמו של הקב"ה:
פסוק ז:
ששים גבורים סביב לה. אמר ששים נגד ששה קצוות ובכל אחר מן הקצה עשרה ולפי שהקצה השביעי התיכון הוא רוחני ומעמד הכל ומשם מתפרנס הכל לא חשבו וכמו שאנו עתידים לבאר. ואמר גבורים לפי שמקבלים ממדת הגבורה. ושאל עוד על מה הם ממונים על הדין:
פסוק ח:
כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. כל זה הוא קשר המשל. (הג"ה נ"ל דר"ל כיון דאין התשובה רק על הדין הם ממונים למה האריך בלשונו והיה די באחוזי חרב לזה מתרץ ואומר שהוא לקשר המשל כמו שמבואר בהקדמה ע"ש) (וע' בזוהר אחרי דף ס' ע"א ע"כ). כמו שהקדמתי לבאר בפתיחת הספר וכן הוא אומר (תהלים ח') מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם (שם צ"ט) ועוז מלך משפט אהב (ר"ל שהעוז היא מדת הגבורה לזה מביא הפסוק הב' ועוז מלך משפט וזה יסדת כדי להשבית ראי' שהם ממונים על הדין וק"ל):
פסוק ח:
מפחד בלילות. אמר חכמה. (הג"ה נ"ל שצ"ל מחכמה כלומר מה שקבלת מחכמה כמו שכתבנו לעי' מור ולבונה. ומקשה כיון שממונים על הדין למה מקבלים גם מן החכמה שהיא שורש החסדים לז"א כו' ע"כ). מפחד בלילות מפחד של גיהנם שדומה ללילה וזה באמת כי משם מקבלת (הג"ה נלע"ד פירושו מאחר שהממונים הללו עושים הדין כדי להציל ישראל מן הגיהנם א"כ הדין הזה הוא רחמים ג"כ לכך מקבלת ג"כ מן החכמה הלבונה הנ"ל ואפשר שיש עוד סמך להנ"ל במקרא הזה במה שאמר מלומדי מלחמה ודרשו חז"ל במלחמה של תורה שהיא גובלת חכמה מפחד בלילות להציל מן הגיהנם כנ"ל וק"ל ע"ע). ומתחיל לסדר הבניין:
פסוק ט:
אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. ר"ל משפע החכמה ומזיוה הבהיק האור ההוא ונתאצל ממנו וזהו שאמר בב"ר מהיכן נבראת האורה נתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק זיווה מסוף העולם ועד סופו. השלמה היא הזמנ' המשכ' החכמ' הסובבת את הכל. ונתעטף ר"ל קיבל זוהר מן השפע ההוא ונתנוצץ אור ממש. וכן דעת ר"א הגדול שאמר שמים מהיכן נבראו מאור לבושו לקח ועוטה כשלמה והיו נמתחים והולכים שנאמר (תהלים ק"ד) עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. הארץ מאיזה מקום נבראת משלג שתחת כסא כבודו לקח וזרק שנאמר (איוב ל"ז) כי לשלג יאמר הוי ארץ. והוא על דעת אפלטון האומר כי שוא הוא שימציא הבורא דבר מלא דבר כי יש חומר נמצא והוא על דרך משל כחומר ליוצר או כברזל לנפח שיצייר ממנו מה שירצה כן הבורא יתברך יצייר מן החומר שמים וארץ ופעם יצייר ממנו זולתי זה. ואין קוצר בחיק הבורא יתברך כשלא יברא דבר מלא דבר כמו שאין קוצר ביכולתו כשלא ימציא דברים הנמנעי' שיברא מרובע שיהא אלכסונו שוה לצלעו ולקבץ שני הפכים ברגע אחד. וכמו שאין זה קוצר ביכלתו כך אין קיצור אם לא יאציל דבר (נ"ל מלא) דבר (נ"ל אלא מתוך דבר) כי זה בכלל הנמנעים כולם. וע"ז אמר שלמה בחכמתו הברה ובמחשבתו הנכונה ברוח הקודש.
פסוק ט:
מעצי הלבנון. משם הי' אצילת הכל וההויות. והאצילות מחודש וזהו שאמרו ז"ל ויהי אור ויהי אור והי' לא נאמר אלא ויהו אור כבר הי' כי כבר נאצל מאור העליון שכבר הי' בכח העליון:
פסוק י:
עמודיו עשה כסף. זה ימינו של הקב"ה הוא הנקרא בס' יצירה כף זכות:
פסוק י:
רפידתו זהב. זה שמאלי הנקרא כף חובה:
פסוק י:
מרכבו ארגמן. קו האמצעי הנקרא לשון חוק האמצעי מכריע בינתים וכן אמרו רז"ל במדרש במדבר סיני רבה (הג"ה נ"ל שכוונתו על הא דאי' שם דף ז' רמז ע"ד מרכבו ארגמן רבי תנחומא אמר זה הכפורת שהוא דומה לארגמן וכתיב בי' ונתת את הכפורת על ארון העדות מלמעלה ע"כ) הוי אומר (נ"ל וכן הוא אומר) במראה אדם עליו מלמעלה. וכינהו בארגמן לפי שהוא ארוג במיני צבעונין הרבה כך הוא מקובל מזה ומזה (נ"א מקובץ) ואומר (יחזקאל א) כמראה הקשת אשר יהי' בענן כן מראה דמות כבוד ה':
פסוק י:
תוכו רצוף אהבה. זה השכינה
פסוק י:
ירושלי' (נ"ל דצ"ל מבנות ירושלי') או הקו האמצעי (נ"ל דצ"ל זה קו האמצעי) (נ"ל כמו שירושלים באמצע העולם) וזה הטעם אשר אמר הנביא (מלאכי ב') לאשר הושיבו נשים נכריות ולא אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחר מבקש זרע אלהים
פסוק יא:
במלך שלמה כמו שהשוה לו. (הג"ה נ"ל דצ"ל צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה במלך שהשלום שלו ע"כ):
פסוק יא:
בעטרה שעטרה לו אמו. שכל הבנין ידבק ומתיחד ומתעלה עד אין סוף ואין שם סילוק רוח הקודש. והעטרה היא האצילות ברכה ותוספת מרוח אלהים חיי' הנקרא" אם במדרש משלי על מאמר ישמח אביך ואמך אמר ר"ע אפילו הקב"ה שמח בו והחכמה שמח בו שנאמר (משלי ך"ג) ישמח אביך זה הקב"ה ואמך זו החכמה (נ"ל ר"ל זה הבינה) דכתיב כי אם לבינה תקרא ולכך הברכה והקדושה והיחוד הנמשכים מאפיסת (נ"ל מאסיפת) המחשבה נקראים עטרת וכתר וכמו שאמרו רז"ל במדרש תהלים מלאך הממונה על התפלה ממתין עד שהתפללו כנסייה אחרונה של ישראל ועושה אותם עטרה לראשו של הקב"ה שנאמר (משלי יו"ד) ברכות לראש צדיק חי העולמים ולכן תקנו בברכות של קריאת שמע קדושה וברכה וסמוך להם ק"ש יחוד ותקנו לאומרם שלשתם בקדושה רבה כי שלשתן נכנסו תחת גדר היחוד חכמה ותבונה ודעת זה הבנין שהוא ז"ס. (הג"ה נ"ל דר"ל שהז' ספירות נכללו בהן ע"כ). ולפי שיו"ד ספירות נכללו בשלשה שהם חכמה ותבונה ודעת לכך הם ג' קדושות ליחד שלשתן ובכללן נכלל הכל. וכן מצינו בפרקי דר"א ביו"ד מאמרות נברא העולם ובג' נכללו שנאמר (שם) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל: