פסוק א:ויען איוב את ה' ויאמר:
פסוק ב:ידעתי כי כל תוכל, לעשות בכחך הגדול אשר אין לו קץ:
פסוק ב:ולא יבצר ממך חכמה, כי חכמתך אין לה סוף:
פסוק ג:מי זה, אשר יעלים ויסתיר חכמה רבה הנעשית בעצה בעבור שלא ידענה, אני הוא שהגדתי לחבירי דבר:
פסוק ג:נפלאות ממני ולא אדע, אותם גם עתה, והנה האלהים קראו מחשיך [ עצה במלין, התוודה ואמר שאיננה מחשיך] אותה, אבל היה מעלים ומסתיר אותה בבלי דעת:
פסוק ד:שמע נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני, כי איני יכול לדעת דבר בנפלאותיך רק מה שתודיעני אתה בחסדיך:
פסוק ה:לשמע אזן שמעתיך, היתה לי קבלה באלהותך, ועתה הגעתי לנבואה וידעתי אמתת המציאות, וכי אתה נמצא ויודע ומשגיח ושופט צדק, ורב חסד ואמת:
פסוק ו:על כן אמאס, מה שהייתי חפץ בו עד עתה, והם חיי העולם הזה ושלותו אשר הייתי רוצה בהם, ומתלונן על אבדו אותם:
פסוק ו:ונחמתי, על עפר ואפר, הוא הגוף אשר הוא עפר ואפר, כי כן יתוודו הצדיקים עם בוראן כדרך ואנכי עפר ואפר. יאמר כי יתנחם על גופו שהיה חפץ בו, והיה רואה כי החיים הם חסד והמות לצדיק חמס, ועתה אתנחם על חפצי בגוף, וארצה לדבקה בך לאור באור פניך ולהיות נפשי צרורה עמך בצרור החיים:
פסוק ז:ויאמר ה' אל אליפז התימני, גם האיש הזה הגיע למעלת הנבואה עבור מעלתו בהכמה, כי הוא גדול החבירים כאשר פירשתי. או היה בחלום הלילה כענין באבימלך ולבן, כי חפץ האלהים לכפר על חטאתם, ולהודיעם כי שגו מאשר היו יראי אלהים וסרי מרע ולמדו זכות על מעשיו כפי דעתם:
פסוק ז:כי לא דברתם אלי נכונה, כי טעיתם ומפני טעותכם הייתי עושה חמס בעיני כל יודעי צדקת נפשו:
פסוק ז:כעבדי איוב, יקראנו עבדו בעבור כי התוודה אליו עתה. והנה גם הם גם איוב טעו, רק איוב דבר נכונה שהוא צדיק, והאל מביא צרות לעושי רצונו, רק לא היה יודע למה ואליהוא פירש לו הטעם, והנה דבר איוב נכונה והתוודה ונתכפר לו על מה שקרא תגר בענין, על כן קראו עבדי כאשר בראשונה, אבל הם לא דברו נכונה בהרשיעם את איוב בהיותו נספה ומצאו אותו צרות, והיו סבורים שעשו טובה בהצדיקם מעשה האלהים, ועל כן לא התוודו והנם צריכים כפרה. וכן הורה מלת אלי, כי על אשר דבר עמו אמר שהוא נכונה, לא על דברו הראשון עם חביריו:
פסוק ח:קחו לכם שבעה פרים, היה החטא שגגה ומתכפר בקרבן, כאשר יתכפרו השגגות בתורה:
פסוק ח:ולכו אל עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם, על יד איוב, הוא יקריב העולה עליהם ויתפלל שירצה אותה מידו:
פסוק ח:כי אם פניו אשא, כי ראיתי אותו ראוי להיות כהן לפני, ושיהיה הקרבן מידו עולה לרצון על מזבחי:
פסוק ח:לבלתי עשות עמכם נבלה, [חלילה לשם שיעשה נבלה] רק בעבור שהיו חבירי איוב מצדיקים את משפטיו, אם יביא עליהם רעה יראה כדבר שאינו הגון. ויש אומרים כי ענש הנבלה תקרא נבלה, וכן על דעתם יקרא עון וחטא, אם יקרך עון בדבר הזה, ענש, וכן גדול עוני מנשוא, ענשי, ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, שניהם ענשין, והטעם כי הם עשו רשע ונבלה בהרשיעם את הצדיק, והאל לא יעשה כנבלתם. ואיננו נכון, ומטעם כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב:
פסוק י:שב את שבות איוב, החזירו שבא. ומפרשים אמרו כי הדבר המושב לאדם או למקום תחת האובד ממנו יקרא שבות, כטעם ושבתי את שבותיהן את שבות סדום ובנותיה. ולפי דעתי כי שבות סדום כשבות שומרון רמז לארץ ישראל, כי סדום מארץ ישראל הוא, רוצה לומר כי ישובו אליה, וישבו בכל הארץ הטובה אשר נשבע לאבותם, ועוד כי שיבת השבות הוא לעם החוזר כאחד לא למצליח ובא לו ריוח לעשות ממון. ועל כן דעתי כי החזירו אנשי שבא הבקר והאתונות, והכשדים החזירו את הגמלים, והחזירו לו נערים שהיו שומרים אותם תחת אשר הרגום, כי כן שם האלהים בלבם בעת התפללו על רעיו, כי רחם האלהים עליהם ועליו, וגם הוסיף למשנה על כל אשר לו, הצאן אשר מתו, ושאר אשר אבד ממנו, והנערים והבנים אשר מתו נתן לו עבדים ובנים ובנות אחרים, כי הראשונים חייבים היו מעצמם וישלחם ביד פשעם. ומפני אשר ראיתי בתחלת הספר כי אמר הכתוב בכל הקורות ומלאך בא אל איוב וגו', והיה ראוי שיספר המעשה תחלה ואחר כך הגדת המלאך ואמר ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור, ובקר היו חורשות והאתונות ותפל שבא ותקחם, ומלאך בא אל איוב ויספר לו לאמר הבקר היו חורשות וכן בכולם, על כן אני חושב כי לא אירע להם כן רק השטן לקח כל אשר לאיוב והוליך אותם אל המדבר ואל ארץ גזירה, והראה למלאכים המגידים לו כאשר ספרו, והשטן ידע כי רצון האל בנסיון לבד ולא רצה לשלוח בהם יד להמיתם, ואולי בכך נצטוה כי אמר, הנה כל אשר לו בידך, לא אמר לעשות בהם כטוב בעיניך, רק בידו יהיו להביאו במצרף הנסיון. והנה אמר שם בתחלת הספר ומלאך בא אל איוב, או אחד מן הנערים, ולא אמר ואיש בא אל איוב, ולא מצאנו מלאך בכתוב אלא על שליח ששלוח מאת אדונו לעשות דבר, על כן נראה כי השטן שלחם ונצטוו מאתו ללכת לאיוב ולספר לו כל מה שראו כפי דעתם, ועתה השיב השם שבות בניו ובנותיו והנערים והאתונות והצאן והגמלים השיב לו, והוסיף אליו אחרי כן בגמלים למשנה ובצאן, וכן מלת שבי לעולם על נפש אדם, לא על צאן ובקר לבדו כי יקרא מלקוח, והנה הכל נשבה ביד השטן והושב לו עתה, על כן לא אמר הכתוב ויולדו לו שבעה בנים ושלש בנות כאשר אמר בתחלה, ואולי הנו"ן הנוסף במלת שבענה הורה על הידיעה, כי אולי כן משפט הלשון בידיעה, כאשר יורו עליה הה"א ופתחות הלמ"ד, ועתה קרא שמות חדשים לבנותיו כי היו עתה יפות מראה ובריאות תואר מאשר בראשונה, כי כן שבהן הכתוב, ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב, ולא אמר כן בתחלת הספר: ]
פסוק טז:ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה, כי הוסיף לו למשנה גם בשנים, כי שנות האדם שבעים שנה, והוא חיה מאה וארבעים שנה אחרי זאת. ולא ספר הכתוב כמה היו שנותיו הראשונים לפני זאת, וגם לא אמר בסוף כמה ימי שני חייו כולם, כאשר יעשה באברהם ויצחק ויעקב, ואלה שני חיי אברהם אשר חי, ובשאר הצדיקים, כי לא יתכוין הכתוב ביחוסו ובספור גדלתו רק לאמר כי הנסיון לטובתו היה. וכן אמר וימת איוב זקן ושבע ימים, ולא אמר ויגוע ויאסף אל עמיו כאשר אמר באברהם, ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו, וכן ביצחק וביעקב, מפני שלא היה מעם הקדש אשר חלקם בחיים, והנה איננו נאסף אל עמו, כי באברהם יאמר כן ליחוסו אל העם היוצא ממנו ואל אבותינו הצדיקים כנח ומתושלח ושם ועבר, או כאשר אמרו רבותינו בשרו שיש לאביו חלק לעולם הבא. ויש בצדיקים שלא יאמר כן למעלתם, כגון במשה ואהרן, כי פירש במיתתם שהיא על פי יי', והיא מיתת נשיקה שיש לה סוד לדבקה בשם הנכבד].
פסוק טז:תם ונשלם פירוש ספר איוב, ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה, אמן.
