פסוק ב:ידעתי כי כל תוכל בעולם העליון ובתחתית ולא בלבד בנגלה כי גם מחשבות לב האדם וזהו ולא יבצר ממך מזמה:
פסוק ג:ואשר דברתי על צדיק ורע לו רשע וטוב לו לא היה בלבי העלים עצת ה' שמטיב לרשע להשמידו באחרונה ומוכיח לצדיק למען הטיב לו באחרונה וזהו מי זה מעלים עצת ה' מעצמו בלי דעת תוכן ותכלית הענין לכן מה שדברתי לא לנגד כונתי רק הגדתי ההוא מאשר הייתי רואה באמור כי לא אבין הכונה לא להאמין חלילה בהעדר הנהגה כי אם הגדה ומתמיה בלבד כי הן נפלאות ממני שהגדת לי נפלאים מעשיך מבריותיך אשר בראת ולא אדע ואיך אבין העתיד לצדיק ולרשע:
פסוק ד:ועל אשר אמרת לי אשאלך והודיעני נהפוך הוא כי מה אני שאדע שאלותיך כי אם שמע כו' אשאלך מהיום והלאה והודיעני:
פסוק ה:לשמע כו'. הנה בפרשת לך לך כתבנו כי אברהם בח"ל היה שומע קול ה' אך לא היה רואה מראה וזהו ויאמר ה' אל אברם לך לך אך כאשר ויעבור אברם בארץ אז וירא ה' אל אברם וע"ד זה יאמר איוב טוב לי כי עוניתי ביסורין כי בתחלה לשמע אזן שמעתיך ולא הייתי זוכה למראה אך עתה עיני ראתך כענין וירא ה' אל אברם:
פסוק ו:ע"כ אחר שע"י מירוק היסורין קניתי השגה זו אמאס כל עניני העה"ז וטובותיו ונחמתי על עפר ואפר שישבתי בשחין רע אחר שהשגתי מראה כמדובר:
פסוק ז:ויהי כו'. הנה אחר סמוך ויהיה כי נבואת אליפז היתה ע"י מלאך ואמר כי עתה על ידי מה שדבר ה' עצמו את איוב נמשך שאחר סמוך זכה אליפז שעמו נבואה ע"י ה' וזהו ויהי הויה חדשה שהיא שאחר דבר ה' כו' דבר ה' גם הוא את אליפז התימני ואמר לו חרה אפי בך וכו' כי לא דברתם אלי נכונה שעל הנוגע אלי לא דברתם נכונה שאמרתם לאיוב כי רשע הוא שאל"כ לא היה לוקה ואינו נכונה שהוא הפך עדותי שאמרתי כי אין כמוהו כו' איש תם וישר כו' והוא על זה היה סומך כמאמרנו על פסוק אם לאל תריבון אך איוב גם שהיה מתרעם היה בונה על יסוד אמת:
פסוק ח:ועתה וכו'. רצה שילכו אל איוב שיתפלל בעדם למען בזכות זה ייטב את איוב כאומרו:
פסוק י:וה' שב כו' בהתפללו כו' וה' כו' יראה שהתפלל על כל אחד בפני עצמו וה' מעת התפלל בעד כ"א גזר עליו טובה וז"א בעד רעהו ולא אמר בעד רעיו ואמר כי וה' הוא ובית דינו בדין שב שבות איוב שהוא שעור שהיה לו בזרעו בנכסיו אלא שה' רחמים בלבד הוסיף לו את כל אשר לאיוב שהוא בנכסים למשנה וזהו ויוסף ה' שהוא וזה שהוסיף על משפט הוא ובית דינו ולא הספיק לכפול גם הבנים על כי גם הוא היה גרמת נזקם שבמקום שהיה לו למנעם שאחר שהקיפו ימי המשתה פעם אחת לא יוסיפו למשתאות אבל עוד אמר כי ככה יעשה איוב כל הימים שהיו מקיפים קבועי המשתאות שבעה שבעה ובסוף כל שבעה מקריב קרבנות:
פסוק יא:ויבואו וכו'. אשר הכירוהו לפנים וראו גרמת נזק היין לא רצו לשתות עמו יין רק לחם וזהו ויאכלו עמו לחם בביתו וכו' וע"י שלא רצו לשתות יין הזכירו לו צערו ויתעצב אל לבו אז וינודו לו וינחמו כו' ובמקום משתה על רפואתו נתנו לו איש קשיטה וכו':
פסוק יב:וה' אמר גם שמתחלה לא הסכימה מדת הדין לכפול טובו עתה ששינה המשתה ללחם לבדו ונצטער כמדובר הסכימה גם מדת הדין בכפל וזהו וה' כו' ויהי לו להיות לו שגרם נזק בניו כמדובר לא הוכפלו ולא נאמר ויולדו כ"א ויהי על כי אז שלא קבר מהם נאמר ויולדו כאמור שם:
פסוק יז:וימת איוב זקן וכו'. ארז"ל על פסוק ותשחק ליום אחרון כי מראין לאדם בסילוקו שכרו וכן אמרו בספר הזוהר כי הימים של צדיק חיים וקיימים ומתקרבים בעת הסילוק ושמח מהם כד"א ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד כו'. ובזה יאמר וימת איוב זקן ושבע ימים שראה במותו ימיו שקרבו להראות בהם זכיותיו וזהו ושבע ימים או יאמר כפשוטו שדרך הצדיק להצטער על מה שאינו חי יותר לעבוד את ה' אמר שכל כך עבדו עד שמת שבע ימים. או יאמר כי הוא אמר אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז אמר אחר אומרו שלא היה לו רוגז כי אם שמחה רבה על כל האמור אמר כי זכה שלא היה קצר ימים כי אם שבע ימים נוסף על שאין צריך לומר שלא היה שבע רוגז כי אם משולל רוגז ושובע שמחות ישמחו השמים ותגל הארץ:
