וַיַּעַן אֱלִיהוּא (פרק ל"ד)

כִּי־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶאֱכֹֽל׃
מִשְׁפָּ֥ט נִבְחֲרָה־לָּ֑נוּ נֵדְעָ֖ה בֵינֵ֣ינוּ מַה־טּֽוֹב׃
(איוב לד ג-ד)

בדרישת האמת יש שתי בחינות. אחת מצד המוחש בראיה או בשמיעה. שניה ברעיונות נשגבים, במופתים והיקשים.

הנה מצד המופת וההיקש פעמים היסוד רעוע והוא יסוד נפל וניתץ הבניין. אבל המוחש אין בו טעות. זהו שאמר, המִשְׁפָּ֥ט אשר נִבְחֲרָ, לא בדרך היקש ומופת בעיון דק נבחר, רק כמו האֹזֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ אוכל יִטְעַ֥ם, שהוא מוחש בלי טעות. כן המִשְׁפָּ֥ט אשר נִבְחֲרָ לָּ֑נוּ יהיה מבחינת המוחש בחוש ברור.

טענת איוב

כִּֽי־אָ֭מַר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֝אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי׃
(איוב לד ה)

אני צָדַ֑קְתִּי במעשי ועם כל זאת אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי ולא יגמלני כצדקי (ע"פ תהילים יח כא).

עַל־מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי־פָֽשַׁע׃
מִי־גֶ֥בֶר כְּאִיּ֑וֹב יִֽשְׁתֶּה־לַּ֥עַג כַּמָּֽיִם׃
וְאָרַ֣ח לְ֭חֶבְרָה עִם־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וְ֝לָלֶ֗כֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶֽשַׁע׃
כִּֽי־אָ֭מַר לֹ֣א יִסְכָּן־גָּ֑בֶר בִּ֝רְצֹת֗וֹ עִם־אֱ-לֹהִֽים׃
(איוב לד ו-ט)

"אֲכַזֵּ֑ב" הוא פועל יוצא כפירוש רש"י, "אכזיב שופטי". והכוונה לפי דרכנו, שקוטב תלונת איוב שעל ידי זה שהסיר מִשְׁפָּטִ֥י, אני גורם שיכזבו אחרים באמונת ה' עבור כי אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי־פָֽשַׁע, שיראה חלישות כחי מן החץ בלי פשע שעשיתי ויאמרו מִי־גֶ֥בֶר כְּאִיּ֑וֹב, שהוא צדיק גמור שאין כמוהו, ועם כל זאת יִֽשְׁתֶּה־לַּ֥עַג כַּמָּֽיִם. הזה פרי צדקתו שיִֽשְׁתֶּה איוב לַּ֥עַג ובזיון כשתיית מָּֽיִם? ועל ידי זה יש דרך וְאָרַ֣ח לְ֭חֶבְרָה אשר ידרכו עִם־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן, שימצאו מקום לטעות ברֶֽשַׁע. כִּֽי־אָ֭מַר לֹ֣א יִסְכָּן־גָּ֑בֶר בִּ֝רְצֹת֗וֹ עִם־אֱ-לֹהִֽים, לא יועיל גבר אם יתרצה עִם־אֱ-לֹהִֽים ואנשים, שהרי איוב הלך בתום ולא הועילה לו צדקתו.

תשובת אֱלִיהוּא 

לָכֵ֤ן ׀ אַ֥נֲשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥-ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל׃
כִּ֤י פֹ֣עַל אָ֭דָם יְשַׁלֶּם־ל֑וֹ וּֽכְאֹ֥רַח אִ֝֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ׃
אַף־אָמְנָ֗ם אֵ֥ל לֹֽא־יַרְשִׁ֑יעַ וְ֝שַׁ-דַּ֗י לֹֽא־יְעַוֵּ֥ת מִשְׁפָּֽט׃
(איוב לד י-יב)

חָלִ֖לָה לָאֵ֥-ל מֵרֶ֗שַׁע, מי שהוא אֵ-ל לא יתכן בו הרֶשַׁע אשר בא רק מן מזג החומרי. ולא יתכן זה ביוצר יתברך השלם בכל שלימות. רק כִּ֤י פֹ֣עַל אָ֭דָם יְשַׁלֶּם־ל֑וֹ, הפעולה ישלם לעולם הבא, כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, וישלם לאדם פעלו בכל אופן. רק שבעולם הזה כְאֹרַח אִ֝֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּו, ימציא לו כְפי אֹרחו שיהיה טוב לו ללכת בְאֹרַח טוב כן יַמְצִאֶֽנּו; יש טוב לו להיות עשיר ויש לו טוב להיות עני לבלתי יהיה עשיר מכחש, או שהוא לו ניסיון ויאושר אחריתו. ויש מי שטובתו להיות מוכה בייסורים למען לא ירום לבבו או למען יסור מאיוולתו והכל לטובתו.

או יאמר: הלא האֹרַח הטוב אשר יתהלך אִ֝֗ישׁ במישור לעשות משפט, הוא יתברך יַמְצִאֶֽנּוּ לו המזג הטוב הנסוך בקרבו. 

והביא מופת על כך –

מִֽי־פָקַ֣ד עָלָ֣יו אָ֑רְצָה וּמִ֥י שָׂ֝֗ם תֵּבֵ֥ל כֻּלָּֽהּ׃
(איוב לד יג)

כאילו יאמר, מִֽי ציווה לו לשים ארץ ותֵּבֵ֥ל, וּמִ֥י זולתו ציווה ונבראו היות שָׂ֝֗ם תֵּבֵ֥ל כֻּלָּֽהּ? וכיוון שהוא עשה תֵּבֵ֥ל כרצונו ולא הכריחו זולתו, איך יעשה זה לבלי תכלית ולרעת הנברא?

ועוד מופת –

אִם־יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ רוּח֥וֹ וְ֝נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶאֱסֹֽף׃
יִגְוַ֣ע כָּל־בָּשָׂ֣ר יָ֑חַד וְ֝אָדָ֗ם עַל־עָפָ֥ר יָשֽׁוּב׃
(איוב לד יד-טו)

אִם ירצה להרע לו כאויב מפני רוע מעללו, הלא אִם־יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ מיד נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶאֱסֹֽף.

ואם על כלל בני עולם יקצוף (וירע להם על ידי רוע הנהגת המשפט) אז יִגְוַ֣ע כָּל־בָּשָׂ֣ר יָ֑חַד ויהיה הכל עפר כמו שהיה?! ואנחנו ראינו כי נהפוך הוא, כי רחמיו על כל מעשיו! נדע נאמנה כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד (על פי ברכות ס:).

ועוד מופת –

וְאִם־בִּ֥ינָה שִׁמְעָה־זֹּ֑את הַ֝אֲזִ֗ינָה לְק֣וֹל מִלָּֽי׃
הַאַ֬ף שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט יַחֲב֑וֹשׁ וְאִם־צַדִּ֖יק כַּבִּ֣יר תַּרְשִֽׁיעַ׃
(איוב לד טז-יז)

שיא נא כור הבחינה, מי שהוא שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט ומכה לרעת המוכה, האם יַחֲב֑וֹשׁ את שונאו? הלא על אלה יוסיף לו מכה רבה עד השמידו אותו. ואנחנו אשר רואים כי יך ויחבשנו, אם כן מי שיַחֲבוֹשׁ המכה אינו שׂוֹנֵ֣א לו. מזה נודע כי צדיק כביר הוא ואיך תרשיע אותו? ממה נפשך, אם שׂוֹנֵ֣א איך יַחֲב֑וֹשׁ, ואם צדיק לחבוש איך ירשיע.

אמר עוד דמיון –

הַאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל רָ֝שָׁ֗ע אֶל־נְדִיבִֽים׃
אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נָשָׂ֨א ׀ פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים וְלֹ֣א נִכַּר־שׁ֭וֹעַ לִפְנֵי־דָ֑ל כִּֽי־מַעֲשֵׂ֖ה יָדָ֣יו כֻּלָּֽם׃
רֶ֤גַע ׀ יָמֻתוּ֮ וַחֲצ֪וֹת לָ֥יְלָה יְגֹעֲשׁ֣וּ עָ֣ם וְיַעֲבֹ֑רוּ וְיָסִ֥ירוּ אַ֝בִּ֗יר לֹ֣א בְיָֽד׃
כִּי־עֵ֭ינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־צְעָדָ֥יו יִרְאֶֽה׃
(איוב לד יח-כא)

אם מֶלֶךְ או מושל יעוות משפט בלב בְּלִיָּ֑עַל, הלא מהות העיוות שיחניף השרים ונדיבים אשר ירא מפניהם. אבל מלך אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נָשָׂ֨א ׀ פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים אז לא יאמר עליו בְּלִיָּ֑עַל, כי אם אנו רואים שבשרים גדולים יעשה משפט ולא יחניפם, וְלֹ֣א נִכַּר־שׁ֭וֹעַ לִפְנֵי־דָ֑ל, לא יכיר במשפט את השׁוֹעַ והנדיב נגד הדָל, אם כן ידענו שאינו בְּלִיָּ֑עַל ולא יעוות משפט. 

אם כן איך יאמרו הבריות שא-ל יעוות משפט? אשר הכל מעשה ידיו ואין אצלו הפרש בין שׁ֭וֹעַ לדָ֑ל.

אדרבה, בראותם שבאיוב אוהבו יעשה משפט, אז יחרדו מאימתו וגם יבינו שלטובתו עשה, וככתוב: "בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד"(ויקרא י ג).

ושיעור הכתוב: הַיאמר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל, שהוא רָ֝שָׁ֗ע להחניף הנְדִיבִֽים, אם לֹֽא־נָשָׂ֨א ׀ פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים וְלֹ֣א נִכַּר־אצלו יתברך שׁ֭וֹעַ לִפְנֵי־דָ֑ל, שהרי מַעֲשֵׂ֖ה יָדָ֣יו כֻּלָּֽם. ואין לו צורך להחניף, כי מִי יֹֽאמַר־ל֖וֹ מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה (ע"פ קהלת ח ד), הלא רֶ֤גַע ׀ יָמֻתוּ֮, ולא יפחד מהם לשיחניפם.

ואמר עוד מופתים על ההשגחה. אחר כך אמר עוד תשובה על שאלת איוב למה יגרום כחש להמון; לא כן הוא, אבל יאמרו הלא – 

אִ֭יּוֹב לֹא־בְדַ֣עַת יְדַבֵּ֑ר וּ֝דְבָרָ֗יו לֹ֣א בְהַשְׂכֵּֽיל׃
(איוב לד לה)

ועבור זה ראוי להאריך עליו עונשו. ואם כן –

אָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד־נֶ֑צַח עַל־תְּ֝שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי־אָֽוֶן׃
כִּ֥י יֹ֘סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִסְפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל׃
(איוב לד לו-לז)

יכול אִיּ֣וֹב להתקיים בבחינתו עד אשר ינסהו עַל־התְּשֻׁבֹת שישובבו אַנְשֵׁי־אָוֶן, כי לא ישובבו בעבור ניסיונו, שהרי ידעו ויבינו כִּ֥י יֹ֘סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע, הוא גרם לעצמו רעה כי יֶרֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל, ולא יתחלל שם שמים כלל בניסיון שנבחן איוב.