פסוק א:וַיַּעַן אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:שִׁמְעוּ, חֲכָמִים, את מִלָּי, וְיֹדְעִים, הַאֲזִינוּ לִי. שימו לב לדברי הבאים,
פסוק ג:כִּי־אֹזֶן את טיבן של מִלִּין תִּבְחָן, וְחֵךְ, כשם שחך יִטְעַם לֶאֱכֹל, יבחין באיכות המאכל.
פסוק ד:מִשְׁפָּט נִבְחֲרָה־לָּנוּ, הבה נערוך דיון אובייקטיבי, נלבן את הדברים לאשורם, ונֵדְעָה בֵינֵינוּ מַה־טּוֹב. אף שאליהוא מתאר את עצמו כאילו אין הוא אחד מן הצדדים, יתברר שהוא נוקט קו מובהק בדיון.
פסוק ה:תחילה אליהוא מסכם את הדברים שנשמעו כבר: כִּי־אָמַר אִיּוֹב: "צָדַקְתִּי, וְאולם אֵל הֵסִיר את מִשְׁפָּטִי, לא שפט אותי כראוי.
פסוק ו:עַל־מִשְׁפָּטִי אֲכַזֵּב. אני מכחיש שמשפטי משפט צדק הוא. אָנוּשׁ, גרם לפגיעה קשה מאוד חִצִּי, החץ שפגע בי בְלִי־פָשַׁע, שפשעתי".
פסוק ז:מִי־גֶבֶר אין עוד גבר סר מרע כְּאִיּוֹב שיִשְׁתֶּה־לַּעַג, שפיו מלא לעג, ודברי הביקורת שלו על אלוקים פורצים ושוטפים כַּמָּיִם,
פסוק ח:וְאָרַח לְחֶבְרָה, ומתחבר עִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן, עושי רע, וְלָלֶכֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶשַׁע,
פסוק ט:כִּי־אָמַר: "לֹא יִסְכָּן, יועיל גָּבֶר בִּרְצֹתוֹ ללכת עִם־אֱלֹהִים. אין אדם מביא תועלת לעצמו בעשותו רצון אלוקים ובהיותו שלם עמו".
פסוק י:לָכֵן, אַנְשֵׁי לֵבָב, אנשים מבינים, שִׁמְעוּ לִי: קודם כול הכרחי שאומר: חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע, וְחלילה לשַׁדַּי מֵעָוֶל. אלוקים אינו נוהג ברשעות,
פסוק יא:כִּי, אלא התגמול על פֹעַל אָדָם ה' יְשַׁלֶּם־לוֹ – לאדם, וּכְאֹרַח, ולפי דרכו של אִישׁ ה' יַמְצִאֶנּוּ, יזמן לו.
פסוק יב:אַף־אָמְנָם, לאמתו של דבר אֵל לֹא־יַרְשִׁיעַ, וְשַׁדַּי לֹא־יְעַוֵּת מִשְׁפָּט.
פסוק יג:מִי־פָקַד עָלָיו אָרְצָה, לברוא את הארץ?! וכיוון שאין מעליו כל גורם, לא סביר הוא שהוא יחפש תואנות להתנכל אליך. וּמִי שָׂם, ברא תֵּבֵל כֻּלָּהּ?! כיוון שהוא מקור הכול, לא סביר שינהג ברשע.
פסוק יד:אִם רק יָשִׂים ה' אֵלָיו – אל האדם את לִבּוֹ וירצה להרע לו, לא יזדקק לטפול עליו אשמות, אלא מיד רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, ימית אותו.
פסוק טו:יִגְוַע כָּל־בָּשָׂר יָחַד, וְאָדָם עַל־עָפָר יָשׁוּב.
פסוק טז:עכשיו פונה אליהוא לאיוב: וְאִם־בִּינָה, תבין, שִׁמְעָה־זֹאת, הַאֲזִינָה לְקוֹל מִלָּי:
פסוק יז:הַאַף, האם מי ששׂוֹנֵא מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ, הוא שיהיה המושל בעולם?! וְאִם את אלוקים, שהוא צַדִּיק כַּבִּיר תַּרְשִׁיעַ?!
פסוק יח:הַאֲמֹר האם אפשר לומר – כפי שאתה עושה – לְמֶלֶךְ, על מלך שהוא בְּלִיָּעַל, אדם נמוך שאין סיכוי שיעלה משפלותו – בלי יעַל?! האם אפשר לקרוא רָשָׁע אֶל, לנְדִיבִים?!
פסוק יט:הרי ידוע לך, שאלוקים הוא אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא פְּנֵי, העדיף במשפט שָׂרִים, וְלֹא נִכַּר־שׁוֹעַ, בעל שררה ומעמד לִפְנֵי־דָל. הוא אינו מפלה בין העשיר והנכבד ובין העני, כִּי־מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם – הן השרים והשועים הן הדלים.
פסוק כ:הלוא אם יעלה ברצונו, בתוך רֶגַע הם יָמֻתוּ, ובחֲצוֹת לָיְלָה, על משכבם ובאפלה יְגֹעֲשׁוּ, יזדעזעו בני העָם, שכיבדו אותם והאמינו בחוסנם, וְיַעֲבֹרוּ, ויסתלקו חשוביהם, וְיָסִירוּ המסירים אַבִּיר, בעלי כוח לֹא בְיָד, בכוח, אלא בקלות.
פסוק כא:כִּי־עֵינָיו של ה' עַל־דַּרְכֵי־אִישׁ, וְכָל־צְעָדָיו של אדם הוא יִרְאֶה.
פסוק כב:אֵין־חֹשֶׁךְ מבחינתו וְאֵין צַלְמָוֶת, אפלה לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן. עושי הרע לא ימצאו מסתור מפניו.
פסוק כג:כִּי לֹא עַל־אִישׁ יָשִׂים עוֹד, יטפול אשמות נוספות, יותר משחטא, כך שהאדם המואשם בחטאים שלא עשה יפנה לַהֲלֹךְ אֶל־אֵל, לבוא בטענות כלפי ה' בַּמִּשְׁפָּט.
פסוק כד:יָרֹעַ בכוחו של ה' לשבור כַּבִּירִים, גדולי עולם חזקים לֹא־חֵקֶר, רבים מאוד, ולאחר שהם קרסו – וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם, במקומם.
פסוק כה:לָכֵן, כיוון שהכול גלוי לפני אלוקים, הוא יַכִּיר את מַעְבָּדֵיהֶם, מעשיהם של בני אדם, וְהָפַךְ את אורם ללַיְלָה, וְיִדַּכָּאוּ, והם נשברים.
פסוק כו:תַּחַת, במקומם של הרְשָׁעִים סְפָקָם, הכה אותם ללא שהייה ועיכוב, בִּמְקוֹם רֹאִים, לעיני כול,
פסוק כז:אֲשֶׁר עַל־כֵּן, כי סָרוּ מֵאַחֲרָיו, וְכָל־דְּרָכָיו לֹא הִשְׂכִּילוּ, למדו.
פסוק כח:סטייתם של הכבירים מדרך ה' היא שגרמה לְהָבִיא עָלָיו – אל ה' צַעֲקַת־דָּל, וְצַעֲקַת עֲנִיִּים הוא יִשְׁמָע.
פסוק כט:וְכאשר הוּא יַשְׁקִט, מרגיע ומביא מנוחה לאנשים מסוימים – וּמִי יַרְשִׁעַ. איש לא יוכל להרע להם. וְיַסְתֵּר כאשר הוא מסתיר פָּנִים – וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ, יוכל לראותו?! וְכך פועל אלוקים עַל־גּוֹי, עם שלם, או: מלך וְעַל־אָדָם פרטי יָחַד, כאחד.
פסוק ל:מִמְּלֹךְ, אלוקים דואג שלא ימלוך אָדָם חָנֵף, רשע. כיוצא בזה, הוא שומר מִמֹּקְשֵׁי עָם, ממכשולים העלולים להזיק לעם.
פסוק לא:כִּי מי שמדבר אֶל־אֵל הֶאָמַר, ראוי שיאמר: "נָשָׂאתִי, אני סובל את ייסורי. לֹא אֶחְבֹּל, אשחית.
פסוק לב:בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה, את מה שלא אוכל לראות בעצמי, אַתָּה, האל, הֹרֵנִי, למד אותי, ואז אִם־עָוֶל פָּעַלְתִּי, אקבל על עצמי שלֹא אֹסִיף לנהוג כך".
פסוק לג:הֲמֵעִמְּךָ, האם מתוך התייעצות אתך, איוב, ה' יְשַׁלְּמֶנָּה – את הרעה או את הטובה, כִּי־מָאַסְתָּ, שאתה מרשה לעצמך למאוס בייסורים שהביא עליך?! האם אתה חושב כִּי־אַתָּה תִבְחַר בגמול הראוי לך וְלֹא־אָנִי?! וּמַה־יָּדַעְתָּ, אתה יודע לדַבֵּר?!
פסוק לד:אַנְשֵׁי לֵבָב, אנשים מבינים יֹאמְרוּ לִי, וְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי, מסכים אתי
פסוק לה:שאִיּוֹב לֹא־בְדַעַת בחכמה יְדַבֵּר בדרישתו לערוך משפט עם אלוקים, וּדְבָרָיו לֹא נאמרו בְהַשְׂכֵּיל.
פסוק לו:אָבִי, רצוני הוא שיִבָּחֵן אִיּוֹב עַד־נֶצַח, בכל המבחנים האפשריים לעולם ועד, עַל התְּשֻׁבֹת שבפיו בּדבר, או: תשובותיו שהן עם אַנְשֵׁי־אָוֶן שאירח להם לחברה.
פסוק לז:כִּי בדבריו הנוקבים יֹסִיף איוב עַל־חַטָּאתוֹ פֶשַׁע, בֵּינֵינוּ, בתוכנו יִסְפּוֹק, מכה בדבריו, או: מרבה דברים יותר מדי. די בדברים היתרים שהשמיע לנו וְיֶרֶב, והוא מרבה באֲמָרָיו הקשים לָאֵל.