א וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּא וַיֹּאמַֽר׃ ב שִׁמְע֣וּ חֲכָמִ֣ים מִלָּ֑י וְ֝יֹדְעִ֗ים הַאֲזִ֥ינוּ לִֽי׃ ג כִּי־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶאֱכֹֽל׃ ד מִשְׁפָּ֥ט נִבְחֲרָה־לָּ֑נוּ נֵדְעָ֖ה בֵינֵ֣ינוּ מַה־טּֽוֹב׃ ה כִּֽי־אָ֭מַר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֝אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי׃ ו עַל־מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי־פָֽשַׁע׃ ז מִי־גֶ֥בֶר כְּאִיּ֑וֹב יִֽשְׁתֶּה־לַּ֥עַג כַּמָּֽיִם׃ ח וְאָרַ֣ח לְ֭חֶבְרָה עִם־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וְ֝לָלֶ֗כֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶֽשַׁע׃ ט כִּֽי־אָ֭מַר לֹ֣א יִסְכָּן־גָּ֑בֶר בִּ֝רְצֹת֗וֹ עִם־אֱלֹהִֽים׃ י לָכֵ֤ן ׀ אַ֥נֲשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל׃ יא כִּ֤י פֹ֣עַל אָ֭דָם יְשַׁלֶּם־ל֑וֹ וּֽכְאֹ֥רַח אִ֝֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ׃ יב אַף־אָמְנָ֗ם אֵ֥ל לֹֽא־יַרְשִׁ֑יעַ וְ֝שַׁדַּ֗י לֹֽא־יְעַוֵּ֥ת מִשְׁפָּֽט׃ יג מִֽי־פָקַ֣ד עָלָ֣יו אָ֑רְצָה וּמִ֥י שָׂ֝֗ם תֵּבֵ֥ל כֻּלָּֽהּ׃ יד אִם־יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ רוּח֥וֹ וְ֝נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶאֱסֹֽף׃ טו יִגְוַ֣ע כָּל־בָּשָׂ֣ר יָ֑חַד וְ֝אָדָ֗ם עַל־עָפָ֥ר יָשֽׁוּב׃ טז וְאִם־בִּ֥ינָה שִׁמְעָה־זֹּ֑את הַ֝אֲזִ֗ינָה לְק֣וֹל מִלָּֽי׃ יז הַאַ֬ף שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט יַחֲב֑וֹשׁ וְאִם־צַדִּ֖יק כַּבִּ֣יר תַּרְשִֽׁיעַ׃ יח הַאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל רָ֝שָׁ֗ע אֶל־נְדִיבִֽים׃ יט אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נָשָׂ֨א ׀ פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים וְלֹ֣א נִכַּר־שׁ֭וֹעַ לִפְנֵי־דָ֑ל כִּֽי־מַעֲשֵׂ֖ה יָדָ֣יו כֻּלָּֽם׃ כ רֶ֤גַע ׀ יָמֻתוּ֮ וַחֲצ֪וֹת לָ֥יְלָה יְגֹעֲשׁ֣וּ עָ֣ם וְיַעֲבֹ֑רוּ וְיָסִ֥ירוּ אַ֝בִּ֗יר לֹ֣א בְיָֽד׃ כא כִּי־עֵ֭ינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־צְעָדָ֥יו יִרְאֶֽה׃ כב אֵֽין־חֹ֭שֶׁךְ וְאֵ֣ין צַלְמָ֑וֶת לְהִסָּ֥תֶר שָׁ֝֗ם פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃ כג כִּ֤י לֹ֣א עַל־אִ֭ישׁ יָשִׂ֣ים ע֑וֹד לַהֲלֹ֥ךְ אֶל־אֵ֝֗ל בַּמִּשְׁפָּֽט׃ כד יָרֹ֣עַ כַּבִּירִ֣ים לֹא־חֵ֑קֶר וַיַּעֲמֵ֖ד אֲחֵרִ֣ים תַּחְתָּֽם׃ כה לָכֵ֗ן יַ֭כִּיר מַעְבָּֽדֵיהֶ֑ם וְהָ֥פַךְ לַ֝֗יְלָה וְיִדַּכָּֽאוּ׃ כו תַּֽחַת־רְשָׁעִ֥ים סְפָקָ֗ם בִּמְק֥וֹם רֹאִֽים׃ כז אֲשֶׁ֣ר עַל־כֵּ֭ן סָ֣רוּ מֵֽאַחֲרָ֑יו וְכָל־דְּ֝רָכָ֗יו לֹ֣א הִשְׂכִּֽילוּ׃ כח לְהָבִ֣יא עָ֭לָיו צַֽעֲקַת־דָּ֑ל וְצַעֲקַ֖ת עֲנִיִּ֣ים יִשְׁמָֽע׃ כט וְה֤וּא יַשְׁקִ֨ט ׀ וּמִ֥י יַרְשִׁ֗עַ וְיַסְתֵּ֣ר פָּ֭נִים וּמִ֣י יְשׁוּרֶ֑נּוּ וְעַל־גּ֖וֹי וְעַל־אָדָ֣ם יָֽחַד׃ ל מִ֭מְּלֹךְ אָדָ֥ם חָנֵ֗ף מִמֹּ֥קְשֵׁי עָֽם׃ לא כִּֽי־אֶל־אֵ֭ל הֶאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל׃ לב בִּלְעֲדֵ֣י אֶ֭חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִֽם־עָ֥וֶל פָּ֝עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף׃ לג הַֽמֵעִמְּךָ֬ יְשַׁלְמֶ֨נָּה כִּֽי־מָאַ֗סְתָּ כִּי־אַתָּ֣ה תִבְחַ֣ר וְלֹא־אָ֑נִי וּֽמַה־יָדַ֥עְתָּ דַבֵּֽר׃ לד אַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב יֹ֣אמְרוּ לִ֑י וְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם שֹׁמֵ֥עַֽ לִֽי׃ לה אִ֭יּוֹב לֹא־בְדַ֣עַת יְדַבֵּ֑ר וּ֝דְבָרָ֗יו לֹ֣א בְהַשְׂכֵּֽיל׃ לו אָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד־נֶ֑צַח עַל־תְּ֝שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי־אָֽוֶן׃ לז כִּ֥י יֹ֘סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִסְפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רמב"ן

רמב״ן

פסוק א:
ויען אליהוא ויאמר:
פסוק ב:
שמעו חכמים מלי, במענה הזה יאשים את איוב על שאמר שהאל הסיר משפטו ושהוא אנוש ומיוסר בייסורין בלי פשע, והנה זה ראיה גמורה כי לדעת אליהוא על פשע וחטא באו תלאותיו, וכאשר יאמר במענה הזה בפירוש כי עיני האל על דרכי האיש וכל צעדיו ישמור, ואין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און, ואומר לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו, יבאר כי על פעולות און ועל מעבדיהם אשר יכיר, אעפ"י שיהיו במהשך מעשיהם, ידכאם האל ויענישם, כי ההשגחה שלימה בפרטים כלם, ואין חשך ואין צלמות, כי עיני השם בכל משוטטות:
פסוק ד:
פירוש המענה.
פסוק ד:
משפט נבחרה לנו, נבחר ונרצה שיהיה משפט צדק לנו בדבר אשר נחלוק. והמפרשים אמרו כמו נבחנה לנו, כי מצאו, בחרתיך בכור עוני, לדעתם בחנתיך. והתרגום אמר נתרעי, והוא הנכון: נדעה בינינו מה טוב, איזה הדרך הטוב ונילך בה באמונת האלהים:
פסוק ו:
על משפטי אכזב, על המשפט הראוי לבוא אלי אני נכזב, כי תוחלתי נכזבה במשפטי, וזה ממה שאמר איוב, כי טוב קויתי ויבא רע: אנוש חצי, כמו אנושה מכתך. מכתו תקרא חצי, בבואה כחצים:
פסוק ז:
מי יבר, צדיק וגדול, כאיוב: ישתה לנדי כמים, שישתה כמים דברים הראויים ללעוג עליו, כי לעת הזקנה ילך להתחבר עם פועלי און ואנשי רשע, הכופרים באל ובמשפטיו:
פסוק ט:
כי אמר, איוב, לא יסכן גבר, כי לפי דבריו לא יסכן גבר ולא יועיל לו כשיעשה רצון אלהים, כי אחרי אשר הוא אנוש חצו בלי פשע, מה שדי כי יעבדנו ומה יועיל כי יפגע בו, וזה ענין הסרת ההשגחה שהיה איוב מתרעם עליה בעבור מקרה:
פסוק י:
לכן אנשי לבב שמעו לי, כי משקול הדעת יודע זה, כי חלילה לאל מרשע, שיזיק לעושי רצונו לדעת, כאשר אמר איוב תחלה בהן תנואות עלי ימצא, כי יהיה זה רשע ועולה, וחלילה לאל מהם, גם לא יסיר האל השגחתו ולא יניח השפלים למקרה:
פסוק יא:
כי פועל אדם ישלם לו, במדה במשקל ובמשורה:
פסוק יא:
וכאורח איש ימציאנו, ימציא ויזמין לו כדרכיו וכעלילותיו, ובעבור כי איוב תולה הכל במקרה, אמר אליהוא כי כאשר יקרה לאדם המצאת הבורא היא שיזדמן לו כדרכיו:
פסוק יא:
ימציאנו, לשון מקרה הנמצא ומזדמן לאדם, כמו ואת העולה המציאו, תרגומו זמינו לותיה, אנכי ממציא את האדם, מזמין:
פסוק יג:
מי פקד עליו ארצה, מי פקד על משפט כל הארץ:
פסוק יג:
ומי שם תבל כלה, עליו, הלא ה', ואיך יעוות משפט. והתרגום אמר: מן פקיד עלוי למעבד ארעא ומן שוי תבל כולה. הוא מפרש, מי פקד על האל וצוה עליו לעשות הארץ ותבל, הלא ברצונו עשאה ולא לתהו בראה להריע לבריותיו, כי לא יחבול את האדם מעשה ידיו ברצונו לעשות לו רע ולמצוא עליו תנואות, כאשר אמרת.
פסוק יד:
רוחו, אשר בו הוא חי, ונשמתו, המשכלת, אליו יאסוף, ויגוע הכל יחדיו וישובו לעפר. ורבינו שלמה ז"ל מפרש מי פקד על האל הארץ שיהיה הוא השר והאל פקידו, ויאמר אליו מדוע ככה עשית להרע לאדם הזה, כי לא צויתיך לעשות כן, ועל כן ימצא תואנות עליו לאמר שעשה שלא כדין, הלא הוא האדון השופט אשר יעשה כחפצו ומי יאמר לו מה תעשה, ואם ישים אל האדם לב להשחיתו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף, כרצונו ולמה יבוא בעלילה, גם הוא נכון:
פסוק יז:
האף שונא משפט יחבוש, הגם שונא משפט הוא המושל אשר יחבוש בעם, הלא אוהב משפט הוא החובש, ושופט כל הארץ לא יעשה משפט:
פסוק יז:
ואם צדיק כביר, שצדקו נראה ונגלה בכל, תרשיע אתה, שיעשה רשע לך לבדך:
פסוק יח:
האמר למלך בליעל, קשור עם הפסוק הבא אחריו, הראוי לאמר בליעל למלך אשר לא נשא פני שרים:
פסוק יח:
ורשע אל מלך נדיבים אשר ימשול בכולם ולא נשא פני שרים, ולא ניכר לפניו שוע בהשפטו עם דל, וכן יעשה האל:
פסוק יח:
כי מעשה ידיו כולם, ואוהב זה כזה:
פסוק כ:
רגע ימותו, השוע והדל ברגע אחד ימותו, כמות זה כן מות זה:
פסוק כ:
וחצות לילה יגועשו, העם, ויעבורו ויצעקו ויעברו מביתם אל בית האביר והתקיף המושל עליהם, ויסירו אותו ויוליכוהו לקבר, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוח האל:
פסוק כ:
יגועשו, מן וכנהרות יתגעשו מים, והתגועשו והתהוללו, ענין תנועה וצעקה:
פסוק כא:
כי עיניו, עיני האל על דרכי איש אם שוע ואם דל:
פסוק כג:
כי לא על איש ישים עוד, יאמר כי האל יראה דרכי איש ויספור צעדיו, כי לא ישים על האדם עון או פשע יותר מאשר חטא בו כשיבוא להשפט לפניו, רק כמעשה ידיו ישלם לו ולא יטפול על עונו. עוד זה כמו ויבך על צואריו עוד, והדומים להם רבים:
פסוק כד:
ירוע כבירים לא חקר, יקשר עם הענין האמור למעלה שלא נשא פני שרים, אך ירוע כבירים וגדולים רבים אין מספר להם:
פסוק כד:
ויעמד אחרים תחתם, כי דור הולך ודור בא, כי יכיר מעשיהם הרעים אשר יעשו בסתר, והפך להם לילה ונשף חשקם וידכאו בו. זה על דרך המפרשים. והאמת שהוא שב להזכיר חכמתו, יאמר כי ישבר וירוצץ כבירים וטובים, ויעמד אחרים תחתם, במקומם כי יכיר מעבדיהם, והפכם כחומר חותם בלילה. וידכאו, מן תשב אנוש עד דכא, כי תחת רשעים שהפך ספקם לכבירים האלה, על כן ירוצץ אותם לעיני רואים, יראו ולא יבינו. ירוע, כמו תרועם בשבט ברזל, ענין שבירה וכתות:
פסוק כד:
ספקם, ענין ספוק ומלוי דרך, כמו אם ישפוק עפר שומרון, במלאת שפקו בשי"ן, וספק מואב בקיאו, בסמ"ך, כי יקיא לרע מלא ספקו. והמפרשים פירשו מלשון ויספוק את כפיו. יאמר כי הרשעים תכם לעיני כל רואם, כדי שיקחו הכל מוסר כי סרו הרשעים מאחריו ועל כן הפכם, ולהביא לפניו צעקת דלים ועניים שגזלו אותם הרשעים והרעו להם:
פסוק כז:
אשר על כן, יעשה זאת, על אשר סרו מאחריו. ודומה לו כי על כן באו בצל קורתי, כי על כן לא נתתיה:
פסוק כט:
והוא ישקיט, מיד הרשעים:
פסוק כט:
ומי ירשיע, ויכיר אותם. ירשיע, כמו ירעיש, וכן והרשעים כים נגרש, ובכל אשר יפנה ירשיע:
פסוק כט:
ויסתר פנים, מן הכביר אשר הפך ומי ישור בו ויראה בצרתו להושיעו מיד האל:
פסוק כט:
ועל גוי, שלם ועם רב:
פסוק כט:
ועל אדם, יחיד, יעשה כן בכולם:
פסוק כט:
יחד, כי ישגיח על כל ועל החלק:
פסוק ל:
ממלוך אדם חנף, קשור למעלה, אמר כי ירוע כבירים וידכאו הרשעים שלא ימלוך אדם חנף:
פסוק ל:
וממוקשי העם שנוקשו ונלכדו ענייניהם ביד הרשעים, יעשה כן כי יחמול עליהם:
פסוק לא:
כי אל אל האמר נשאתי, כי המלך החנף היכול לאמר לאל נשאתי את העם כאשר ישא האומן היונק ולא חבלתי אותם:
פסוק לא:
לא אחבול, מן והבל את מעשה ידיך, או מן לא יחבול רחים:
פסוק לב:
בלעדי אחזה אתה הורני, לא יוכל לאמר לאל רק שיודה על חטאיו הידועים, ויתפלל על אשר לא הודע אליו שיורהו האל וינקהו משגיאות, גם מזדים יחשוך אותו ולא יוסיף לעשותם עוד:
פסוק לג:
המעמך ישלמנה, כמו ותהי משכורתך שלימה, או כענין לא היתה מהמלך. יאמר לאיוב האם משלך או בעצתך ישלם האל רעה או טובה:
פסוק לג:
כי מאסת בתוכחתו לאמר שלא היית ראוי לגמול הזה, הלא אתה בעצמך תבחר במשפט אשר עשה בך האל, לא זר זולתך:
פסוק לג:
ולא אני, שאני מצדיק אותך. ירצה לומר לו שהיו ייסוריו לטובתו ולזכותו, והיה ראוי לבחור בהם כאשר יבחר בחיים, כי האל היודע סודם לטובה יביא אותם:
פסוק לג:
ומה ידעת, להשיב על כל דברי לסתור אותם:
פסוק לג:
דבר, כאשר אמר לו בראשונה, אם תוכל השיבני. זה פשט הכתוב טוב ויפה על דעת המפרשים. ועל דרך האמת יהיה יותר נאות ללשון כי יאמר יבוא העת שאתה תבחר בזה, ותאמר לאל שיביא עליך כהנה וכהנה לפדות נפשך מעבור בשחת וחיתך באור תראה:
פסוק לג:
ומה ידעת דבר, כי דבר אני אומר לך אין להשיב עליו בשום פנים:
פסוק לד:
אנשי לבב יאמרו לי, כי משקול הדעת ידעו שהאל לא יעוות משפט:
פסוק לד:
וגבר חכם שומע לי, לדברי, כי ידע ויבין כי בחכמה גדולה דברתי ותירצתי קושיותיו של איוב:
פסוק לו:
אבי יבחן איוב עד נצח, אתה ה' אבינו יבחן את איוב עד נצח לעינינו שיגלה משפטו ויבחנו דבריו, על תשובות אנשי און אשר ישיבו עלינו. בי"ת באנשי און, כמו כי עם אנשי און אשר ארח לחברה היו לו תשובות אלה. ועל דרך האמת פירושו ברור הוא:
פסוק לז:
כי יוסיף על חטאתו, הראשון עתה, פשע, כי בין כולנו יספיק ויגדיל אמרים יותר מדאי ויראה גם דבריו לפני האל. ולדעתי יספוק זה מן הלשון הידוע בדברי חכמינו ז"ל, ספק חשכה ספק אינה חשיכה, ויאמר כי יספוק עליהם אמונת האלהים: