פסוק א:ויען אליהוא ויאמר:
פסוק ב:שמעו חכמים מלי, במענה הזה יאשים את איוב על שאמר שהאל הסיר משפטו ושהוא אנוש ומיוסר בייסורין בלי פשע, והנה זה ראיה גמורה כי לדעת אליהוא על פשע וחטא באו תלאותיו, וכאשר יאמר במענה הזה בפירוש כי עיני האל על דרכי האיש וכל צעדיו ישמור, ואין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און, ואומר לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו, יבאר כי על פעולות און ועל מעבדיהם אשר יכיר, אעפ"י שיהיו במהשך מעשיהם, ידכאם האל ויענישם, כי ההשגחה שלימה בפרטים כלם, ואין חשך ואין צלמות, כי עיני השם בכל משוטטות:
פסוק ד:משפט נבחרה לנו, נבחר ונרצה שיהיה משפט צדק לנו בדבר אשר נחלוק. והמפרשים אמרו כמו נבחנה לנו, כי מצאו, בחרתיך בכור עוני, לדעתם בחנתיך. והתרגום אמר נתרעי, והוא הנכון: נדעה בינינו מה טוב, איזה הדרך הטוב ונילך בה באמונת האלהים:
פסוק ו:על משפטי אכזב, על המשפט הראוי לבוא אלי אני נכזב, כי תוחלתי נכזבה במשפטי, וזה ממה שאמר איוב, כי טוב קויתי ויבא רע: אנוש חצי, כמו אנושה מכתך. מכתו תקרא חצי, בבואה כחצים:
פסוק ז:מי יבר, צדיק וגדול, כאיוב: ישתה לנדי כמים, שישתה כמים דברים הראויים ללעוג עליו, כי לעת הזקנה ילך להתחבר עם פועלי און ואנשי רשע, הכופרים באל ובמשפטיו:
פסוק ט:כי אמר, איוב, לא יסכן גבר, כי לפי דבריו לא יסכן גבר ולא יועיל לו כשיעשה רצון אלהים, כי אחרי אשר הוא אנוש חצו בלי פשע, מה שדי כי יעבדנו ומה יועיל כי יפגע בו, וזה ענין הסרת ההשגחה שהיה איוב מתרעם עליה בעבור מקרה:
פסוק י:לכן אנשי לבב שמעו לי, כי משקול הדעת יודע זה, כי חלילה לאל מרשע, שיזיק לעושי רצונו לדעת, כאשר אמר איוב תחלה בהן תנואות עלי ימצא, כי יהיה זה רשע ועולה, וחלילה לאל מהם, גם לא יסיר האל השגחתו ולא יניח השפלים למקרה:
פסוק יא:כי פועל אדם ישלם לו, במדה במשקל ובמשורה:
פסוק יא:וכאורח איש ימציאנו, ימציא ויזמין לו כדרכיו וכעלילותיו, ובעבור כי איוב תולה הכל במקרה, אמר אליהוא כי כאשר יקרה לאדם המצאת הבורא היא שיזדמן לו כדרכיו:
פסוק יא:ימציאנו, לשון מקרה הנמצא ומזדמן לאדם, כמו ואת העולה המציאו, תרגומו זמינו לותיה, אנכי ממציא את האדם, מזמין:
פסוק יג:מי פקד עליו ארצה, מי פקד על משפט כל הארץ:
פסוק יג:ומי שם תבל כלה, עליו, הלא ה', ואיך יעוות משפט. והתרגום אמר: מן פקיד עלוי למעבד ארעא ומן שוי תבל כולה. הוא מפרש, מי פקד על האל וצוה עליו לעשות הארץ ותבל, הלא ברצונו עשאה ולא לתהו בראה להריע לבריותיו, כי לא יחבול את האדם מעשה ידיו ברצונו לעשות לו רע ולמצוא עליו תנואות, כאשר אמרת.
פסוק יד:רוחו, אשר בו הוא חי, ונשמתו, המשכלת, אליו יאסוף, ויגוע הכל יחדיו וישובו לעפר. ורבינו שלמה ז"ל מפרש מי פקד על האל הארץ שיהיה הוא השר והאל פקידו, ויאמר אליו מדוע ככה עשית להרע לאדם הזה, כי לא צויתיך לעשות כן, ועל כן ימצא תואנות עליו לאמר שעשה שלא כדין, הלא הוא האדון השופט אשר יעשה כחפצו ומי יאמר לו מה תעשה, ואם ישים אל האדם לב להשחיתו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף, כרצונו ולמה יבוא בעלילה, גם הוא נכון:
פסוק יז:האף שונא משפט יחבוש, הגם שונא משפט הוא המושל אשר יחבוש בעם, הלא אוהב משפט הוא החובש, ושופט כל הארץ לא יעשה משפט:
פסוק יז:ואם צדיק כביר, שצדקו נראה ונגלה בכל, תרשיע אתה, שיעשה רשע לך לבדך:
פסוק יח:האמר למלך בליעל, קשור עם הפסוק הבא אחריו, הראוי לאמר בליעל למלך אשר לא נשא פני שרים:
פסוק יח:ורשע אל מלך נדיבים אשר ימשול בכולם ולא נשא פני שרים, ולא ניכר לפניו שוע בהשפטו עם דל, וכן יעשה האל:
פסוק יח:כי מעשה ידיו כולם, ואוהב זה כזה:
פסוק כ:רגע ימותו, השוע והדל ברגע אחד ימותו, כמות זה כן מות זה:
פסוק כ:וחצות לילה יגועשו, העם, ויעבורו ויצעקו ויעברו מביתם אל בית האביר והתקיף המושל עליהם, ויסירו אותו ויוליכוהו לקבר, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוח האל:
פסוק כ:יגועשו, מן וכנהרות יתגעשו מים, והתגועשו והתהוללו, ענין תנועה וצעקה:
פסוק כא:כי עיניו, עיני האל על דרכי איש אם שוע ואם דל:
פסוק כג:כי לא על איש ישים עוד, יאמר כי האל יראה דרכי איש ויספור צעדיו, כי לא ישים על האדם עון או פשע יותר מאשר חטא בו כשיבוא להשפט לפניו, רק כמעשה ידיו ישלם לו ולא יטפול על עונו. עוד זה כמו ויבך על צואריו עוד, והדומים להם רבים:
פסוק כד:ירוע כבירים לא חקר, יקשר עם הענין האמור למעלה שלא נשא פני שרים, אך ירוע כבירים וגדולים רבים אין מספר להם:
פסוק כד:ויעמד אחרים תחתם, כי דור הולך ודור בא, כי יכיר מעשיהם הרעים אשר יעשו בסתר, והפך להם לילה ונשף חשקם וידכאו בו. זה על דרך המפרשים. והאמת שהוא שב להזכיר חכמתו, יאמר כי ישבר וירוצץ כבירים וטובים, ויעמד אחרים תחתם, במקומם כי יכיר מעבדיהם, והפכם כחומר חותם בלילה. וידכאו, מן תשב אנוש עד דכא, כי תחת רשעים שהפך ספקם לכבירים האלה, על כן ירוצץ אותם לעיני רואים, יראו ולא יבינו. ירוע, כמו תרועם בשבט ברזל, ענין שבירה וכתות:
פסוק כד:ספקם, ענין ספוק ומלוי דרך, כמו אם ישפוק עפר שומרון, במלאת שפקו בשי"ן, וספק מואב בקיאו, בסמ"ך, כי יקיא לרע מלא ספקו. והמפרשים פירשו מלשון ויספוק את כפיו. יאמר כי הרשעים תכם לעיני כל רואם, כדי שיקחו הכל מוסר כי סרו הרשעים מאחריו ועל כן הפכם, ולהביא לפניו צעקת דלים ועניים שגזלו אותם הרשעים והרעו להם:
פסוק כז:אשר על כן, יעשה זאת, על אשר סרו מאחריו. ודומה לו כי על כן באו בצל קורתי, כי על כן לא נתתיה:
פסוק כט:והוא ישקיט, מיד הרשעים:
פסוק כט:ומי ירשיע, ויכיר אותם. ירשיע, כמו ירעיש, וכן והרשעים כים נגרש, ובכל אשר יפנה ירשיע:
פסוק כט:ויסתר פנים, מן הכביר אשר הפך ומי ישור בו ויראה בצרתו להושיעו מיד האל:
פסוק כט:ועל גוי, שלם ועם רב:
פסוק כט:ועל אדם, יחיד, יעשה כן בכולם:
פסוק כט:יחד, כי ישגיח על כל ועל החלק:
פסוק ל:ממלוך אדם חנף, קשור למעלה, אמר כי ירוע כבירים וידכאו הרשעים שלא ימלוך אדם חנף:
פסוק ל:וממוקשי העם שנוקשו ונלכדו ענייניהם ביד הרשעים, יעשה כן כי יחמול עליהם:
פסוק לא:כי אל אל האמר נשאתי, כי המלך החנף היכול לאמר לאל נשאתי את העם כאשר ישא האומן היונק ולא חבלתי אותם:
פסוק לא:לא אחבול, מן והבל את מעשה ידיך, או מן לא יחבול רחים:
פסוק לב:בלעדי אחזה אתה הורני, לא יוכל לאמר לאל רק שיודה על חטאיו הידועים, ויתפלל על אשר לא הודע אליו שיורהו האל וינקהו משגיאות, גם מזדים יחשוך אותו ולא יוסיף לעשותם עוד:
פסוק לג:המעמך ישלמנה, כמו ותהי משכורתך שלימה, או כענין לא היתה מהמלך. יאמר לאיוב האם משלך או בעצתך ישלם האל רעה או טובה:
פסוק לג:כי מאסת בתוכחתו לאמר שלא היית ראוי לגמול הזה, הלא אתה בעצמך תבחר במשפט אשר עשה בך האל, לא זר זולתך:
פסוק לג:ולא אני, שאני מצדיק אותך. ירצה לומר לו שהיו ייסוריו לטובתו ולזכותו, והיה ראוי לבחור בהם כאשר יבחר בחיים, כי האל היודע סודם לטובה יביא אותם:
פסוק לג:ומה ידעת, להשיב על כל דברי לסתור אותם:
פסוק לג:דבר, כאשר אמר לו בראשונה, אם תוכל השיבני. זה פשט הכתוב טוב ויפה על דעת המפרשים. ועל דרך האמת יהיה יותר נאות ללשון כי יאמר יבוא העת שאתה תבחר בזה, ותאמר לאל שיביא עליך כהנה וכהנה לפדות נפשך מעבור בשחת וחיתך באור תראה:
פסוק לג:ומה ידעת דבר, כי דבר אני אומר לך אין להשיב עליו בשום פנים:
פסוק לד:אנשי לבב יאמרו לי, כי משקול הדעת ידעו שהאל לא יעוות משפט:
פסוק לד:וגבר חכם שומע לי, לדברי, כי ידע ויבין כי בחכמה גדולה דברתי ותירצתי קושיותיו של איוב:
פסוק לו:אבי יבחן איוב עד נצח, אתה ה' אבינו יבחן את איוב עד נצח לעינינו שיגלה משפטו ויבחנו דבריו, על תשובות אנשי און אשר ישיבו עלינו. בי"ת באנשי און, כמו כי עם אנשי און אשר ארח לחברה היו לו תשובות אלה. ועל דרך האמת פירושו ברור הוא:
פסוק לז:כי יוסיף על חטאתו, הראשון עתה, פשע, כי בין כולנו יספיק ויגדיל אמרים יותר מדאי ויראה גם דבריו לפני האל. ולדעתי יספוק זה מן הלשון הידוע בדברי חכמינו ז"ל, ספק חשכה ספק אינה חשיכה, ויאמר כי יספוק עליהם אמונת האלהים:
