פסוק א:מוצא. מקום שמשם יוצא, כמו מוצאי מים, ומוצא הסוסים, יזקו, הזיקוק הוא יותר מן הצירוף (כמ"ש מלאכי ג' ג'):
פסוק ב:יצוק. בא גם על התכת דבר מוקשה: (ג) תכלית. גמר הדבר בשלימותו.
פסוק ב:אבן אפל, הקדמונים היו אומרים שיש אבן טמון בסתרי התעלומה והאופל, שע"י יתגלו המטמונים וספוני טמוני הזהב (דער שטיין דער ווייזען):
פסוק ד:פרץ, כמו כפרץ מים, עת שהנחל פורץ גדרו מעם גר ממקום שניגר שם, כמו כמים מוגרים במורד.
פסוק ד:מני רגל מן המרגלים והתרים, והוא שם של הריגול.
פסוק ד:דלו, כמו דלו עיני למרום, ומזה הדליה של המים שמעלים אותם מעומק האדמה, שזה ההבדל בין דלה ובין שאב.
פסוק ד:נעו כמו נעו מעגלותיה לא תדע:
פסוק ח:הדריכוהו. יוצא, לא עשו שם דרך.
פסוק ח:ובני שחץ הם הברואים הנוראים והאמים.
פסוק ח:עדה, מלשון שלל וטרף, כמו בבקר יאכל עד, לא טרף שם את טרפו:
פסוק ט:שלח ידו. מוסב על הנתיב. ודרך המליצה להשאיל יד ורגל וכל איברי הגויה לעצמיים הגיונים, כמו ינופף ידו הר בת ציון (ישעיהו י׳:ל״ב), תהום רום ידהו נשא (חבקוק ג׳:י׳):
פסוק י:בצורות, המבצר המעכב בעד יאורים בקע, כמו הבקעה העיר:
פסוק יא:מבכי. שרשו בוך, כמו נבוכים הם בארץ, ומזה נבכי ים.
פסוק יא:וחבש הוא החוגר על הדבר וקשרו בל יתפשט, עמ"ש ישעיה א':
פסוק יב:חכמה, בינה. בארתי הבדלם בפ' סי' משלי באורך:
פסוק יג:ערכה. בא על השיווי, עמ"ש ישעי' מ':
פסוק טו:תחתיה. הוא דרך חלופים, כמו ויעלהו לעולה תחת בנו, ומחירה, הוא דרך קנין:
פסוק טז:תסולה. כמו המסולאים בפז שמחפים דבר יקר על דר יקר ממנו ויסולה ביופיו ע"י הציפוי היקרה:
פסוק יח:ראמות. אבנים יקרות הנופלים ממקום רם וכן גביש כמו אבני אלגביש:
פסוק כ:מאין תבא. היינו איך תבא לפה, ולמעלה (י"ב) מאין תמצא על מציאותה במקומה:
פסוק כא:ונעלמה, נסתרה. ההעלמה הוא מן השכל, והסתר הוא מן חוש הראות, ותפס רבותא שגם עוף השמים שקרובים אל השמים נסתרה מידיעתם, וגם מעיני כל חי הגם שיש ביניהם בעלי שכל נעלמה משכלם:
פסוק כד:יביט, ירא. ההבטה הוא שומת לב על הדבר, והראיה הוא הראיה החושית, ומוסיף שגם יראה (כמ"ש כלל זה ישעיה ה'):
פסוק כז:ויספרה, הכינה. וגם חקרה. החכמה כמו שהיא אצל ה', ספר את פרטיה במספר, וגם הכינה באופן שתסכים עם הנהגת המציאות, וגם חקרה היא החכמה שהוריד למטה שישיגו ממנו בעלי שכל מה שיכולים לקבל, וזה אמון פדגוג אמון מכוסה אמון מוצנע שהזכירו חז"ל (ב"ר פ"א):