והחכמה מאין תמצא ומאין תבוא

כִּ֤י יֵ֣שׁ לַכֶּ֣סֶף מוֹצָ֑א וּ֝מָק֗וֹם לַזָּהָ֥ב יָזֹֽקּוּ׃
בַּ֭רְזֶל מֵעָפָ֣ר יֻקָּ֑ח וְ֝אֶ֗בֶן יָצ֥וּק נְחוּשָֽׁה׃
מְקוֹם־סַפִּ֥יר אֲבָנֶ֑יהָ וְעַפְרֹ֖ת זָהָ֣ב לֽוֹ׃
(איוב כח א,ב,ו)

בפרקנו מבאר איוב שעיקר הגמול הוא לעולם הבא. אחרי שכל דבר יש לו שורש ושב אל שרשו ומתגלגל ומשתנה מדבר לדבר עד בואו אל השלימות, כן רוח חכמה אשר באדם אשר לא נמצא לה שורש בזה העולם רק אֱ֭-לֹהִים הֵבִ֣ין דַּרְכָּ֑הּ, אם כן שורשה מא-להים ואליו תשוב. לזה אמר כִּ֤י יֵ֣שׁ לַכֶּ֣סֶף מוֹצָ֑א, לכל דבר שבעולם יש מוֹצָ֑א ושורש, וידענו מקום מוֹצָאו. גם דבר אשר בחושך שרשו, גַּם־חֹשֶׁךְ֮ לֹא־יַחְשִׁ֢יךְ מִמֶּנו (על פי תהילים קלט יב), כי חוקר האדם עד תכלית מוֹצָאו ושורשו.

המתכות כֶּסֶף, זָּהָב, בַּרְזֶל ונְחושת, נודע שורשם ומוצאם בארץ. ואמר בכסף "מוֹצָ֑א", מפני שאינו בנמצא, רק יחופש וימצא; ובזהב אמר "יָזֹֽקּוּ", שיותך הזהב [והמבאר אמר כי בדורות הראשונים לא נודע מן הזהב אשר בארץ, ואין זה אמת כי בסמוך אמר "וְעַפְרֹ֖ת זָהָ֣ב לֽוֹ"(איוב כח ו)]; ובבַּ֭רְזֶל אמר "יֻקָּ֑ח", כי הוא נמצא בכל (ברזל הוא המתכת השימושית ביותר לאדם, 95% מכלל המתכת שמופקת בעולם), וגם יקָּחנו בלא התכה; ונחושת אמר "יָצ֥וּק", כי תתכן בה היציקה בהיותה רכה.

קֵ֤ץ ׀ שָׂ֤ם לַחֹ֗שֶׁךְ וּֽלְכָל־תַּ֭כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר אֶ֖בֶן אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת׃
(איוב כח ג)

"קֵ֤ץ ׀ שָׂ֤ם לַחֹ֗שֶׁךְ" – המחפש שָׂ֤ם קֵ֤ץ לַחֹ֗שֶׁךְ שאף מה שנמצא במקום חֹשֶׁךְ אור לו.

"וּֽלְכָל־תַּ֭כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר" – דרך מליצה, כל מה שנמצא אחר החושך, בתַּכְלִית הקצה של החושך, ה֣וּא חוֹקֵ֑ר. גם אֶ֖בֶן של אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת לא נעלם מן החוקר לידע מוצאו ומקומו.

פָּ֤רַץ נַ֨חַל ׀ מֵֽעִם־גָּ֗ר הַֽנִּשְׁכָּחִ֥ים מִנִּי־רָ֑גֶל דַּ֖לּוּ מֵאֱנ֣וֹשׁ נָֽעוּ׃
(איוב כח ד)

אחרי שביאר יסוד העפר והמתכת, ידבר מן המים. אמר "פָּ֤רַץ נַ֨חַל ׀ מֵֽעִם־גָּ֗ר", כי דרך מליצה זו יתן תודה לא-ל אשר נתן טבע המים היותם נוזלים לנחלים ועל ידי זה נכונו מצעדי גבר ללכת ברגלו ביבשה בלי נזילת המים בכל מקום מדרך כף רגלו. כי כאשר הגשמים שוטפים או השלגים (יופשרו), הנה ניגרים אל הנחלים, אל מקום שרשם, ואז יבשה הארץ ובני האדם ילכו ביבשה. ולולי טבע זה, כי נזלו המים אל שרשם, אל הנחלים הקרובים למו, אז תכלה רגל מן השוק (ע"פ שבת כא:) עבור שטף מים רבים אליו יגיעו (ע"פ תהילים לב ו). זהו שאמר –

"פָּ֤רַץ נַ֨חַל ׀ מֵֽעִם־גָּ֗ר" – פירוש, הוא יתברך בחסדו שם בטבע הארץ אשר בכל מחוז פָּ֤רַץ נַ֨חַל המתאסף מֵֽעִם־גָּ֗ר, רצונו לומר מן המים הַנִּגָּרִים והנוזלים יפרוץ הנחל, שמה ילכו המים השוטפים; ועל ידי זה דַּ֖לּוּ מֵאֱנ֣וֹשׁ נָֽעוּ, המים דַּ֖לּוּ ונָעוּ מֵן האנ֣וֹשׁ, ממקום רגלי האנ֣וֹשׁ.

זהו פירוש נפלא במקרא הקשה הזה.

אֶ֗רֶץ מִמֶּ֥נָּה יֵֽצֵא־לָ֑חֶם וְ֝תַחְתֶּ֗יהָ נֶהְפַּ֥ךְ כְּמוֹ־אֵֽשׁ׃
(איוב כח ה)

מוצא הלחם ידוע בארץ וְ֝תַחְתֶּ֗יהָ נֶהְפַּ֥ךְ כְּמוֹ־אֵֽשׁ, כי האש יש בטבעו להפוך ולהרכיב היסודות אשר בגשם הקשה (=חומר מוצק). עבור זה, דבר הקשה הבא בחום האש יתרכך ויתבשל, מפני שמערב לחותו וגושו, אשו ורוחו, כל היסודות שבו יתמוגגו, עד ימסו היסודות כדונג מפני האש.

כמו כן הארץ, כל הבא תחתיה יתהפכו יסודותיו ויתמזגו עֲדֵי יצורפו ויותכו. בגלל זה זרע הנזרע בארץ מתחילה נשחת מפני התהפכות היסודות, ואחר כך יצורפו היסודות עם לחות הארץ ויציצו ויעלו כיונק וכדשא יפרחו (ע"פ ישעיה נג ב) ומזה מוצא לחם מן הארץ.

כמו כן אדם המת הבא בקבר הארץ יתהפכו יסודותיו; לחותו תשוב אל שורש הלח וכן השאר, ונשאר רק עפר ואפר ורקב עצמות.

מכל זה נודע שיש לכל יסוד שורש בארץ גזעו (ע"פ ישעיה מ כד), וְנֶהְפַּךְ תַחְתֶּיהָ כְּמוֹ־אֵֽשׁ מפני ששבו היסודות לגבולם.

מְקוֹם־סַפִּ֥יר אֲבָנֶ֑יהָ וְעַפְרֹ֖ת זָהָ֣ב לֽוֹ׃

נָ֭תִיב לֹֽא־יְדָ֣עוֹ עָ֑יִט וְלֹ֥א שְׁ֝זָפַ֗תּוּ עֵ֣ין אַיָּֽה׃
(איוב כח ו-ז)

שארי השורשים, מְקוֹם־סַפִּ֥יר אֲבָנֶ֑יהָ וְעַפְרֹ֖ת זָהָ֣ב, ידענו מקומו שהוא בארץ. ואם כי מקום המיוחד אשר אֲבָנֶ֑יהָ סַפִּ֥יר לא ידענו שורשו באיזה מקום הוא נובע, כי נָ֭תִיב לֹֽא־יְדָ֣עוֹ עָ֑יִט, אבל מכל מקום ידענו כי שורשו ומקומו בארץ הוא.

בַּֽ֭חַלָּמִישׁ שָׁלַ֣ח יָד֑וֹ הָפַ֖ךְ מִשֹּׁ֣רֶשׁ הָרִֽים׃
בַּ֭צּוּרוֹת יְאֹרִ֣ים בִּקֵּ֑עַ וְכָל־יְ֝קָ֗ר רָאֲתָ֥ה עֵינֽוֹ׃
מִ֭בְּכִי נְהָר֣וֹת חִבֵּ֑שׁ וְ֝תַעֲלֻמָ֗הּ יֹ֣צִא אֽוֹר׃
(איוב כח ט-יא)

עוד ידבר כי יתהפכו היסודות ויתחלפו מזה לזה; מחַלָּמִישׁ ומצּוּר, שהם יבשים, יבוא לפעמים מקור מים. ומן ההָרִֽים אשר רחוקים וגבוהים מן התהום, מהם יבוא שורש לנהר גדול, כי מקור מים נפתח מההר עד יהיה למי אפסיים ואז יעבור ויגדל עד מי בִּרְכַּיִם, משם יתנשאו עד מי מָתְנַיִם וכעברם עוד גאו המים למי שֶׁחִי, ואניות יעברו בהם וצי אדיר יהיה עד למרחוק. זהו עבור התחלפות היסודות, מי תהום יעלו בהרים ומשם ירדו ויהיו לנהר; והלא יותר ראויים לפי הטבע לעלות בעמק, שהוא קרוב אל התהום, אך משם לא יוכל להיעשות ממנו נהר, כי לא יעלו המים במקום גבוה מעמידתם, רק ממי הרים יזלו. וישתנו מי התהום לעלות בהר כדי שיגיע מהם שטף מים רבים; וכן מחלמיש ומצורים.
הכל מהשתנות היסודות: ביבש באה רטיבות, במקום גבוה בא עומק התהום, וכן מִ֭בְּכִי נְהָר֣וֹת חִבֵּ֑שׁ, הוא להיפוך, בנהר הגדול בנבכי המים חִבֵּ֑שׁ ויבשו כדי "וְ֝תַעֲלֻמָ֗הּ יֹ֣צִא אֽוֹר" – מה שנעלם תחת המים ייגלה לעיני תבל (וכן כתב רש"י איוב כח י).

וכאשר השלים לברר דבריו שלכל דבר יש מוצא ביסודות הארץ, חקר עתה על –

וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א וְאֵ֥י זֶ֝ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃
לֹא־יָדַ֣ע אֱנ֣וֹשׁ עֶרְכָּ֑הּ וְלֹ֥א תִ֝מָּצֵ֗א בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּֽים׃
(איוב כח יב-יג)

אם תהיה גם הַחָכְמָה מטבע הארץ, למה לא נודע לה מוצא ושורש, כמו לכל דבר אשר מתחת בארץ? ולמה לֹא־יָדַ֣ע אֱנ֣וֹשׁ עֶרְכָּ֑הּ וְלֹ֥א תִ֝מָּצֵ֗א בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּֽים? האֱנוֹשׁ בכח אנושיות שבו לֹא־יָדַ֣ע כלל עֶרְכָּ֑הּ (אם לא בכח ש-די). וְלֹ֥א תִ֝מָּצֵ֗א שורשה בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּֽים הארציים, בעולם הגשמי, לֹא תִמָּצֵא.

תְּה֣וֹם אָ֭מַר לֹ֣א בִי־הִ֑יא וְיָ֥ם אָ֝מַ֗ר אֵ֣ין עִמָּדִֽי׃
(איוב כח יד)

אמר דרך מליצה, אם תשאל לתְּה֣וֹם, אָ֭מַר לֹ֣א בִי־הִ֑יא וְיָ֥ם אָ֝מַ֗ר אֵ֣ין עִמָּדִֽי.

לֹא־יֻתַּ֣ן סְג֣וֹר תַּחְתֶּ֑יהָ וְלֹ֥א יִ֝שָּׁקֵ֗ל כֶּ֣סֶף מְחִירָֽהּ׃
לֹֽא־תְ֭סֻלֶּה בְּכֶ֣תֶם אוֹפִ֑יר בְּשֹׁ֖הַם יָקָ֣ר וְסַפִּֽיר׃
לֹא־יַעַרְכֶ֣נָּה זָ֭הָב וּזְכוֹכִ֑ית וּתְמ֖וּרָתָ֣הּ כְּלִי־פָֽז׃
רָאמ֣וֹת וְ֭גָבִישׁ לֹ֣א יִזָּכֵ֑ר וּמֶ֥שֶׁךְ חָ֝כְמָ֗ה מִפְּנִינִֽים׃
לֹֽא־יַ֭עַרְכֶנָּה פִּטְדַת־כּ֑וּשׁ בְּכֶ֥תֶם טָ֝ה֗וֹר לֹ֣א תְסֻלֶּֽה׃
(איוב כח יד-יט)

וכי תחשוב שקטן ערכה מלמצוא לה מקום, הלא לֹא־יֻתַּ֣ן סְג֣וֹר תַּחְתֶּ֑יהָ, לֹֽא־תְ֭סֻלֶּה בְּכֶ֣תֶם אוֹפִ֑יר, לֹֽא־יַ֭עַרְכֶנָּה פִּטְדַת־כּ֑וּשׁ. ולגודל יקרתה יאות היות שורשה חזק ונפלא יותר מהיסודות הגשמיים.

וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וְאֵ֥י זֶ֝֗ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃
(איוב כח כ)

כפל שאלתו "וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא", כלומר שאם יגדל ערכה מכל החפצים למה לא ימצא לה שורש, כאילו מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא.

בתחילה אמר "מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א"(איוב כח יב), רצונו לומר שהמחפש אחר שורשה לא ימצאינה, אבל עוד יכול להיות שיש לה שורש פה, רק שלא תִּמָּצֵ֑א. אבל אחר שאמר שלא תִּמָּצֵ֑א כלל בארץ החיים, והמופת על זה שהרי אין לה ערך והשתוות כלל עם כל יקרת תבל, בְּשֹׁ֖הַם יָקָ֣ר וְסַפִּֽיר, זָ֭הָב ופנינים וכֶתֶם וכל חפצים לא ישוו בה, לא ימצאו שום השתוות עם הַחָכְמָה, ואיך יהיה לה שורש בדבר שאין לה שום השתוות עמו. על זאת מסיים גמר שאלתו "וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא".

וְֽ֭נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵ֣י כָל־חָ֑י וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם נִסְתָּֽרָה׃
(איוב כח כא)

בעודנו חי לא ישיג תכלית הַחָכְמָה.

אֲבַדּ֣וֹן וָ֭מָוֶת אָ֣מְר֑וּ בְּ֝אָזְנֵ֗ינוּ שָׁמַ֥עְנוּ שִׁמְעָֽהּ׃
(איוב כח כב)

אחר המָוֶת ישיג המשיג תכלית הַחָכְמָה. בלשון המליץ, כאילו המָוֶת אומר ששָׁמַע שִׁמְעָֽהּ, שיש במציאות השגה לה.

או יש לומר, על פי מה שאמר בסוף הפרק "יִרְאַ֣ת אֲ֭-דֹנָי הִ֣יא חָכְמָ֑ה"(איוב כח כח), וכיוון שעל ידי אֲבַדּ֣וֹן וָ֭מָוֶת באה באדם יראה מפחד ה' ומהדר גאונו, אם כן יהיה כאילו אֲבַדּ֣וֹן וָ֭מָוֶת שָׁמעוּ שִׁמְעָֽהּ.

ובא המענה למה לא נודע לה שורש, כי – 

אֱ֭-לֹהִים הֵבִ֣ין דַּרְכָּ֑הּ וְ֝ה֗וּא יָדַ֥ע אֶת־מְקוֹמָֽהּ׃
(איוב כח כג)

שורש החכמה ומוצאה עד הא-להים ירום קרנה, שם ביתה.

ואל תתמה שהחכמה אצולה מגבהי מרומים, על זה אמר –

כִּי־ה֭וּא לִקְצוֹת־הָאָ֣רֶץ יַבִּ֑יט תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם יִרְאֶֽה׃
(איוב כח כד)

כשם שה' יתברך מַּשְׁפִּילִ֥י לִרְא֑וֹת (ע"פ תהילים קיג ו) מרוממותו תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם, ככה גם חכמתו יתברך אשר נטע באדם תאיר בָאָרֶץ.

וכי תתמה עוד על רצונו של הקב"ה, איך עצם זך, חלק ש-די ממעל, יתחבר עם גשם עכור בזה העולם? על זה מביא ראיה מן הטבעים הגשמיים אשר גם המה מורכבים מפלאי גזירת היוצר למעלה מן השכל –

לַעֲשׂ֣וֹת לָר֣וּחַ מִשְׁקָ֑ל וּ֝מַ֗יִם תִּכֵּ֥ן בְּמִדָּֽה׃
(איוב כח כה)

הרוּחַ עצמותו קל ורוחני, והוא משותף מגשמי ורוחני, שהרי נודע בחכמת הטבע שהרוּחַ יש לו כובד ומשקל, וזהו פלא כי דבר קל ורוּחַ יהיה לו משקל. והוא מפני שהרוּחַ נאחז בגשמי. כן עצם הרוחניות האמיתית הבאה מגבהי מרומים, היוצר יתברך גזר אומר היותה נאחזת בחומר האדם הגשמי, בו יאיר נר א-להים, ישוב יופיע עד שובו אל א-להים, מקום שורשה ומוצאה.

כמו כן כל היסודות יש בהם פלא מני יועץ א-ל גיבור, אשר היסודות הרודפים משולבים; אש, מים ורוח רודפים זה לזה והנה משולבים ומורכבים – 

בַּעֲשֹׂת֣וֹ לַמָּטָ֣ר חֹ֑ק וְ֝דֶ֗רֶךְ לַחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת׃
(איוב כח כו)

על ידי אשר משולבים היסודות של רוח, אש ומים, אישה אל אחותה ונאחזות זו בזו, מזו הדֶרֶךְ לַחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת רעמים. כי "עָבָ֥יו עָבְר֑וּ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי־אֵֽשׁ מִנֹּ֗גַהּ נֶ֫גְדּ֥וֹ"(על פי תהילים יח יג), והוא בַּעֲשֹׂת֣וֹ לַמָּטָ֣ר חֹ֑ק ויסגרהו בענן, לבלי ירד בשטף, רק לעת אשר נגזר עליו. וכאשר נתמלאו העבים גשם ויכלאו המים בהם כמים הצרורים בנאד מלא רוח, וכאשר חום האש גבר בו (למעלה מ-27,000 מעלות צלזיוס) אז יבקעו נאדות המים, מן המים יצא אש, ורוח צר הצרור בכנפי העבים יהדוף כח חום האש פתאום דֶרֶךְ נקביו, ומזה יבואו הקֹלֽוֹת (פעולת ההתרחבות וההתכווצות גורמת להיווצרות גלי קול), כמו קול התותח, אשר מני נקב צר רוח דוחף אש צרור חזק ויהי כקֹלֽוֹת וברקים.

אָ֣ז רָ֭אָהּ וַֽיְסַפְּרָ֑הּ הֱ֝כִינָ֗הּ וְגַם־חֲקָרָֽהּ׃
(איוב כח כז)

כמו שמשלב יתברך בחכמתו ונפלאותיו כל היסודות הרודפים, כן הֱ֝כִינָ֗הּ וְגַם־חֲקָרָֽהּ לשלב חכמה עם האדם, ותכלית החכמה היא היראה, ועל זה בא סוף דבריו – 

וַיֹּ֤אמֶר ׀ לָֽאָדָ֗ם הֵ֤ן יִרְאַ֣ת אֲ֭-דֹנָי הִ֣יא חָכְמָ֑ה וְס֖וּר מֵרָ֣ע בִּינָֽה׃
(איוב כח כח)

עצם החָכְמָ֑ה, אשר מוצאה ובואה אל א-להים, היא יִרְאַ֣ת אֲ֭-דֹנָי וְס֖וּר מֵרָ֣ע, ובזה שבה הנפש אל א-להים אשר נתנה, ותגיע אל עונג נצחי והשגתו, ושובע שמחות את פני א-להים (ע"פ תהילים טז יא).

יהי נא חלקנו עם צור לבבנו נצח אמן.