פסוק א:האדם יכול להתחקות אחר מקומן של מציאויות חומריות קרובות ואף רחוקות. כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא, מקום שממנו מוציאים את הכסף או מוצאים אותו. ויש מָקוֹם שבו לַזָּהָב יָזֹקּוּ, יזקקו אותו מסיגיו.
פסוק ב:בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח, נלקח, וְכן אֶבֶן שממנה יָצוּק, ייצקו נְחוּשָׁה, נחושת. בדרך כלל לא מוצאים בטבע גושי נחושת טהורים. הנחושת מצויה בעפרות נחושת שאותן מפרקים, מזקקים ומתיכים. הידע האנושי השימושי יכול להגיע למעמקי האדמה.
פסוק ג:קֵץ שָׂם האדם לַחֹשֶׁךְ, וּלְכָל־תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר, ידיעתו כובשת אפילו אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת השוכנת בעובי האדמה.
פסוק ד:כדי לגלות את המתכות הנסתרות פָּרַץ האדם נַחַל, חופר ערוץ או פיר הרחק מֵעִם־גָּר, ממקום מגורים ויישוב, ממקומות נידחים הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי־רָגֶל, שאין רגל אנוש אחרת הולכת בהם, מקומות אשר דַּלּוּ, התרוממו, הסתלקו מֵאֱנוֹשׁ, כלומר מקומות שיושביהם נטשו אותם ונָעוּ למקומות אחרים.
פסוק ה:יש אֶרֶץ שמִמֶּנָּה יֵצֵא־לָחֶם, ולא ידוע מה טמון בה, וְאולם תַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ־אֵשׁ בעת רעידת אדמה או התפרצות הר געש,
פסוק ו:ואז מתברר שמְקוֹם־סַפִּיר אֲבָנֶיהָ, וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ.
פסוק ז:נָתִיב כה נידח ועלום שלֹא־יְדָעוֹ אפילו עָיִט, וְלֹא שְׁזָפַתּוּ, ראתה אותו אפילו עֵין אַיָּה, שגם היא עוף טורף הרואה למרחק רב.
פסוק ח:נתיב שלֹא־הִדְרִיכוּהוּ, דרכו בו בְנֵי־שָׁחַץ, חיות רעות, ולֹא־עָדָה, בזז, טרף עָלָיו שָׁחַל.
פסוק ט:בַּחַלָּמִיש, בסלע הגדול, או: בצֹר, שהיא אבן קשה במיוחד שָׁלַח מחפש המתכות ואוצרות האדמה את יָדוֹ, או: אלוקים מערער את איתני הטבע הנראים יציבים, הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ, מן היסוד את ההָרִים.
פסוק י:בַּצּוּרוֹת מתוך הצורים, הסלעים יְאֹרִים בִּקֵּעַ. הוא ביקע נחלים, וְכָל־יְקָר, דבר יקר ומכובד שנסתר שם רָאֲתָה עֵינוֹ.
פסוק יא:מִבְּכִי, את נבכי הנְהָרוֹת ואת סודותיהם חִבֵּשׁ, הוא סוכר, וכך מתגלים האוצרות הסחופים במים, וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא לאוֹר.
פסוק יב:אוצרות הטבע טמונים בבטן האדמה, מצויים במרחבים רחוקים מאוד או מכוסים במים, אך האדם יכול לגלותם בעקבות רעידות אדמה והתרחשויות דרמטיות אחרות ובעקבות חיפושיו. ולעומתם הַחָכְמָה – מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה, היכן מְקוֹם בִּינָה?!
פסוק יג:לֹא־יָדַע אֱנוֹשׁ את עֶרְכָּהּ, וְהיא לֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, בארצות שבהם חיים בני האדם.
פסוק יד:תְּהוֹם אָמַר: לֹא בִי־הִיא שוכנת. וְיָם אָמַר: אֵין היא עִמָּדִי, עמי.
פסוק טו:לֹא־יֻתַּן סְגוֹר, זהב תַּחְתֶּיהָ. אי-אפשר לתת זהב תחת החכמה וכך לקנות אותה, וְלֹא יִשָּׁקֵל בכֶּסֶף מְחִירָהּ.
פסוק טז:לֹא־תְסֻלֶּה, תשובח בְּכך שמשווים אותה לכֶתֶם, זהב שמגיע מאוֹפִיר, ולא בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר.
פסוק יז:לֹא־יַעַרְכֶנָּה, אין להעריך את שווייה באמצעות זָהָב וּזְכוּכִית, שייתכן שהיא אבן יקרה זכה, שקופה, או שזוהי הזכוכית הקרויה כך היום, שכן באותם ימים ערכה היה רב מאוד. וּתְמוּרָתָהּ לא תשווה לערכו של כְּלִי־פָז, זהב.
פסוק יח:רָאמוֹת וְגָבִישׁ, אבנים יקרות לֹא יִזָּכֵר, לא ייחשבו בהשוואה לחכמה, וּמֶשֶׁךְ, וההשתדלות למשוך ולקלוט חָכְמָה יקרה או קשה יותר מהשגת פְּנִינִים, שם כללי לאבנים יקרות עגולות, או: האבן היקרה שדולים מן הקונכיות המכונות בפינו 'פנינים'.
פסוק יט:לֹא־'יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת־כּוּשׁ, אבן טובה המגיעה מכוש, בְּכֶתֶם, זהב טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה.
פסוק כ:את אוצרות הטבע הנכבדים אפשר למצוא בעמל וביגיעה ולהביאם ממרחקים. ולעומתם הַחָכְמָה, שכאמור, היא יקרה מהם לאין ערוך – מֵאַיִן תָּבוֹא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה?!
פסוק כא:וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל־חָי, ואפילו מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם, שעיניו המשקיפות על הכול מלמעלה במעופו מקיפות מראות רבים, היא נִסְתָּרָה.
פסוק כב:אֲבַדּוֹן וָמָוֶת, הקצוות הנסתרים של המציאות, אָמְרוּ: בְּאָזְנֵינוּ רק שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ, אבל אין היא בקרבנו.
פסוק כג:רק אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ של החכמה, וְהוּא לבדו יָדַע אֶת־מְקוֹמָהּ,
פסוק כד:כִּי־הוּא לִקְצוֹת־הָאָרֶץ יַבִּיט, תַּחַת כָּל־הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה, ומעיניו לא נסתר דבר.
פסוק כה:הוא משתמש בחכמה לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל. הוא שוקל ומודד את המהירות הראויה לרוח בכל מקום ואת עצמתה, וּמַיִם תִּכֵּן, הוא קוצב בְּמִדָּה.
פסוק כו:בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק, סדר ותכנית, ובעשותו דֶרֶךְ לַחֲזִיז, ברק הקֹלוֹת, הרעמים.
פסוק כז:אָז אלוקים היודע כל אלה רָאָהּ – את החכמה וַיְסַפְּרָהּ, דייק בגודלה ובפרטיה, או: ערכה בספר הוראות, הֱכִינָהּ וְגַם־חֲקָרָהּ.
פסוק כח:וַיֹּאמֶר ה' לָאָדָם: אכן, החכמה נמצאת עמי, ואתה לא תוכל לדעת את כולה. ובכל זאת, הֵן בשבילך יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה, וְסוּר, ההימנעות מֵרָע היא בִּינָה בעבורך.