פסוק א:ויען בלדד השוחי ויאמר:
פסוק ב:המשל ופחד עמו, כאשר לא מצאו מענה לסתור דבריו, שב בלדד להביא ראיה ממעלת הבורא יתעלה ומפחיתות האדם. אמר כי הכל במשפט וצדק, כי השופט צדיק והנשפט סכל מדעת הסוד, ועל כן ילעג על איוב, כי הוא סבור שהוא מקרה, מפני הטעם הזה בעצמו, כאשר כתבתי לך שלישים:
פסוק ב:המשל ופחד עמו, עם האל אשר יזכיר בפסוק הבא אחריו, כי יש ממשל לשפוט אבירי הכח, והכל יש להם לפחוד ממנו:
פסוק ב:עושה שלום במרומיו, כי במרום אין דבר רק שלום, וירצה לומר כי התמורות אשר למטה, גורמות רעותיהם והם מדופי המקבלים, כי אין רע יורד מלמעלה:
פסוק ג:היש מספר לגדודיו, שהם רבים מאד מאין מספר, ובכולם עושה שלום:
פסוק ג:ועל מי, מהם, לא יקום אורהו, כי כולם אין להם אור מעצמם, כי אורם ממנו הוא:
פסוק ד:ומה יצדק אנוש עמו, כי הוא באמת צדיק תמים:
פסוק ד:וילוד אשה, רשע וחסר, ולא יזכה להיות זך ובר, לא במחשבה ולא במעשה:
פסוק ה:הן עד ירח ולא יאהיל, יאמר כי בכל גדודיו עד הירח מביט ולא יאהיל, כי לפעמים יגזור על הירח ולא יהל אורו, וכן אין הכוכבים זכים בעיניו כשירצה, כי יתבטל אורם כאשר לא ירצה שיקום עליהם אורהו:
פסוק ו:אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה, לבטלו ולשומו אפס ותהו, אם ישית אליו לבו. ויתכן לפרש הן עד ירח ולא יאהיל, כי הירח וגלגל הכוכבים אעפ"י שיקום עליהם אורו, אינם מאירים וזכים בעיניו לרדת ולהיות משכנו שם, או שיודע סוד מפעלותיו, כי הוא רם ונשא מהם מאד מרום וקדוש ישכון, ואף כי אנוש רמה ותולעה, שיהיה קרוב לו לדעת מעשיו ולהיות נאמן ביתו, כאשר פירשתי בפסוק הן בעבדיו לא יאמין.
