וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי (פרק כה)
בִּלְדַּ֥ד ענה על כל תלונותיו של איוב, שהן: (א) היה לקב"ה להוכיח באהבה ולהודיעו יושר צדקתו ולא בייסורים. (ב) היה לקב"ה להראות עונש משפטו מיד לבני תבל ולא להמתין עד ישחית הכל.
הַמְשֵׁ֣ל וָפַ֣חַד עִמּ֑וֹ עֹשֶׂ֥ה שָׁ֝ל֗וֹם בִּמְרוֹמָֽיו׃
(איוב כה ב)
עם עצמותו ניכרים הממשלה והפַחַד ממנו, ויוכל כל משכיל להשכילו בשכל אשר נתן לו א-להים. ודי לו בזה להשלים את נפשו. ולדעתך איוב, שה' יתברך יבוא לדבר עם בני אדם או להראות משפטו, אם כן הוא יעשה השלמות לאדם ואז לא יהיה לו גדר אדם, רק גדר מלאך, כי כן הוא עֹשֶׂ֥ה שָׁ֝ל֗וֹם בִּמְרוֹמָֽיו; במלאכי מעלה הוא נותן השלימות.
הֲיֵ֣שׁ מִ֭סְפָּר לִגְדוּדָ֑יו וְעַל־מִ֝֗י לֹא־יָק֥וּם אוֹרֵֽהוּ׃
(איוב כה ג)
הֲיֵ֣שׁ מִ֭סְפָּר לִגְדוּדָ֑יו הרבים אשר יצרם בשלמות?
"וְעַל־מִ֝֗י לֹא־יָק֥וּם אוֹרֵֽהוּ׃" – וְעַל כולם יָק֥וּם אוֹרֵֽהוּ להשלימם. לזה לא יצטרך לברוא האדם, אם ישלימהו. אבל האדם מעצמו יעשה לו השלמות.
וּמַה־יִּצְדַּ֣ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵ֑-ל וּמַה־יִּ֝זְכֶּ֗ה יְל֣וּד אִשָּֽׁה׃
(איוב כה ד)
"וּמַה־יִּצְדַּ֣ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵ֑-ל" – מַה צדקה נחשבת לו אם יעשהו מעשהו עִם־אֵ֑-ל ולא יעשה מבחירת עצמו. הלא אם יעשה מבחירת עצמו יגדל שכר האדם יותר ממלאך, משום שמשלים עצמו. ואם יבוא ממרומים לתת לו אור אין זכות לו.
"וּמַה־יִּ֝זְכֶּ֗ה יְל֣וּד אִשָּֽׁה" – אם יראה אורו ועם כל זה יחטא, גדול עוונו מנשוא.
הֵ֣ן עַד־יָ֭רֵחַ וְלֹ֣א יַאֲהִ֑יל וְ֝כוֹכָבִ֗ים לֹא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו׃
(איוב כה ה)
היָ֭רֵחַ וְהכוֹכָבִים, אשר לא מבחירתם יזהירו, המה לֹא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו [והטביע בהם ה' יתברך כמה לקויות, להראות חסרון בערכם].
אַ֭ף כִּֽי־אֱנ֣וֹשׁ רִמָּ֑ה וּבֶן־אָ֝דָ֗ם תּוֹלֵעָֽה׃
(איוב כה ו)
אַ֭ף כִּֽי־האדם רִמָּ֑ה ותּוֹלֵעָה, אם לא מבחירת עצמו יעשה, רק ממשפט א-להי שהוא כמוכרח, ודאי לא יהיו לו זכות וזוהר; במעט שמץ חטא אבדה תקוותו.