א וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשֻּׁחִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ ב הַמְשֵׁ֣ל וָפַ֣חַד עִמּ֑וֹ עֹשֶׂ֥ה שָׁ֝ל֗וֹם בִּמְרוֹמָֽיו׃ ג הֲיֵ֣שׁ מִ֭סְפָּר לִגְדוּדָ֑יו וְעַל־מִ֝֗י לֹא־יָק֥וּם אוֹרֵֽהוּ׃ ד וּמַה־יִּצְדַּ֣ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵ֑ל וּמַה־יִּ֝זְכֶּ֗ה יְל֣וּד אִשָּֽׁה׃ ה הֵ֣ן עַד־יָ֭רֵחַ וְלֹ֣א יַאֲהִ֑יל וְ֝כוֹכָבִ֗ים לֹא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו׃ ו אַ֭ף כִּֽי־אֱנ֣וֹשׁ רִמָּ֑ה וּבֶן־אָ֝דָ֗ם תּוֹלֵעָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק ב:
(מענה בלדד):
הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ. כְּלַפֵּי שֶׁאָמַר אִיּוֹב ״אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט״ (איוב כג:ד), אָמַר לוֹ: הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ, הַמְשֵׁל זֶה מִיכָאֵל, וָפַחַד זֶה גַּבְרִיאֵל. כְּלוּם אַתָּה יָכוֹל לְהָשִׁיב אֶת אֶחָד מֵהֶם?
פסוק ב:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. כְּשֶׁהַמַּזָּלוֹת עוֹלִים, כָּל אֶחָד סוֹבֵר: אֲנִי עוֹלֶה רִאשׁוֹן; לְפִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה מַה שֶּׁלְּפָנָיו, לְפִיכָךְ אֵינוֹ מִתְקַנֵּא. כָּךְ שָׁמַעְתִּי (תנחומא בובר, איוב). לָשׁוֹן אַחֵר: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. אֵשׁ וּמַיִם בְּלוּלִין, וְאֵין מַיִם מְכַבִּין אֶת הָאֵשׁ. כָּךְ שָׁמַעְתִּי:
פסוק ד:
וּמַה יִּצְדַּק וְגוֹ׳. יְלוּד אִשָּׁה שֶׁאָמַרְתָּ: ״בְּחָנֵנִי כַּזָּהָב אֵצֵא״ (איוב כג:י):
פסוק ה:
עַד יָרֵחַ. כְּמוֹ ״וְלֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל״ (איוב כח:ח):
פסוק ה:
וְלֹא יַאֲהִיל. כְּמוֹ ״לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם״ (ישעיהו יג:י), וְאָלֶ״ף זוֹ בָּאָה כְּמוֹ ״וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ״ (שמואל א ב:לג) – אָלֶ״ף יְתֵרָה. לָשׁוֹן אַחֵר: לֹא יַאֲהִיל – לֹא יִהְיֶה לוֹ צֵל, כְּשֶׁאֵינוֹ מֵאִיר אֵין לוֹ צֵל. וְהָרִאשׁוֹן נִרְאֶה, וּשְׁנֵיהֶם שָׁמַעְתִּי: