פסוק א:וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:הַמְשֵׁל, הממשלה, השלטון והפַחַד עִמּוֹ. הוא בעל הסמכות והכוח ועל כן הוא מטיל את מוראו על הכול, והוא גם עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו.
פסוק ג:הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו?! צבאו של ה' אינו מוגבל. וְעַל־מִי לֹא־יָקוּם אוֹרֵהוּ, אורו?? וּ איש אינו יכול להיסתר ממנו.
פסוק ד:וּמַה־יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ במשפטו עִם־אֵל?! וּבמשפט עם אלוקים מַה־יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה?! לא תוכל לצאת זכאי וצודק בוויכוח עם ה'.
פסוק ה:הֵן בהשוואה לאורו של אלוקים עַד, אפילו יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל, יהל, יאיר, וְכוֹכָבִים לֹא־זַכּוּ, אורם אינו זך בְעֵינָיו, מול אורו של ה'.
פסוק ו:אַף כִּי, על אחת כמה וכמה אֱנוֹשׁ שהוא רִמָּה, וּבֶן־אָדָם שהוא תּוֹלֵעָה. לאדם שהוא זעיר ונמוך מן המאורות הללו לא צריך להיות פתחון פה מול אלוקים.