א מַדּ֗וּעַ מִ֭שַּׁדַּי לֹא־נִצְפְּנ֣וּ עִתִּ֑ים וידעו (וְ֝יֹדְעָ֗יו) לֹא־חָ֥זוּ יָמָֽיו׃ ב גְּבֻל֥וֹת יַשִּׂ֑יגוּ עֵ֥דֶר גָּ֝זְל֗וּ וַיִּרְעֽוּ׃ ג חֲמ֣וֹר יְתוֹמִ֣ים יִנְהָ֑גוּ יַ֝חְבְּל֗וּ שׁ֣וֹר אַלְמָנָֽה׃ ד יַטּ֣וּ אֶבְיוֹנִ֣ים מִדָּ֑רֶךְ יַ֥חַד חֻ֝בְּא֗וּ עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ׃ ה הֵ֤ן פְּרָאִ֨ים ׀ בַּֽמִּדְבָּ֗ר יָצְא֣וּ בְּ֭פָעֳלָם מְשַׁחֲרֵ֣י לַטָּ֑רֶף עֲרָבָ֥ה ל֥וֹ לֶ֝֗חֶם לַנְּעָרִֽים׃ ו בַּ֭שָּׂדֶה בְּלִיל֣וֹ יקצירו (יִקְצ֑וֹרוּ) וְכֶ֖רֶם רָשָׁ֣ע יְלַקֵּֽשׁוּ׃ ז עָר֣וֹם יָ֭לִינוּ מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת בַּקָּרָֽה׃ ח מִזֶּ֣רֶם הָרִ֣ים יִרְטָ֑בוּ וּֽמִבְּלִ֥י מַ֝חְסֶ֗ה חִבְּקוּ־צֽוּר׃ ט יִ֭גְזְלוּ מִשֹּׁ֣ד יָת֑וֹם וְֽעַל־עָנִ֥י יַחְבֹּֽלוּ׃ י עָר֣וֹם הִ֭לְּכוּ בְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וּ֝רְעֵבִ֗ים נָ֣שְׂאוּ עֹֽמֶר׃ יא בֵּין־שׁוּרֹתָ֥ם יַצְהִ֑ירוּ יְקָבִ֥ים דָּ֝רְכ֗וּ וַיִּצְמָֽאוּ׃ יב מֵ֘עִ֤יר מְתִ֨ים ׀ יִנְאָ֗קוּ וְנֶֽפֶשׁ־חֲלָלִ֥ים תְּשַׁוֵּ֑עַ וֶ֝אֱל֗וֹהַּ לֹא־יָשִׂ֥ים תִּפְלָֽה׃ יג הֵ֤מָּה ׀ הָיוּ֮ בְּֽמֹרְדֵ֫י־א֥וֹר לֹֽא־הִכִּ֥ירוּ דְרָכָ֑יו וְלֹ֥א יָ֝שְׁב֗וּ בִּנְתִיבֹתָֽיו׃ יד לָא֡וֹר יָ֘ק֤וּם רוֹצֵ֗חַ יִֽקְטָל־עָנִ֥י וְאֶבְי֑וֹן וּ֝בַלַּ֗יְלָה יְהִ֣י כַגַּנָּֽב׃ טו וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ שָׁ֤מְרָֽה נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר לֹא־תְשׁוּרֵ֣נִי עָ֑יִן וְסֵ֖תֶר פָּנִ֣ים יָשִֽׂים׃ טז חָתַ֥ר בַּחֹ֗שֶׁךְ בָּ֫תִּ֥ים יוֹמָ֥ם חִתְּמוּ־לָ֗מוֹ לֹא־יָ֥דְעוּ אֽוֹר׃ יז כִּ֤י יַחְדָּ֨ו ׀ בֹּ֣קֶר לָ֣מוֹ צַלְמָ֑וֶת כִּֽי־יַ֝כִּ֗יר בַּלְה֥וֹת צַלְמָֽוֶת׃ יח קַֽל־ה֤וּא ׀ עַל־פְּנֵי־מַ֗יִם תְּקֻלַּ֣ל חֶלְקָתָ֣ם בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־יִ֝פְנֶה דֶּ֣רֶךְ כְּרָמִֽים׃ יט צִיָּ֤ה גַם־חֹ֗ם יִגְזְל֥וּ מֵֽימֵי־שֶׁ֗לֶג שְׁא֣וֹל חָטָֽאוּ׃ כ יִשְׁכָּ֘חֵ֤הוּ רֶ֨חֶם ׀ מְתָ֘ק֤וֹ רִמָּ֗ה ע֥וֹד לֹֽא־יִזָּכֵ֑ר וַתִּשָּׁבֵ֖ר כָּעֵ֣ץ עַוְלָֽה׃ כא רֹעֶ֣ה עֲ֭קָרָה לֹ֣א תֵלֵ֑ד וְ֝אַלְמָנָ֗ה לֹ֣א יְיֵטִֽיב׃ כב וּמָשַׁ֣ךְ אַבִּירִ֣ים בְּכֹח֑וֹ יָ֝ק֗וּם וְֽלֹא־יַאֲמִ֥ין בַּֽחַיִּֽין׃ כג יִתֶּן־ל֣וֹ לָ֭בֶטַח וְיִשָּׁעֵ֑ן וְ֝עֵינֵ֗יהוּ עַל־דַּרְכֵיהֶֽם׃ כד ר֤וֹמּוּ מְּעַ֨ט ׀ וְֽאֵינֶ֗נּוּ וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣לֶת יִמָּֽלוּ׃ כה וְאִם־לֹ֣א אֵ֭פוֹ מִ֣י יַכְזִיבֵ֑נִי וְיָשֵׂ֥ם לְ֝אַ֗ל מִלָּתִֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רמב"ן

רמב״ן

פסוק א:
מדוע משדי לא נצפנו עתים, יאמר מדוע נחשוב כי משדי לא נצפנו עתים ונעלמו: והנה יודעיו, שהם הנביאים או החכמים יודעי שמו, לא ראו בלבם ימיו, כלומר הימים אשר בהם יעשה עם ברואיו, הם חשבו שיגמול אותם בהם טובה, והנה בעתה. או ימשוך למעלה ומדוע לא נהשב כי יודעיו הם לא ראו ימיו הצפונים ממנו. והענין לאמר, איך נחשוב כי מן האל אינם נעלמים עתים וקצת הימים, כי נראה שלא יעשה בהם משפט ברשעים, כאלו לא ידע מעשיהם, ובקצת הזמנים יהיה על הצדיקים קצף, כאלו לא ישמע לצעקתם. ואחר כן יפרש, כי הרשעים
פסוק ב:
גבולות ישיגו, וגזלו עדר, וירעו אותו לעיני הכל, כי לא יפחדו, והנה יעשו חמס בפרהסיא, והאל לא ישים בהם תפלה ולא יעשה בהם משפט. והחכם ראב"ע פירש למה לא נצפנו עתים משדי, אילו נצפנו ממנו, לא הייתי מתרעם עליו, כי יודעיו לא ידעו מה יהיה, אבל הוא שידע הימים שיעשו בהם הרשעים רשע, למה יחריש. וגם הוא נכון:
פסוק ג:
יחבלו שור אלמנה, יקחו אותו ממנה, כאילו היה להם חוב אצלה, כענין כי תחבול אחיך חנם.
פסוק ה:
הן פראים במדבר, יחסר כ"ף הדמיון, כמו תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו, וכמו בזה הספר, ועיר פרא אדם יוולד. יאמר כי הרשעים כמו פראים במדבר, וכמו משחרים לטרף בבקר לפעולתם, שהיא לטרוף טרף, ויצאו אל הערבה, והיא לו לחם לנערים, ההולכים עמו. כי שם יטרוף ויאכל את נעריו. וכן אמר התרגום: כמרודיא במדברא הכדין נפקו בעובדיהון בישיא מקדמין לביזתא במשרא לית מורשא לטליה.
פסוק ו:
בשדה בלילו, בשדה שאינו שלו, יקצורו, כרצונם, כי יגזלו השדה מבעליו:
פסוק ו:
וכרם רשע, כרם בעל זרוע ישמרו אותו לנפשם, וילקטו ממנו לקש אחרי הבציר. ואמר התרגום: בחקלא דלא דילהון חצדין וכרמא דרשיעאי יכסחון. פתר מלת ילקשו כענין מסעף פארה, לאמר שיכרתו הענף אשר בו יהיה הלקש לזמור הכרם. הפליג בעבודת הכרם ובמעלתו כי הוא עושה לקש, ובעליו הרשעים האלה יזמרו אותה לעבדה ולשמרה:
פסוק ז:
ערום ילינו, פועל יוצא, כי יפשיטו את העני עד שילינו אותו ערום מבלי שום לבוש, כי חסר הבגדים יקרא ערום כאשר פירשתי לעיל, על כן הוצרך לפרש מבלי לבוש:
פסוק ח:
מזרם הרים ירטבו, הערומים: ובעבור שהם מבלי מחסה אחר, יחבקו הצורים להיות להם למחסה מזרם וממטר:
פסוק ט:
יגזלו משוד יתום, פירשו בו מלשון ושוד מלכים תינקי, יאמר כי יגזלו יתום משדי אמם שלא יינקם אותם. והתרגום אמר: יאנסון מביזת יתום, עשה אותו משוד ושבר, כי היתום אשר ישאר לו מעט משוד אביו יגזלו אותו ממנו:
פסוק י:
ורעבים נשאו עומר, קשור עם יגזלו הנזכר. יאמר ורעבים נושאי עומר, אחר אשר נתן להם לצדקה, יגזלו אותם. או יהיה פירושו ורעבים הלכו אשר נשאו עומר מן הקציר, כי גזלו העומר מידם והלכו להם רעבים:
פסוק יא:
בין שורותם, של הרעבים הנזכרים, היצהר מן האשכול אשר גזלו מהם, ואם דרכו יקבים הרעבים ויצמאו, כי יקחו התירוש מהם. ויתכן לפרש ורעבים אשר נשאו עומר, בין השורות שלהם יצהירו את העומר שגזלו מהם, ויהיה עומר מן הזיתים, יקבים דרכו השודדים ויצמאו הרעבים, והנם רעבים וצמאים:
פסוק יב:
מעיר מתים ינאקו, מן העיר ינאקו אנשיה נאקות חלל מרוב החמס:
פסוק יב:
ונפש חללים תשוע, כאילו הם חללים. או נפש חללים אשר הרגו בדרך תשוע, הנרצח בחרב, בצאת נפשו, ינאק וישוע:
פסוק יב:
ואלוה לא ישים תפלה, והאלהים לא ישים ברשעים תפלה שיהיו מעשיהם שוא ותפל, רק הם חזקים וקיימים, ועל אשר אני רואה כן, הרך האל לבבי והבהלני. וכן דעת התרגום, אמר: מקרתא בני אינשא נהקין ונפשת קטולין בחרבא תצלי האפשר דלאלהא לא ישוי חובא, פתר אותו בתימה, רק אני קשרתיו בראש הענין, והוא הנכון:
פסוק יג:
המה היו במורדי אור, הרשעים הנזכרים הם היו בעדת המורדים באורה, כלומר שאינם חפצים שיעלה השחר ויהיה אור לנצח: ובבואו לא הכירו דרכיו, ולא ישבו בנתיבותיו, רק יכנסו ביערים ובמקומות הסתר והחושך:
פסוק יד:
לאור יקום רוצח, יאמר כי בבוא האור לא יוכל לעשות כרצונו בממון בני אדם, רק יצטרך לגזול ולרצוח את הנגזלים, כי ימנעו מהם הגזילה:
פסוק יד:
ובלילה יהי כגנב, ויעשה כרצונו ויצליח, ולא יהיה צריך לרצוח ולהלחם עם אדם, על כן היו במורדי אור ושונאים אותו. ויש מפרשים במורדי אור, שהם מורדים באור העולם, הוא האל יתברך, כענין וישבע בחי העולם, לא יכירו דרכי השם ונתיבותיו, רק מתקצפים ופונים למעלה בבוא האור עליהם, כי חרה להם. ועוד כי ענין מרד נכון להתפרש כן:
פסוק טו:
ועין נואף, שמחכה לנשף, ועוד קשה להם האור, כי בנשף בערב יום ינאפו נשי רעיהם:
פסוק טו:
וסתר פנים ישים, כמו ובסתר פנים ישים, שישים הנואף פניו בלילה במקום הסתר שלא יראה ולא יהיה ניכר שם:
פסוק טז:
חתר בחשך בתים, עשה בתים במחלות הארץ תחת העפר להסתר שם בחושך, ולא יעשה פתח ניכר ונראה, רק במחתרת יכנס להם בלילה:
פסוק טז:
יומם חתמו למו, הבתים בעדם, ויסגרו המחתרת שלא יראה שיהיה שם בית, והנם אינם יודעים אור, כי שם יהיו נחבאים כל היום:
פסוק יז:
כי יחדיו בקר למו צלמות, כי לאלה הרשעים יחד כולם הבוקר להם כמו צלמות:
פסוק יז:
כי יכיר, איש את חבירו בלהות צלמות הוא להם, ומלת למו נמשך, כי יכיר בלהות צלמות למו. והתרגום אמר: ארום כחדא צפרא דמי להון היך טולא דמותא ארום אשתמודע פורענותא דטולא דמותא וכו'. ונראה שהוא מפרש כי הבקר להם כמו צלמות, כי יכיר אחד מהם בלהות צלמות שיבואו לו ביום, כי יתפשוהו בני אדם:
פסוק יח:
קל הוא על פני מים, כל אחד מאלו הרשעים הוא כדבר הקל השט על פני נהר שלא יושג:
פסוק יח:
תקולל חלקתם בארץ, שלא יעבדו חלקתם ולא יפנו אל דרך כרמיהם ללכת שם לעבדם ולשמרם, רק כל רצונם וחפצם מגזל ועשק ורצוח וניאוף:
פסוק יט:
ציה גם חום, יאמר כי כציה וחום גדול הבאים על השלג והוא נמס ושטף מימיו, נגזל ונכרת כהרף עין, כן יחתו כרגע וילכו חטאים לשאול. וכן אמר התרגום: היך צחוותא וחומא דאנסין מימי תלגא וליתיהון היכדין לשאול אשתניו. פתר "חטאו" שנוי, כי נשתנית צורתם ברדתם שאולה, וענין כל חטא שנוי הדבר הנכון לעשותו, מלשון אל השערה ולא יחטא:
פסוק כ:
ישכחהו רחם, יאמר כי אחרי מותו תשכחהו אשתו, והוא מתוק לרימה ותאכל בשרו ושארו:
פסוק כ:
ותשבר כעץ, בעבור שאין לו זרע, כי האשה אשר
פסוק כא:
רועה לו, היא עקרה שלא תלד, וכאלמנה בלא בעל שלא ייטיב ממנה להיות לו בן או בת. והנכון בעיני כי יאמר שהוא נשבר כעץ בעבור שהיה רועה עקרה, כדי שלא תלד, ותהיה אלמנה שתיבוש ותפיל, כי לא היה חפץ שיהיה לו זרע, כאשר איננו חפץ בחלקת שדה או כרם:
פסוק כב:
ומשך אבירים בכחו, והוא היה מושך בכחו אפילו האבירים אשר להם זרוע עם גבורה:
פסוק כב:
יקום, הרשע על כל אחד מן האבירים:
פסוק כב:
ולא יאמין בחיין, כי יהרגנו או יגזול אותו. ויתכן לומר יקום הרשע בבקר ולא יאמין בחייו, כי הוא נלחם עם העם ואביריהם, כאשר אמר בו לאור יקום רוצח, והנה הוא מסתכן תמיד, כענין הנה אנכי הולך למות, והראשון נכון:
פסוק כג:
יתן לו לבטח וישען, הרשע עליו, כי בו ילכד ברשת אדם, רק יצליח מרמה בידו ויבטח בהצלחתו כל ימי חייו:
פסוק כג:
ועיניהו, ועיני האל על דרכיהם, כי הוא רואה את דרכם הרעה ואינו מושיע את הנגזלים מידו, כי איננו עושה בהם משפט. וזה השלמת תלונתו כאשר השלים למעלה ואלוה לא ישים תפלה, כמו שפירשתי:
פסוק כד:
רומו מעט ואיננו, התרוממו מעט ואיננו, כל אחד מהם ימות:
פסוק כד:
והמכו, מן וימכו בעונם, יאמר כי יתרוממו ויגבהו וכמעט אינם, רק יהיו נשפלים ונמוכים לארץ, וכל בני אדם יקפצון וידלגו ממקומם, כלומר יכרתו ככל הנכרתים. או יהיה ככל יקפצון, כולם כאשר הם יקפצון:
פסוק כד:
וכראש שבולת ימלו, ואין להם שורש וענף. והנה איוב לא יפליג באבדן אלה הרשעים, רק כוונתו לאמר כי יש רשעים אינם חפצים בבנים ובבנות ולא בנחלת שדה וכרם, רק חפצם רצוח ונאוף וגנוב, והם עושים כן כל ימי חייהם ומתים כשאר בני אדם, ואם הם נכרתים מה יזיק להם, כי זה חפצם ורצונם הוא, וכל זה לשבור דברי חביריו אשר יאמרו, כי הרשעים ישאו עונותיהם על פניהם וזרעם אחריהם, והוא השיב להם בתחלה, כי מה חפצו בביתו אחריו, ועכשיו ישיב להם, כי חפצם שימותו בלא בנים, והם ממלאים תאותם בעולם הזה, ועל כן השלים
פסוק כה:
ואם לא איפו מי יכזיבני, שלא יהיה כן תמיד בעולם, וישם לאל מלתי: